תהילים פרק קמז
א הַ֥לְלוּיָ֨הּ | כִּי-ט֖וֹב זַמְּרָ֣ה אֱלֹהֵ֑ינוּ כִּֽי-נָ֝עִים נָאוָ֥ה תְהִלָּֽה: ב בּוֹנֵ֣ה יְרוּשָׁלִַ֣ם יְהוָ֑ה נִדְחֵ֖י יִשְׂרָאֵ֣ל יְכַנֵּֽס: ג הָ֭רֹפֵא לִשְׁב֣וּרֵי לֵ֑ב וּ֝מְחַבֵּ֗שׁ לְעַצְּבוֹתָֽם: ד מוֹנֶ֣ה מִ֭סְפָּר לַכּוֹכָבִ֑ים לְ֝כֻלָּ֗ם שֵׁמ֥וֹת יִקְרָֽא: ה גָּד֣וֹל אֲדוֹנֵ֣ינוּ וְרַב-כֹּ֑חַ לִ֝תְבוּנָת֗וֹ אֵ֣ין מִסְפָּֽר: ו מְעוֹדֵ֣ד עֲנָוִ֣ים יְהוָ֑ה מַשְׁפִּ֖יל רְשָׁעִ֣ים עֲדֵי-אָֽרֶץ: ז עֱנ֣וּ לַיהוָ֣ה בְּתוֹדָ֑ה זַמְּר֖וּ לֵאלֹהֵ֣ינוּ בְכִנּֽוֹר: ח הַֽמְכַסֶּ֬ה שָׁמַ֨יִם | בְּעָבִ֗ים הַמֵּכִ֣ין לָאָ֣רֶץ מָטָ֑ר הַמַּצְמִ֖יחַ הָרִ֣ים חָצִֽיר: ט נוֹתֵ֣ן לִבְהֵמָ֣ה לַחְמָ֑הּ לִבְנֵ֥י עֹ֝רֵ֗ב אֲשֶׁ֣ר יִקְרָֽאוּ: י לֹ֤א בִגְבוּרַ֣ת הַסּ֣וּס יֶחְפָּ֑ץ לֹֽא-בְשׁוֹקֵ֖י הָאִ֣ישׁ יִרְצֶֽה: יא רוֹצֶ֣ה יְ֭הוָה אֶת-יְרֵאָ֑יו אֶת-הַֽמְיַחֲלִ֥ים לְחַסְדּֽוֹ: יב שַׁבְּחִ֣י יְ֭רוּשָׁלִַם אֶת-יְהוָ֑ה הַֽלְלִ֖י אֱלֹהַ֣יִךְ צִיּֽוֹן: יג כִּֽי-חִ֭זַּק בְּרִיחֵ֣י שְׁעָרָ֑יִךְ בֵּרַ֖ךְ בָּנַ֣יִךְ בְּקִרְבֵּֽךְ: יד הַשָּׂם-גְּבוּלֵ֥ךְ שָׁל֑וֹם חֵ֥לֶב חִ֝טִּ֗ים יַשְׂבִּיעֵֽךְ: טו הַשֹּׁלֵ֣חַ אִמְרָת֣וֹ אָ֑רֶץ עַד-מְ֝הֵרָ֗ה יָר֥וּץ דְּבָרֽוֹ: טז הַנֹּתֵ֣ן שֶׁ֣לֶג כַּצָּ֑מֶר כְּ֝פ֗וֹר כָּאֵ֥פֶר יְפַזֵּֽר: יז מַשְׁלִ֣יךְ קַֽרְח֣וֹ כְפִתִּ֑ים לִפְנֵ֥י קָ֝רָת֗וֹ מִ֣י יַעֲמֹֽד: יח יִשְׁלַ֣ח דְּבָר֣וֹ וְיַמְסֵ֑ם יַשֵּׁ֥ב ר֝וּח֗וֹ יִזְּלוּ-מָֽיִם: יט מַגִּ֣יד (דברו) דְּבָרָ֣יו לְיַעֲקֹ֑ב חֻקָּ֥יו וּ֝מִשְׁפָּטָ֗יו לְיִשְׂרָאֵֽל: כ לֹ֘א עָ֤שָׂה כֵ֨ן | לְכָל-גּ֗וֹי וּמִשְׁפָּטִ֥ים בַּל-יְדָע֗וּם הַֽלְלוּיָֽהּ:
תהילים קמ״ז (147)
שבח לה׳ הבונה את ירושלים, מרפא נשברי לב, ומשגיח על הבריאה כולה
זהו אחד ממזמורי הסיום של תהילים, והוא מוקדש כולו לשבח והלל. המזמור מתאר את פעולתו של ה׳ בכל התחומים – מהשגחה לאומית (בניין ירושלים וקיבוץ גלויות), דרך ריפוי רגשי לאדם הפרטי, ועד שליטה מוחלטת בטבע (גשם, שלג, ברד).
הפרק מחולק לשלושה חלקים עיקריים, ולפי חלק מהמסורות (כמו בתרגום השבעים), הוא היה בעבר מחולק לשני פרקים (א'–י"א וי"ב–סוף), אבל בתנ"ך שלנו הוא מופיע כפרק אחד – מזמור עוצמתי שלם של אמונה, הודיה ותשומת לב לבריאה.
(1) תוכן ועיקרי הרעיון
פתיחה בשבח – כי טוב להלל
פסוק א
"הַלְלוּיָהּ – כִּי טוֹב זַמְּרָה לֵאלֹהֵינוּ, כִּי נָעִים נָאוָה תְהִלָּה."
כבר בפסוק הראשון – שלוש סיבות להלל:
- כי טוב לזמר.
- כי נעים.
- כי זה דבר נאה וראוי.
ה׳ בונה את ירושלים ומרפא נשברי לב
פסוקים ב–ג
"בּוֹנֵה יְרוּשָׁלִַם ה׳ – נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל יְכַנֵּס. הָרֹפֵא לִשְׁבוּרֵי לֵב – וּמְחַבֵּשׁ לְעַצְבוֹתָם."
יש כאן מעבר בין גאולה לאומית (בניין ירושלים וקיבוץ גלויות), לריפוי נפשי עמוק – לא רק תקומה לארץ, אלא גם לאדם הפנימי.
ידיעת ה׳ את כל פרט בבריאה
פסוקים ד–ה
"מוֹנֶה מִסְפָּר לַכּוֹכָבִים – לְכֻלָּם שֵׁמוֹת יִקְרָא."
אפילו את הכוכבים – שהם רבים לאין מספר – ה׳ סופר וקורא להם בשם. כלומר: השגחה מדויקת, אישית ואוהבת – אפילו על הכוכבים.
תיאור טובו לענווים – לא לגיבורים
פסוקים ו–י
"ה׳ – אוֹהֵב צַדִּיקִים… לֹא בִגְבוּרַת הַסּוּס יֶחְפָּץ – לֹא בְשׁוֹקֵי הָאִישׁ יִרְצֶה."
ה׳ אינו מתרשם מעוצמה פיזית או חיצונית, אלא מחפש ענווה, יראת שמים ואמת פנימית.
קריאה להלל את ה׳ על השגחתו בטבע
פסוקים ח–ט
ה׳ מוריד גשם, מצמיח דשא, נותן מזון לבהמות…
הוא מספק את צרכיהם של כל היצורים – אפילו "לעורב אשר יקראו".
כלומר: דאגה עמוקה לכל נברא – גם הקטן והפחות חשוב בעיני האדם.
ירושלים, ישראל והחוקים האלוקיים
פסוקים יב–כ
ה׳ מגן על ירושלים, מברך את בניה, משביע את ארצה שלום, ומחוקק לה דברו.
"מַגִּיד דְּבָרוֹ לְיַעֲקֹב… לֹא עָשָׂה כֵן לְכָל גּוֹי…"
זו אמירה של ייחודיות – עם ישראל זכה לתורה, לצד חוקי הבריאה.
המזמור מסתיים ב"הללויה" נוסף – סגירה של עיגול ההודיה.
(2) באילו מצבים טוב לקרוא את תהילים פרק קמז?
– בעת הודיה על שיקום אישי או רגשי
הפסוק "הרופא לשבורי לב" מדבר ישר ללב של מי שחווה שברון, פרידה, או עצבות – ומבקש ריפוי.
– בעת תפילה לגאולה – פרטית או לאומית
"בונה ירושלים ה'" מתאים לכל מי שמתפלל על שיבת ציון, קיבוץ גלויות, שלום ירושלים והשלמת הבניין הרוחני והגשמי.
– כשרוצים לזכור שה' רואה גם את הפרטים הקטנים
גם העורב, גם הכוכב – כל אחד זוכה לתשומת לב אלוקית.
– בזמן חורף, גשם או סערה בטבע
הפרק מתאר את השלג, הברד, הרוח – ונכון במיוחד לקריאה בעונת הגשמים או בעת סערה (גשמית או נפשית).
– כשרוצים לחזק את האמונה בהשגחה ולא בכוח פיזי
הפסוק "לא בגבורת הסוס יחפץ" מזכיר לנו שהחוזק האמתי הוא יראת שמים – לא כוחות הגוף.
– בבוקר – כשפותחים את היום בהלל פשוט וישיר
זהו מזמור עם שפה ברורה, שמחה, רחבה – מתאים כשמתעוררים ורוצים לפתוח את הלב.
(3) מה כוחו של פרק קמ״ז?
– כוח לחבר בין עולם הטבע לעולם האמונה
הפרק מזכיר שהגשם, השמש, השלג, הדשא – הם לא מקרה. הם מעשה השגחה, חסד, ויחס אישי.
– כוח לחזק את הלב השבור
הפסוק "הרופא לשבורי לב" הוא מהפסוקים המחזקים ביותר לכל מי שנמצא במשבר רגשי או רוחני.
– כוח להזכיר שה׳ לא בוחר את החזקים – אלא את הצדיקים
ה׳ מחפש יראת שמים – לא יופי, כסף או עוצמה. זו נחמה גדולה למי שמרגיש "קטן מדי".
– כוח להודות גם על הדברים הפשוטים של היום־יום
האוכל, הדשא, השלום, הילדים – הם ניסים קטנים, שהפרק מלמד אותנו לזהות ולהודות עליהם.
– כוח של הלל נקי – פשוט, יפה, נשגב
זהו פרק שאפשר לקרוא רק כדי להגיד "תודה". בלי בקשה. רק לראות – ולהתפעל.
סיכום תהילים פרק קמז
תהילים קמ"ז הוא שיר הודיה והלל על הנהגת ה׳ בעולם – בבריאה, באדם, בעם ישראל ובטבע כולו.
הוא מלמד לראות את האלוקות בכל פרט, להאמין שה׳ רואה כל נברא, לרפא את הלב השבור – ולשמוח בכל נשימה.
"הָרֹפֵא לִשְׁבוּרֵי לֵב – וּמְחַבֵּשׁ לְעַצְבוֹתָם."
משפט אחד – ולב שלם נרפא.