תפילת שמע ישראל
שְׁמַע יִשְׂרָאֵל, יְהֹוָה אֱלהֵינוּ, יְהֹוָה אֶחָד:
בָּרוּךְ, שֵׁם כְּבוד מַלְכוּתו, לְעולָם וָעֶד:
וְאָהַבְתָּ אֵת יְהֹוָה אֱלהֶיךָ. בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאדֶךָ: וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנכִי מְצַוְּךָ הַיּום עַל לְבָבֶךָ: וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ וְדִבַּרְתָּ בָּם. בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ: וּקְשַׁרְתָּם לְאות עַל יָדֶךָ. וְהָיוּ לְטטָפת בֵּין עֵינֶיךָ: וּכְתַבְתָּם עַל מְזֻזות בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ:
וְהָיָה אִם שָׁמעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְותַי אֲשֶׁר אָנכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּום. לְאַהֲבָה אֶת יְהֹוָה אֱלהֵיכֶם וּלְעָבְדו בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם: וְנָתַתִּי מְטַר אַרְצְכֶם בְּעִתּו יורֶה וּמַלְקושׁ. וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ וְתִירשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ: וְנָתַתִּי עֵשֶׂב בְּשָׂדְךָ לִבְהֶמְתֶּךָ. וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ: הִשָּׁמְרוּ לָכֶם פֶּן יִפְתֶּה לְבַבְכֶם. וְסַרְתֶּם וַעֲבַדְתֶּם אֱלהִים אֲחֵרִים וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם לָהֶם: וְחָרָה אַף יְהֹוָה בָּכֶם וְעָצַר אֶת הַשָּׁמַיִם וְלא יִהְיֶה מָטָר וְהָאֲדָמָה לא תִתֵּן אֶת יְבוּלָהּ. וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה מֵעַל הָאָרֶץ הַטּבָה אֲשֶׁר יְהֹוָה נתֵן לָכֶם: וְשַׂמְתֶּם אֶת דְּבָרַי אֵלֶּה עַל לְבַבְכֶם וְעַל נַפְשְׁכֶם. וּקְשַׁרְתֶּם אתָם לְאות עַל יֶדְכֶם וְהָיוּ לְטוטָפת בֵּין עֵינֵיכֶם: וְלִמַּדְתֶּם אתָם אֶת בְּנֵיכֶם לְדַבֵּר בָּם. בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ: וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזות בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ: לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם וִימֵי בְנֵיכֶם עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהֹוָה לַאֲבתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם. כִּימֵי הַשָּׁמַיִם עַל הָאָרֶץ:
וַיּאמֶר יְהֹוָה אֶל משֶׁה לֵּאמר: דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם לְדרתָם. וְנָתְנוּ עַל צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת: וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת וּרְאִיתֶם אתו וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְות יְהֹוָה וַעֲשִׂיתֶם אתָם. וְלא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זנִים אַחֲרֵיהֶם: לְמַעַן תִּזְכְּרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֶת כָּל מִצְותָי. וִהְיִיתֶם קְדשִׁים לֵאלהֵיכֶם: אֲנִי יְהֹוָה אֱלהֵיכֶם אֲשֶׁר הוצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לִהְיות לָכֶם לֵאלהִים. אֲנִי יְהֹוָה אֱלהֵיכֶם: אֱמֶת:
הסבר על “שמע ישראל”: תוכן, משמעות וסגולות
"שמע ישראל" היא אחת התפילות החשובות והמרכזיות ביהדות, המהווה הצהרת אמונה ייחודית בייחוד ה'. בנוסף להיותה חלק אינטגרלי מהתפילה היומיומית, היא נאמרת במעמדים רבים נוספים (כמו לפני השינה, בהרגעת הנפש ועוד). להלן פירוט והסבר:
א. נוסח "שמע ישראל"
בסיס "שמע ישראל" הוא הפסוק המפורסם בספר דברים (ו, ד):
"שְׁמַע יִשְׂרָאֵל, ה' אֱלֹהֵינוּ, ה' אֶחָד."
לאחריו (בקריאת שמע המלאה בתפילה) נאמרים עוד פרשיות:
- “ואהבת” (דברים ו, ה–ט) – עוסקת באהבת ה' בכל מאודנו ובמצוות התפילין ומזוזה.
- “והיה אם שמוע” (דברים יא, יג–כא) – מתארת את שכר המצוות ועונש העבֵרה, שוב מזכירה תפילין ומזוזה.
- “ויאמר” (במדבר טו, לז–מא) – פרשת הציצית, המזכירה יציאת מצרים ואזהרת המצוות.
אולם עיקר הצהרת הייחוד היא באמירת:
"שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד"
ואחריה הפסוק מלכות: "בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד."
ב. משמעותה הרוחנית
- הצהרת ייחוד ה'
- בפסוק קצר זה, האדם מצהיר במפורש על אחדות האל: “ה' אֶחָד”. משמעות הדבר שהאל הוא אחד ויחיד, ואין שום כוח אחר מלבדו.
- אמונת ישראל ויחסי הברית
- הביטוי "שמע ישראל" פונה לכלל העם, ומדגיש את המסורת המשותפת של ברית בין ה' לבין ישראל. זהו פסוק יסוד המבטא את ליבת הדת היהודית.
- קבלת עול מלכות שמים
- חז"ל הגדירו שאמירת "שמע" היא קבלה רצונית של עול מלכות שמיים – האדם מקבל על עצמו את מלכות ה' ומביע נכונות לשמור את מצוותיו.
- אהבת ה' ושמירת מצוות
- בהמשכן (פרשיות "ואהבת", "והיה אם שמוע") מדגישים אהבת ה' בכל הלב והנפש, וכן את מחויבותינו לתפילין, מזוזה וציצית – סמלים של זיכרון תמידי למצוות.
ג. סגולות "שמע ישראל"
- הגנה ושמירה
- המסורת מצביעה על “שמע ישראל” כפסוק שמחזק ביטחון בה', מסייע לדחיית פחדים, ומשמש כמגן רוחני. רבים נוהגים לאומרו בשעת סכנה או חרדה.
- פסוק קריאת הנשמה
- נהוג לאומרו כ"סגולה" לאחדות הנפש והדעת, וכן ברגעים מכוננים: לפני השינה (קריאת שמע שעל המיטה), או אפילו בשעת פטירה, כשהנשמה נפרדת מן הגוף (על פי מנהג “בידך אפקיד רוחי”).
- מבטל היסח הדעת מעבודת ה'
- אמירתו בכוונה ממקדת את המחשבה באחדות ה', מרחיקה הסחות. רבים משתמשים בו ככלי לעצור מחשבות שליליות ולהתרומם רוחנית.
- הצהרת אמונה וכוח עמידה
- בתולדות העם היהודי, "שמע ישראל" היה סיסמה בשעות מבחן וניסיון. מספרים על יהודים בשואה או בשדות קרב, שלא ויתרו על פסוק זה כתפילת עוצמה ותזכורת שמירה אלוקית.
- אהבת ה' ובירור הכוונות
- בשל הדגש על אהבת ה' ב"שמע" (בפרשיית "ואהבת"), אמירה בכוונה גבוהה נחשבת לפתוח שערים של אהבה אלוקית, ועל פי המקובלים יש לה השפעה לזכֵך ולהאיר את הלב.
ד. מנהגי אמירת שמע
- פעמיים ביום
- מצוות "קריאת שמע" היא פעמיים ביום: בבוקר ובערב (שחרית וערבית), על פי הפסוק "בְּשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ".
- לפני השינה
- נוהגים לקרוא "קריאת שמע על המיטה" כסגולה לשמירה בלילה, מתוך מילות ביטחון ואחדות.
- בקול רם ובהתלהבות
- רבים מקפידים לקרוא "שמע ישראל" בקול, כעדות וכהצהרה פומבית (אפילו אם ההתאספות אישית). במיוחד מובלטת אמירת "ברוך שם כבוד מלכותו…" בלחש (למעט ביום הכיפורים, שם אומרים בקול).
- הכוונה מיוחדת בפסוק הראשון
- הלכות קובעות שיש להקפיד על כוונה מיוחדת בעיקר בפסוק "שמע ישראל", ולעצור בין "אחד" לבין המשך הפרשיה, לומר את האותיות באופן בהיר ("אח-ד" עם דגש באריכות האות דל"ת).
ה. סיכום
"תפילת שמע ישראל" הינה נשמת אפה של הזהות והאמונה היהודית – קריאה יומיומית לכוון הלב אל ייחוד ה' ולקבל עול מלכות שמיים. מעבר להיותה מצווה מרכזית, היא אוצרת סגולות רבות של שמירה, הגנה וקרבה רוחנית, הן בזמן שגרה הן בעיתות סכנה או טרדות נפש. אמירתה עשויה להזכיר לכל יהודי – “ה' אֱלֹהֵינוּ, ה' אֶחָד” – בכל מכלול חייו, ולהקרין כוח עמידה ברגעי קושי וחיבור עמוק לאל, לאהבה ולברית הנצחית של עם ישראל עם א-לוהיו.