תהילים פרק קט
א לַ֭מְנַצֵּחַ לְדָוִ֣ד מִזְמ֑וֹר אֱלֹהֵ֥י תְ֝הִלָּתִ֗י אַֽל-תֶּחֱרַֽשׁ: ב כִּ֤י פִ֪י רָשָׁ֡ע וּֽפִי-מִ֭רְמָה עָלַ֣י פָּתָ֑חוּ דִּבְּר֥וּ אִ֝תִּ֗י לְשׁ֣וֹן שָֽׁקֶר: ג וְדִבְרֵ֣י שִׂנְאָ֣ה סְבָב֑וּנִי וַיִּֽלָּחֲמ֥וּנִי חִנָּֽם: ד תַּֽחַת-אַהֲבָתִ֥י יִשְׂטְנ֗וּנִי וַאֲנִ֥י תְפִלָּֽה: ה וַיָּ֘שִׂ֤ימוּ עָלַ֣י רָ֭עָה תַּ֣חַת טוֹבָ֑ה וְ֝שִׂנְאָ֗ה תַּ֣חַת אַהֲבָתִֽי: ו הַפְקֵ֣ד עָלָ֣יו רָשָׁ֑ע וְ֝שָׂטָ֗ן יַעֲמֹ֥ד עַל-יְמִינֽוֹ: ז בְּ֭הִשָּׁ֣פְטוֹ יֵצֵ֣א רָשָׁ֑ע וּ֝תְפִלָּת֗וֹ תִּהְיֶ֥ה לַֽחֲטָאָֽה: ח יִֽהְיֽוּ-יָמָ֥יו מְעַטִּ֑ים פְּ֝קֻדָּת֗וֹ יִקַּ֥ח אַחֵֽר: ט יִֽהְיוּ-בָנָ֥יו יְתוֹמִ֑ים וְ֝אִשְׁתּוֹ אַלְמָנָֽה: י וְנ֤וֹעַ יָנ֣וּעוּ בָנָ֣יו וְשִׁאֵ֑לוּ וְ֝דָרְשׁ֗וּ מֵחָרְבוֹתֵיהֶֽם: יא יְנַקֵּ֣שׁ נ֭וֹשֶׁה לְכָל-אֲשֶׁר-ל֑וֹ וְיָבֹ֖זּוּ זָרִ֣ים יְגִיעֽוֹ: יב אַל-יְהִי-ל֖וֹ מֹשֵׁ֣ךְ חָ֑סֶד וְֽאַל-יְהִ֥י ח֝וֹנֵ֗ן לִיתוֹמָֽיו: יג יְהִֽי-אַחֲרִית֥וֹ לְהַכְרִ֑ית בְּד֥וֹר אַ֝חֵ֗ר יִמַּ֥ח שְׁמָֽם: יד יִזָּכֵ֤ר | עֲוֹ֣ן אֲ֭בֹתָיו אֶל-יְהוָ֑ה וְחַטַּ֥את אִ֝מּ֗וֹ אַל-תִּמָּֽח: טו יִהְי֣וּ נֶֽגֶד-יְהוָ֣ה תָּמִ֑יד וְיַכְרֵ֖ת מֵאֶ֣רֶץ זִכְרָֽם: טז יַ֗עַן אֲשֶׁ֤ר | לֹ֥א זָכַר֮ עֲשׂ֪וֹת חָ֥סֶד וַיִּרְדֹּ֡ף אִישׁ-עָנִ֣י וְ֭אֶבְיוֹן וְנִכְאֵ֨ה לֵבָ֬ב לְמוֹתֵֽת: יז וַיֶּאֱהַ֣ב קְ֭לָלָה וַתְּבוֹאֵ֑הוּ וְֽלֹא-חָפֵ֥ץ בִּ֝בְרָכָ֗ה וַתִּרְחַ֥ק מִמֶּֽנּוּ: יח וַיִּלְבַּ֥שׁ קְלָלָ֗ה כְּמַ֫דּ֥וֹ וַתָּבֹ֣א כַמַּ֣יִם בְּקִרְבּ֑וֹ וְ֝כַשֶּׁ֗מֶן בְּעַצְמוֹתָֽיו: יט תְּהִי-ל֖וֹ כְּבֶ֣גֶד יַעְטֶ֑ה וּ֝לְמֵ֗זַח תָּמִ֥יד יַחְגְּרֶֽהָ: כ זֹ֤את פְּעֻלַּ֣ת שֹׂ֭טְנַי מֵאֵ֣ת יְהוָ֑ה וְהַדֹּבְרִ֥ים רָ֝֗ע עַל-נַפְשִֽׁי: כא וְאַתָּ֤ה | (יְה֘וִ֤ה) אֱלֹ֘הִ֤ים אֲדֹנָ֗י עֲֽשֵׂה-אִ֭תִּי לְמַ֣עַן שְׁמֶ֑ךָ כִּי-ט֥וֹב חַ֝סְדְּךָ֗ הַצִּילֵֽנִי: כב כִּֽי-עָנִ֣י וְאֶבְי֣וֹן אָנֹ֑כִי וְ֝לִבִּ֗י חָלַ֥ל בְּקִרְבִּֽי: כג כְּצֵל-כִּנְטוֹת֥וֹ נֶהֱלָ֑כְתִּי נִ֝נְעַ֗רְתִּי כָּֽאַרְבֶּֽה: כד בִּ֭רְכַּי כָּשְׁל֣וּ מִצּ֑וֹם וּ֝בְשָׂרִ֗י כָּחַ֥שׁ מִשָּֽׁמֶן: כה וַאֲנִ֤י | הָיִ֣יתִי חֶרְפָּ֣ה לָהֶ֑ם יִ֝רְא֗וּנִי יְנִיע֥וּן רֹאשָֽׁם: כו עָ֭זְרֵנִי יְהוָ֣ה אֱלֹהָ֑י ה֭וֹשִׁיעֵ֣נִי כְחַסְדֶּֽךָ: כז וְֽ֭יֵדְעוּ כִּי-יָ֣דְךָ זֹּ֑את אַתָּ֖ה יְהוָ֣ה עֲשִׂיתָֽהּ: כח יְקַֽלְלוּ-הֵמָּה֮ וְאַתָּ֪ה תְבָ֫רֵ֥ךְ קָ֤מוּ | וַיֵּבֹ֗שׁוּ וְֽעַבְדְּךָ֥ יִשְׂמָֽח: כט יִלְבְּשׁ֣וּ שׂוֹטְנַ֣י כְּלִמָּ֑ה וְיַעֲט֖וּ כַמְעִ֣יל בָּשְׁתָּֽם: ל א֘וֹדֶ֤ה יְהוָ֣ה מְאֹ֣ד בְּפִ֑י וּבְת֖וֹךְ רַבִּ֣ים אֲהַֽלְלֶֽנּוּ: לא כִּֽי-יַ֭עֲמֹד לִימִ֣ין אֶבְי֑וֹן לְ֝הוֹשִׁ֗יעַ מִשֹּׁפְטֵ֥י נַפְשֽׁוֹ:
תהילים ק"ט (פרק 109) נמצא ב"ספר חמישי" של תהילים (תהילים ק"ז–ק"נ) ומיוחס בכותרתו כ"לְדָוִד מִזְמוֹר". זהו מזמור תפילה קשה ונוקב שבו דוד זועק לה׳ נגד אויביו המרשעים – שונאים, מלשינים ורודפים – ומבקש נקמה חריפה על מעשיהם. המזמור משלב תלונה על סבלו של דוד עם קללות מפורטות נגד אויביו, ומסתיים בתודה על הצלת ה׳.
(1) תוכן ועיקרי הרעיון
הקדמה: ה׳ כמקום מבטח מדור לדור
הפתיחה: "אֱלֹהֵי תְהִלָּתִי אַל־תֶּחֱרַשׁ" (פסוק א).
כבר בתחילת המזמור מודגש שה׳ הוא מקור התהילה והתקווה, אליו פונה דוד בבקשה שלא ישתוק מול אויביו.
נצחיות האל מול קצרת חיי האדם
(פסוקים כג–כד): "אֲנִי־הָלַכְתִּי כְּצֵל כִּי־נָטָה… וְאַתָּה יְהוָה לְעוֹלָם תֵשֵׁב".
האל נצחי ויושב לעולם, בעוד דוד מתאר חייו כצל חולף, קצרים וחלשים מול רודפיו.
תוֹדָעָה לחולשה, חטאי האדם ותוכחת ה׳
(פסוקים ב–ה): "כִּי פִי רָשָׁע וּפִי־מִרְמָה… דִּבְרֵי שִׂנְאָה סְבָבוּנִי".
המזמור מוכיח את חולשת הרשעים – שקרנים ושונאים – שתוקפים את דוד ללא סיבה, בניגוד לנאמנותו.
בקשה ללמוד למנות ימינו בחכמה
(פסוקים כו–כז): "עָזְרֵנִי יְהוָה אֱלֹהָי הוֹשִׁיעֵנִי כְחַסְדֶּךָ".
אמנם אין בקשה ישירה לחכמה, אך התפילה להצלה מרמזת על חכמה להסתמך על חסד ה׳ בזמני צרה.
תחינה לשוב חסד ה׳ ושמחתו אלינו
(פסוק כא): "וְאַתָּה יְהוָה אֲדֹנָי עֲשֵׂה־אִתִּי לְמַעַן שְׁמֶךָ כִּי־טוֹב חַסְדְּךָ".
המזמור מבטא תחינה לחסד ה׳ שיציל את דוד, כבסיס לשמחה ותודה על טובו מול רשעת האויבים.
סיכום: יְהִי נֹעַם ה׳ עָלֵינוּ
(פסוקים ל–לא): "אוֹדֶה יְהוָה מְאֹד בְּפִי… כִּי־יַעֲמֹד לִימִין אֶבְיוֹן".
המזמור מסתיים בתודה לה׳ שיעמוד לימין העני, כנועם וברכה למי שסומך עליו נגד אויבים.
(2) באילו מצבים טוב לקרוא את תהילים פרק קט?
התבוננות על קוצר החיים והצורך בניצולם
למי שמרגיש חלש מול שונאים ורוצה להתחזק בתפילה להצלה, תוך הכרה בקוצר החיים.
בעת ייאוש מהזמן או ממעמסה של עמל
המזמור מתאים למי שסובל מרדיפה או לשון הרע ("פִי־מִרְמָה"), ומבקש נחמה ונקמה מה׳.
כשנרצה לחזק ענווה מול הנצח האלוקי
הניגוד "כְּצֵל כִּי־נָטָה" מול "לְעוֹלָם תֵשֵׁב" מחזק ענווה מול נצחיות ה׳ לעומת חולשת האדם.
כדי לבקש ברכה על מעשה ידינו
התפילה "עָזְרֵנִי יְהוָה" מתאימה לבקש ברכה על מאמצים שיזכו להצלה ותמיכה נגד אויבים.
(3) מה כוחו של פרק ק"ט?
מכוון לתודעת זמן ומוסר
התיאור "אֲנִי־הָלַכְתִּי כְּצֵל" מעורר את האדם להכיר בקוצר חייו ולפנות לה׳ נגד רשע שמקיף אותו.
מביא נחמה שמחיי ההבל ניתן לעשות תיקון
גם בסבל קשה ("וְלִבִּי חָלַל בְּקִרְבִּי"), ה׳ מציל את העני, ונותן תקווה לנחמה וצדק.
מחזק תפיסה שהעמל הגשמי יכול להפוך למבורך
ההבטחה ש"יַעֲמֹד לִימִין אֶבְיוֹן" מראה שמאמץ תחת חסד ה׳ הופך לברכה נגד רודפים.
מחדד ענווה ותשובה
הקללות נגד הרשעים והתפילה לחסד מעודדות ענווה ותשובה, תוך חיזוק האמונה בהצלת ה׳.
סיכום תהילים פרק קט
פרק ק"ט בתהילים הוא תפילת דוד נוקבת נגד אויביו, המשלבת זעקה על סבלו עם בקשה לנקמה ותודה על חסד ה׳. הוא מציב לפנינו את נצחיות ה׳ מול חולשת האדם הנרדף, ועם זאת מציע דרך של חוכמה: לפנות לה׳ בתפילה ולסמוך על הצלתו. הפרק מתאים לכל מי שסובל מרדיפה, לשון הרע או עוול, ומבקש צדק וברכה על חייו. כוחו של הפרק טמון בעידוד האדם לחיבור בין חולשתו לחסד ה׳, כך שחייו יקבלו מעטפת של נחמה, צדק וברכה.