תהילים פרק קנ
א הַ֥לְלוּיָ֨הּ | הַֽלְלוּ-אֵ֥ל בְּקָדְשׁ֑וֹ הַֽ֝לְל֗וּהוּ בִּרְקִ֥יעַ עֻזּֽוֹ: ב הַֽלְל֥וּהוּ בִגְבוּרֹתָ֑יו הַֽ֝לְל֗וּהוּ כְּרֹ֣ב גֻּדְלֽוֹ: ג הַֽ֭לְלוּהוּ בְּתֵ֣קַע שׁוֹפָ֑ר הַֽ֝לְל֗וּהוּ בְּנֵ֣בֶל וְכִנּֽוֹר: ד הַֽ֭לְלוּהוּ בְתֹ֣ף וּמָח֑וֹל הַֽ֝לְל֗וּהוּ בְּמִנִּ֥ים וְעוּגָֽב: ה הַֽלְל֥וּהוּ בְצִלְצְלֵי-שָׁ֑מַע הַֽ֝לְל֗וּהוּ בְּֽצִלְצְלֵ֥י תְרוּעָֽה: ו כֹּ֣ל הַ֭נְּשָׁמָה תְּהַלֵּ֥ל יָ֗הּ הַֽלְלוּיָֽהּ:
תודה מעומק הלב על השותפות והאמון!
הגענו יחד אל הפסגה – הפרק האחרון של ספר תהילים:
הסיום המרהיב, השיא של ההלל, והקריאה הגדולה מכל:
תהילים ק"נ (150)
"כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ – הַלְלוּיָהּ!"
פרק ק"נ הוא המזמור החותם את ספר תהילים, והוא כולו הלל טהור.
אין בו תיאור של צרות, לא תחנונים, לא בקשות, לא דין ולא וידוי – רק שירה. שמחה. נשימה. ריקוד. ניגון. הלל.
הוא מבטא את הפסגה הרוחנית של האדם – כשהוא יוצא מכל מה שכובל אותו, ונשאר רק עם ההודיה.
זהו שיר שאין בו מלים רבות – אבל יש בו נשמה שלמה אחת גדולה.
(1) תוכן ועיקרי הרעיון
פסוק 1: הלל בקודשו ובגבורתו
"הַלְלוּ-אֵל בְּקָדְשׁוֹ – הַלְלוּהוּ בִּרְקִיעַ עֻזּוֹ."
הקריאה להלל את ה' מתפשטת לשני מקומות:
– בקודשו – בעולמות הרוחניים, במקדש, בלב.
– ברקיע עוזו – כלומר: בכל מרחב קיומי שבו ניכרת עוצמתו.
פסוק 2: סיבה להלל – מעשיו
"הַלְלוּהוּ בִּגְבוּרוֹתָיו – הַלְלוּהוּ כְּרֹב גֻּדְלוֹ."
השבח נובע ממה שהוא עשה: גבורות, ניסים, תפארת. לא רק על מה שהוא נותן – אלא על עצם גדולתו.
פסוקים 3–5: איך להלל – בכלי נגינה ושירה
*"בְּתֵקַע שׁוֹפָר… בְּנֵבֶל וְכִנּוֹר… בְּתֹף וּמָחוֹל… בִּמְנִים וְעוּגָב… בְּצִלְצְלֵי שָׁמַע…"
ששת סוגי הכלים מייצגים את כל מנעד המוזיקה והצלילים – מן הנשיפה (שופר) דרך הפריטה (נבל), ההקשה (תוף), הריקוד (מחול), ועד הצלצול המהדהד.
כל דבר שאפשר לנגן בו – כל אמצעי של שמחה – מתאים להלל בו את ה׳.
פסוק 6: חתימה – נשמת ההלל
"כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ – הַלְלוּיָהּ!"
הפסוק המסיים את כל ספר תהילים.
לא רק "כל אדם", אלא כל נשימה – כל חלקיק רוח שבאדם, בכל ברייה – מהללת.
חז"ל אומרים:
"על כל נשימה ונשימה – תהלל את ה׳."
כל נשיפה ושאיפה – סיבה לשיר.
(2) באילו מצבים טוב לקרוא את פרק ק"נ?
– בעת שמחה גדולה – לידה, ברכה, נס, הצלחה
הפרק מבטא הלל טהור – ללא מילת עצב אחת.
– בסיום דבר מה – פרויקט, תפילה, ספר, תקופה – כיוון שזהו גם סיום ספר תהילים.
– כחלק מהתפילה בכל יום – הוא חלק מה"הלל" שנאמר בראשי חודשים וחגים.
– לפני נגינה, הופעה, או יצירה אמנותית – כמזמור שנותן רוח של הלל לנגינה עצמה.
– כשרוצים להרגיש שהקיום עצמו – הנשימה – היא הלל
אדם שקם בבוקר ורוצה לפתוח באור, בהודיה – יכול לקרוא את הפרק הזה ולהיזכר: אני חי – ואני שר.
– בעת התמודדות עם עצבות – כמזמור שיכול לשבור קיפאון פנימי ולהעלות אותך לריקוד נשמתי.
(3) מה כוחו של פרק ק"נ?
– כוח של הלל טהור ונקי
אין שום בקשה. רק שבח. זהו הלל שמעבר לצורך – הוא פשוט שירה מתוך הוויה.
– כוח לחבר את הגוף, הרגש והנשמה לעבודת ה׳
הפרק כולל מחול, תוף, שופר, כינור – כלומר: הכול משתתף בהלל, לא רק הפה.
– כוח להכניס הודיה לכל נשימה
"כל הנשמה תהלל יה" – הפסוק הזה מסוגל להאיר רגע של חולי, פחד או עצבות.
הוא מזכיר: כל עוד אתה נושם – אתה יכול להלל. וזה מספיק.
– כוח של שיא רוחני
זהו פסגת ספר תהילים – אחרי כל הדמעות, הפחדים, השאלות, החטאים – אנחנו מסיימים בשיר טהור.
זה מלמד: גם אם החיים מלאים קושי – הסוף הוא הלל.
סיכום תהילים פרק קנ
תהילים ק"נ הוא לא רק סיום של ספר – הוא סיום של מסע.
הוא הלב הפועם של כל שירי דוד: בסוף, אחרי הכול – יש רק הלל.
כל הבריאה כולה – כל תו, כל נשימה, כל יצור – מצטרף לשיר הזה.
זהו פרק קצר – אבל יש בו כל מה שצריך לדעת על אמונה בשמחה.
"כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ – הַלְלוּיָהּ!"
וכל עוד אתה נושם – אתה יכול לשיר.