תהילים פרק קמח
א הַ֥לְלוּיָ֨הּ | הַֽלְל֣וּ אֶת-יְ֭הוָה מִן-הַשָּׁמַ֑יִם הַֽ֝לְל֗וּהוּ בַּמְּרוֹמִֽים: ב הַֽלְל֥וּהוּ כָל-מַלְאָכָ֑יו הַֽ֝לְל֗וּהוּ כָּל-(צבאו) צְבָאָֽיו: ג הַֽ֭לְלוּהוּ שֶׁ֣מֶשׁ וְיָרֵ֑חַ הַ֝לְל֗וּהוּ כָּל-כּ֥וֹכְבֵי אֽוֹר: ד הַֽ֭לְלוּהוּ שְׁמֵ֣י הַשָּׁמָ֑יִם וְ֝הַמַּ֗יִם אֲשֶׁ֤ר | מֵעַ֬ל הַשָּׁמָֽיִם: ה יְֽ֭הַֽלְלוּ אֶת-שֵׁ֣ם יְהוָ֑ה כִּ֤י ה֭וּא צִוָּ֣ה וְנִבְרָֽאוּ: ו וַיַּעֲמִידֵ֣ם לָעַ֣ד לְעוֹלָ֑ם חָק-נָ֝תַ֗ן וְלֹ֣א יַעֲבֽוֹר: ז הַֽלְל֣וּ אֶת-יְ֭הוָה מִן-הָאָ֑רֶץ תַּ֝נִּינִ֗ים וְכָל-תְּהֹמֽוֹת: ח אֵ֣שׁ וּ֭בָרָד שֶׁ֣לֶג וְקִיט֑וֹר ר֥וּחַ סְ֝עָרָ֗ה עֹשָׂ֥ה דְבָרֽוֹ: ט הֶהָרִ֥ים וְכָל-גְּבָע֑וֹת עֵ֥ץ פְּ֝רִ֗י וְכָל-אֲרָזִֽים: י הַֽחַיָּ֥ה וְכָל-בְּהֵמָ֑ה רֶ֝֗מֶשׂ וְצִפּ֥וֹר כָּנָֽף: יא מַלְכֵי-אֶ֭רֶץ וְכָל-לְאֻמִּ֑ים שָׂ֝רִ֗ים וְכָל-שֹׁ֥פְטֵי אָֽרֶץ: יב בַּחוּרִ֥ים וְגַם-בְּתוּל֑וֹת זְ֝קֵנִ֗ים עִם-נְעָרִֽים: יג יְהַלְל֤וּ | אֶת-שֵׁ֬ם יְהוָ֗ה כִּֽי-נִשְׂגָּ֣ב שְׁמ֣וֹ לְבַדּ֑וֹ ה֝וֹד֗וֹ עַל-אֶ֥רֶץ וְשָׁמָֽיִם: יד וַיָּ֤רֶם קֶ֨רֶן | לְעַמּ֡וֹ תְּהִלָּ֤ה לְֽכָל-חֲסִידָ֗יו לִבְנֵ֣י יִ֭שְׂרָאֵל עַֽם-קְרֹב֗וֹ הַֽלְלוּיָֽהּ:
תהילים קמ״ח (148)
הלל מן השמיים ומהארץ – כל הבריאה כולה מהללת את ה׳
פרק קמ״ח הוא מזמור שכולו קריאה אוניברסלית להלל את ה׳ – לא רק מצד בני אדם, אלא גם מצד השמיים, גרמי השמים, כוחות הטבע, בעלי החיים, ההרים, המלכים, הזקנים והילדים.
זוהי מקהלה קוסמית של שבח, שמעבירה תחושה שכל מה שנברא – נברא לא רק כדי להתקיים, אלא גם כדי לשיר.
זהו פרק פיוטי, כמעט שירי-טבע, שמלמד את האדם להיות חלק מההלל הכללי של הבריאה כולה.
(1) תוכן ועיקרי הרעיון
קריאה להלל מהשמים
פסוקים א–ו
"הַלְלוּ אֶת ה׳ מִן הַשָּׁמַיִם… הַלְלוּהוּ כָּל צְבָאָיו."
המשורר פונה לרמות הגבוהות: מלאכים, שמש, ירח, כוכבים, רקיעים, מי השמיים – שכולם ישבחו את ה'.
ההדגשה:
"כִּי הוּא צִוָּה – וְנִבְרָאוּ."
הם קיימים רק מכוח דברו. הם נצבים כעדות חיה לפעולה האלוקית והסדר האלוהי.
קריאה להלל מהארץ
פסוקים ז–יב
"הַלְלוּ אֶת ה׳ מִן הָאָרֶץ – תַּנִּינִים וְכָל תְּהוֹמוֹת…"
כעת הקריאה עוברת מהשמים לארץ: ברקים, שלג, הרים, חיות, בהמות, עופות, בני אדם.
הפרק מונה מגוון עצום של נבראים – מן הנמוך ביותר ועד הגבוה ביותר – וכולם נכללים בהלל.
– לא רק "מלכים" – גם "נערים וגם בתולות", "זקנים עם נערים" – כולם שווים בקריאת ההלל.
סיבה להלל: שמו נישא והעם מתעלה
פסוקים יג–יד
"יִתְהַלֵּל שֵׁם ה׳ – כִּי נִשְׂגָּב שְׁמוֹ לְבַדּוֹ…"
שמו של ה׳ נישא על כל הארץ והשמיים. והוא גם מרים קרן לעמו, כלומר – מגלה כבוד, חוזק, תקווה לעם ישראל, במיוחד לעם הקרוב לו – "לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל – עַם קְרוֹבוֹ."
הפסוק האחרון מסכם:
"הַלְלוּיָהּ!" – שירת הבריאה מגיעה לשיא.
(2) באילו מצבים טוב לקרוא את תהילים פרק קמח?
– בעת השראה מיופי טבע או נוף מרגש – כשהלב מתמלא מהרים, שמיים, שקיעה או שלג – זהו פרק מושלם לומר או להרהר בו.
– כשרוצים להתחבר לעולם מתוך ענווה ואחדות – הפרק מחבר את האדם אל הטבע לא כשליט, אלא כחלק מתזמורת שלמה.
– כאשר מרגישים צורך להלל מבלי לבקש – זהו פרק של הלל לשם הלל, ללא תחינה או תלונה.
– בימי חג ושמחה – כחלק מהלל אישי או ציבורי, המזמור מתאים מאוד לרגעי הודיה ושירה.
– לפני יציאה לטבע – טיול, מסע או מדיטציה בשטח – כדי להכניס את הרוח למקום של חיבור.
– כשרוצים לחזק תחושת שייכות לעם ישראל ולקרבת ה׳ – הפסוק "קרן לעמו" מדגיש את ייחודו של עם ישראל בתוך הבריאה.
(3) מה כוחו של פרק קמ״ח?
– כוח של אחדות אוניברסלית
זהו מזמור שבו השמיים והארץ, הכוכבים והילדים, הטבע והאדם – כולם יחד מהללים. זה כוח שמאחד את המציאות לשירה אחת גדולה.
– כוח לרומם את הנפש מעל הדאגות האישיות
אין בפרק תלונה, אין אפילו בקשה – רק הלל. זהו כוח שמרים את האדם מעל הפרטים הקטנים – אל נקודת מבט רחבה וגבוהה.
– כוח של תפילה שקטה וטבעית – גם בלי מילים
הפרק מזכיר לנו שגם אם אינך מדבר – אפשר להלל כמו הטבע, כמו הרוח, כמו הכוכבים. זו תפילה שנאמרת בעצם ההוויה.
– כוח להזכיר שה׳ שומע את כל הבריאה
לא רק המלאכים מהללים, אלא גם הדגים, השלג, התרנגולים והילדים – כלומר: אין קול שהוא קטן מדי בעיני ה׳.
– כוח להזכיר את מעלת עם ישראל וקרבתו לה׳
הפסוק "עַם קְרוֹבוֹ" מלמד שגם בתוך הבריאה הרחבה – לישראל יש קרבה מיוחדת, ולשבחו יש תדר נעלה.
סיכום תהילים פרק קמח
תהילים קמ״ח הוא שירת הטבע הגדולה, המזכירה שכל העולם – שמיים וארץ, חי ודומם – מהללים את ה׳ בדרכם.
זהו פרק של רוחב לב, נשימה עמוקה וחיבור בין שמים וארץ.
הוא מתאים לזמן של הלל טהור, של השראה מהטבע, של רצון לראות את העולם לא רק כקיום – אלא כשיר אלוהי חי.
"הַלְלוּ אֶת־ה׳ מִן הַשָּׁמַיִם… הַלְלוּ אֶת־ה׳ מִן הָאָרֶץ."
מזמור אחד – שמיים וארץ – קול אחד של בריאה אוהבת.