דילוג לתוכן

תהילים פרק קלט

תהילים פרק קלט

א לַ֭מְנַצֵּחַ לְדָוִ֣ד מִזְמ֑וֹר יְהוָ֥ה חֲ֝קַרְתַּ֗נִי וַתֵּדָֽע: ב אַתָּ֣ה יָ֭דַעְתָּ שִׁבְתִּ֣י וְקוּמִ֑י בַּ֥נְתָּה לְ֝רֵעִ֗י מֵרָחֽוֹק: ג אָרְחִ֣י וְרִבְעִ֣י זֵרִ֑יתָ וְֽכָל-דְּרָכַ֥י הִסְכַּֽנְתָּה: ד כִּ֤י אֵ֣ין מִ֭לָּה בִּלְשׁוֹנִ֑י הֵ֥ן יְ֝הוָ֗ה יָדַ֥עְתָּ כֻלָּֽהּ: ה אָח֣וֹר וָקֶ֣דֶם צַרְתָּ֑נִי וַתָּ֖שֶׁת עָלַ֣י כַּפֶּֽכָה: ו (פלאיה)  פְּלִ֣יאָֽה דַ֣עַת מִמֶּ֑נִּי נִ֝שְׂגְּבָ֗ה לֹא-א֥וּכַֽל לָֽהּ: ז אָ֭נָ֥ה אֵלֵ֣ךְ מֵרוּחֶ֑ךָ וְ֝אָ֗נָה מִפָּנֶ֥יךָ אֶבְרָֽח: ח אִם-אֶסַּ֣ק שָׁ֭מַיִם שָׁ֣ם אָ֑תָּה וְאַצִּ֖יעָה שְּׁא֣וֹל הִנֶּֽךָּ: ט אֶשָּׂ֥א כַנְפֵי-שָׁ֑חַר אֶ֝שְׁכְּנָ֗ה בְּאַחֲרִ֥ית יָֽם: י גַּם-שָׁ֭ם יָדְךָ֣ תַנְחֵ֑נִי וְֽתֹאחֲזֵ֥נִי יְמִינֶֽךָ: יא וָ֭אֹמַר אַךְ-חֹ֣שֶׁךְ יְשׁוּפֵ֑נִי וְ֝לַ֗יְלָה א֣וֹר בַּעֲדֵֽנִי: יב גַּם-חֹשֶׁךְ֮ לֹֽא-יַחְשִׁ֪יךְ מִ֫מֶּ֥ךָ וְ֭לַיְלָה כַּיּ֣וֹם יָאִ֑יר כַּ֝חֲשֵׁיכָ֗ה כָּאוֹרָֽה: יג כִּֽי-אַ֭תָּה קָנִ֣יתָ כִלְיֹתָ֑י תְּ֝סֻכֵּ֗נִי בְּבֶ֣טֶן אִמִּֽי: יד אֽוֹדְךָ֗ עַ֤ל כִּ֥י נוֹרָא֗וֹת נִ֫פְלֵ֥יתִי נִפְלָאִ֥ים מַעֲשֶׂ֑יךָ וְ֝נַפְשִׁ֗י יֹדַ֥עַת מְאֹֽד: טו לֹא-נִכְחַ֥ד עָצְמִ֗י מִ֫מֶּ֥ךָּ אֲשֶׁר-עֻשֵּׂ֥יתִי בַסֵּ֑תֶר רֻ֝קַּ֗מְתִּי בְּֽתַחְתִּיּ֥וֹת אָֽרֶץ: טז גָּלְמִ֤י | רָ֘א֤וּ עֵינֶ֗יךָ וְעַֽל-סִפְרְךָ֮ כֻּלָּ֪ם יִכָּ֫תֵ֥בוּ יָמִ֥ים יֻצָּ֑רוּ (ולא)  וְל֖וֹ אֶחָ֣ד בָּהֶֽם: יז וְלִ֗י מַה-יָּקְר֣וּ רֵעֶ֣יךָ אֵ֑ל מֶ֥ה עָ֝צְמוּ רָאשֵׁיהֶֽם: יח אֶ֭סְפְּרֵם מֵח֣וֹל יִרְבּ֑וּן הֱ֝קִיצֹ֗תִי וְעוֹדִ֥י עִמָּֽךְ: יט אִם-תִּקְטֹ֖ל אֱל֥וֹהַּ | רָשָׁ֑ע וְאַנְשֵׁ֥י דָ֝מִ֗ים ס֣וּרוּ מֶֽנִּי: כ אֲשֶׁ֣ר יֹ֭אמְרֻךָ לִמְזִמָּ֑ה נָשֻׂ֖א לַשָּׁ֣וְא עָרֶֽיךָ: כא הֲלֽוֹא-מְשַׂנְאֶ֖יךָ יְהוָ֥ה | אֶשְׂנָ֑א וּ֝בִתְקוֹמְמֶ֗יךָ אֶתְקוֹטָֽט: כב תַּכְלִ֣ית שִׂנְאָ֣ה שְׂנֵאתִ֑ים לְ֝אוֹיְבִ֗ים הָ֣יוּ לִֽי: כג חָקְרֵ֣נִי אֵ֭ל וְדַ֣ע לְבָבִ֑י בְּ֝חָנֵ֗נִי וְדַ֣ע שַׂרְעַפָּֽי: כד וּרְאֵ֗ה אִם-דֶּֽרֶךְ-עֹ֥צֶב בִּ֑י וּ֝נְחֵ֗נִי בְּדֶ֣רֶךְ עוֹלָֽם:


תהילים קלט (139)

תפילה של אדם הנמצא מול עין ה׳ בכל מקום

פרק קלט הוא שיר מהפנט בעוצמתו. זהו שיח אינטימי בין האדם לאלוקיו, המזכיר לו בכל רגע שה׳ רואה אותו, מקיף אותו, יצר אותו ברחם אמו, והוא נוכח עמו בכל מקום – בשמיים, בארץ, באור ובחושך. דוד המלך פורש כאן את התחושה שה׳ מכיר את כל נבכי נפשו, מחשבותיו, ואף את דיבורו עוד בטרם יהגה אותו.

זהו מזמור של עומק רוחני נדיר, המשלב תחושת קטנות מול עין אינסופית, עם קרבת ה׳ מדויקת, חמה ואוהבת. הפרק נע בין ענווה, התפעמות, פליאה, פחד, יראה – ותפילה לטהרה.


(1) תוכן ועיקרי הרעיון

ה׳ יודע הכול – גם את מחשבות האדם

פסוקים א–ד
"ה׳ חֲקַרְתַּנִי וַתֵּדָע… אַתָּה יָדַעְתָּ שִׁבְתִּי וְקוּמִי… כִּי אֵין מִלָּה בִּלְשׁוֹנִי – הֵן ה׳ יָדַעְתָּ כֻלָּהּ."
הפרק נפתח בתיאור של ידיעת ה׳ את האדם בצורה מוחלטת – תנועה, מנוחה, מחשבה, דיבור. הכול גלוי וידוע.

ה׳ מקיף את האדם מכל עבר

פסוק ה
"אָחוֹר וָקֶדֶם צַרְתָּנִי – וַתָּשֶׁת עָלַי כַּפֶּךָ."
ה׳ עוטף את האדם מכל כיוון – עבר, עתיד, והווה. תחושת ליווי תמידית, כמעט חונקת – אך גם מנחמת.

אי אפשר לברוח מהנוכחות האלוהית

פסוקים ז–י
"אָנָה אֵלֵךְ מֵרוּחֶךָ – וְאָנָה מִפָּנֶיךָ אֶבְרָח?"
דוד שואל שאלות רטוריות – גם אם יעלה לשמים או ירד לשאול, יברח לאור או לחושך – תמיד ה׳ נמצא. אין מקום שהוא חיצוני לשכינה.

גם החושך לא מסתיר דבר מה׳

פסוק יב
"גַּם־חֹשֶׁךְ לֹא־יַחְשִׁיךְ מִמֶּךָּ…"
החושך, הפחד, הבלבול – אינם מכסים על האדם בעיני ה׳. הוא רואה גם כשאנו לא רואים, שומע גם כשאנחנו שותקים.

ה׳ יצר את האדם בפנימיותו העמוקה

פסוקים יג–טז
"כִּי אַתָּה קָנִיתָ כִלְיֹתָי – תְּסֻכֵּנִי בְּבֶטֶן אִמִּי."
ה׳ יצר את האדם מלכתחילה – בגוף, בנפש, ברחם. הוא יודע עליו דברים שאפילו הוא לא יודע.
דוד מתפעל מהעובדה שכל פרט בו – כתוב, ידוע, מתוכנן באהבה וברצון.
"גָּלְמִי רָאוּ עֵינֶיךָ" – אפילו כשהייתי עובר לא מפותח, ה׳ ראה אותי.

בקשה לסלק רשעים ולברר את הלב

פסוקים יט–כד
הפסוקים האחרונים מכילים קריאה לסלק את שונאי ה׳, אך לא מתוך שנאה אישית אלא מתוך רצון לטהרה מוסרית.
דוד מסיים בתפילה:
"חָקְרֵנִי אֵל וְדַע לְבָבִי – בְּחָנֵנִי וְדַע שַׂרְעַפַּי. וּרְאֵה אִם־דֶּרֶךְ־עֹצֶב בִּי – וּנְחֵנִי בְּדֶרֶךְ עוֹלָם."
כלומר: חקור אותי, נקה אותי, אם יש בי כאב או שקר – הוצא אותו. תן לי ללכת בדרך נצח, ישרה, אליך.


(2) באילו מצבים טוב לקרוא את פרק קלט?

כשרוצים להרגיש שה׳ איתנו – גם כשאף אחד אחר לא נמצא
הפרק מחדד את התחושה שאין מצב שבו אנחנו לבד.

בעת בדידות, דיכאון, או חיפוש עצמי
כשהאדם שואל: "מי אני?" או "האם מישהו רואה אותי?" – זהו פרק מרפא.

במצבים של בלבול רוחני או חטא
הקריאה "חָקְרֵנִי אֵל" מאפשרת לאדם לבקש בירור פנימי – בחסד ולא בדין.

לפני תחילת תהליך נפשי או רוחני
אם אדם רוצה לפתוח מסע של שינוי, חיזוק, או חקירה עצמית – זהו פרק שמזמין את ה׳ להיכנס פנימה.

בעת הריון, לידה, או הודיה על החיים עצמם
הפסוקים "תסכני בבטן אמי… גלמי ראו עיניך" מרגשים במיוחד וקשורים לבריאה אישית וחד-פעמית.

כשרוצים להרגיש קרבה עמוקה לה׳ – ללא מסכות
המזמור מתאים למי שמבקש מערכת יחסים כנה עם ה׳ – כמו שהוא, בלי הצגות.


(3) מה כוחו של פרק קלט?

כוח לחשוף את הלב בפני ה׳ – בלי פחד
הפרק מעודד את האדם להיות אמיתי, אותנטי, חשוף – ולגלות שה׳ רואה אותו כך כבר עכשיו.

כוח לחוש קרבה אינסופית לבורא
ה׳ לא רחוק. הוא סביבנו, בתוכנו, לפנינו, אחרינו. זו תחושת חיבוק קיומי.

כוח להאמין שהחיים שלנו לא מקריים
כל פרט בגוף ובנפש – ידוע, מכוון ואהוב. אין טעות ביצירה שלנו.

כוח לרפא עצב ובדידות
אולי הקורא שוכח את עצמו – אבל ה׳ לא שוכח אותו לרגע. הוא מוקף באהבה גם אם אינו חש בה.

כוח לתשובה פנימית ואמיתית
הפסוק "חָקְרֵנִי אֵל" פותח שער לעבודת עומק, לבירור נפשי אמיתי – והליכה בדרך עולם.


סיכום תהילים פרק קלט

תהילים קלט הוא מזמור נדיר בעוצמתו, המשלב עומק פסיכולוגי, רגש אמוני, ותחושת קרבה עמוקה בין האדם לאלוקיו.
הוא מספר את סיפורו של כל אדם – שנראה, נשמע, וידוע – מבלי לומר מילה.

זהו פרק של קרבה, כנות, חקירה, ותשובה, המעניק ביטחון במבט האוהב של ה׳, גם כשאנו לא מבינים את עצמנו.

"אָנָה אֵלֵךְ מֵרוּחֶךָ?" – השאלה שהופכת לתשובה: אין לאן – כי אתה איתי תמיד.

תהילים

שתפו אותי