תהילים פרק קח
א שִׁ֖יר מִזְמ֣וֹר לְדָוִֽד: ב נָכ֣וֹן לִבִּ֣י אֱלֹהִ֑ים אָשִׁ֥ירָה וַ֝אֲזַמְּרָ֗ה אַף-כְּבוֹדִֽי: ג ע֭וּרָֽה הַנֵּ֥בֶל וְכִנּ֗וֹר אָעִ֥ירָה שָּֽׁחַר: ד אוֹדְךָ֖ בָעַמִּ֥ים | יְהוָ֑ה וַ֝אֲזַמֶּרְךָ֗ בַּל-אֻמִּֽים: ה כִּֽי-גָד֣וֹל מֵֽעַל-שָׁמַ֣יִם חַסְדֶּ֑ךָ וְֽעַד-שְׁחָקִ֥ים אֲמִתֶּֽךָ: ו ר֣וּמָה עַל-שָׁמַ֣יִם אֱלֹהִ֑ים וְעַ֖ל כָּל-הָאָ֣רֶץ כְּבוֹדֶֽךָ: ז לְ֭מַעַן יֵחָלְצ֣וּן יְדִידֶ֑יךָ הוֹשִׁ֖יעָה יְמִֽינְךָ֣ וַעֲנֵֽנִי: ח אֱלֹהִ֤ים | דִּבֶּ֥ר בְּקָדְשׁ֗וֹ אֶעְלֹ֥זָה אֲחַלְּקָ֥ה שְׁכֶ֑ם וְעֵ֖מֶק סֻכּ֣וֹת אֲמַדֵּֽד: ט לִ֤י גִלְעָ֨ד | לִ֤י מְנַשֶּׁ֗ה וְ֭אֶפְרַיִם מָע֣וֹז רֹאשִׁ֑י יְ֝הוּדָ֗ה מְחֹקְקִֽי: י מוֹאָ֤ב | סִ֬יר רַחְצִ֗י עַל-אֱ֭דוֹם אַשְׁלִ֣יךְ נַעֲלִ֑י עֲלֵֽי-פְ֝לֶ֗שֶׁת אֶתְרוֹעָֽע: יא מִ֣י יֹ֭בִלֵנִי עִ֣יר מִבְצָ֑ר מִ֖י נָחַ֣נִי עַד-אֱדֽוֹם: יב הֲלֹֽא-אֱלֹהִ֥ים זְנַחְתָּ֑נוּ וְֽלֹא-תֵצֵ֥א אֱ֝לֹהִ֗ים בְּצִבְאֹתֵֽינוּ: יג הָֽבָה-לָּ֣נוּ עֶזְרָ֣ת מִצָּ֑ר וְ֝שָׁ֗וְא תְּשׁוּעַ֥ת אָדָֽם: יד בֵּֽאלֹהִ֥ים נַעֲשֶׂה-חָ֑יִל וְ֝ה֗וּא יָב֥וּס צָרֵֽינוּ:
תהילים ק"ח (פרק 108) נמצא ב"ספר חמישי" של תהילים (תהילים ק"ז–ק"נ) ומיוחס בכותרתו כ"לְדָוִד מִזְמוֹר שִׁיר". זהו מזמור המשלב שבח ותפילה, המורכב משני חלקים ממזמורים קודמים: פסוקים א–ו לקוחים מתהילים נ"ז (פסוקים ו–יב), ופסוקים ז–יד מתהילים ס' (פסוקים ז–יד). המזמור מבטא תודה על חסד ה׳ ותפילה לניצחון על אויבים, תוך הכרזה על גדולת ה׳ ונאמנותו לעמו.
(1) תוכן ועיקרי הרעיון
הקדמה: ה׳ כמקום מבטח מדור לדור
הפתיחה: "נָכוֹן לִבִּי אֱלֹהִים אָשִׁירָה וַאֲזַמְּרָה גַּם־כְּבוֹדִי" (פסוק ב).
כבר בתחילת המזמור מודגש שה׳ הוא מקור השבח והביטחון, הראוי לשירה מתוך לב נכון.
נצחיות האל מול קצרת חיי האדם
(פסוקים ד–ה): "כִּי־גָדוֹל מֵעַל־שָׁמַיִם חַסְדֶּךָ וְעַד־שְׁחָקִים אֱמֻתֶּךָ".
האל נצחי וחסדו מגיע עד השמיים, בעוד האדם זמני ומבקש את עזרתו מול אויבים ארעיים.
תוֹדָעָה לחולשה, חטאי האדם ותוכחת ה׳
(פסוק יא): "הֲלֹא אֱלֹהִים זְנַחְתָּנוּ וְלֹא־תֵצֵא אֱלֹהִים בְּצִבְאוֹתֵינוּ".
המזמור מרמז על חולשת העם שחש נזנח, אך מתפלל לה׳ שישוב לעזור, כתוכחה על חוסר אמונה קודם.
בקשה ללמוד למנות ימינו בחכמה
(פסוק ו): "תְּנָה־עֹז לְעַבְדֶּךָ וְהוֹשִׁיעָה לְבֶן־אֲמָתֶךָ".
אמנם אין בקשה ישירה לחכמה, אך התפילה לעזרה מרמזת על חכמה להסתמך על ה׳ בזמני צרה.
תחינה לשוב חסד ה׳ ושמחתו אלינו
(פסוקים ז–ט): "אֱלֹהִים דִּבֶּר בְּקָדְשׁוֹ… לִי גִלְעָד לִי מְנַשֶּׁה".
המזמור מבטא תחינה לחסד ה׳ שיביא ניצחון ושמחה, תוך אמונה בדברו שנתן את הארץ לעמו.
סיכום: יְהִי נֹעַם ה׳ עָלֵינוּ
(פסוק יד): "בֵּאלֹהִים נַעֲשֶׂה־חַיִל וְהוּא יָבוּס צָרֵינוּ".
המזמור מסתיים בהבטחה לניצחון בעזרת ה׳, כנועם וברכה למי שסומך עליו מול אויבים.
(2) באילו מצבים טוב לקרוא את תהילים פרק קח?
התבוננות על קוצר החיים והצורך בניצולם
למי שרוצה לשבח את ה׳ ולחיות באמונה, תוך תפילה לניצחון על קשיים בחייו הזמניים.
בעת ייאוש מהזמן או ממעמסה של עמל
המזמור מתאים למי שמרגיש מובס או נזנח ("הֲלֹא אֱלֹהִים זְנַחְתָּנוּ"), ומבקש עזרה ותקווה.
כשנרצה לחזק ענווה מול הנצח האלוקי
התיאור "מֵעַל־שָׁמַיִם חַסְדֶּךָ" מחזק ענווה מול חסד ה׳ הנצחי לעומת חולשת האדם.
כדי לבקש ברכה על מעשה ידינו
התפילה "בֵּאלֹהִים נַעֲשֶׂה־חַיִל" מתאימה לבקש ברכה על מאמצים שיזכו לניצחון בעזרת ה׳.
(3) מה כוחו של פרק ק"ח?
מכוון לתודעת זמן ומוסר
הקריאה "נָכוֹן לִבִּי אֱלֹהִים" מעוררת את האדם להכין לבו לשבח ולסמוך על ה׳ בזמני קושי.
מביא נחמה שמחיי ההבל ניתן לעשות תיקון
גם כשהעם חש נזנח ("וְלֹא־תֵצֵא בְּצִבְאוֹתֵינוּ"), ה׳ מבטיח ניצחון, ונותן תקווה לתיקון.
מחזק תפיסה שהעמל הגשמי יכול להפוך למבורך
הניצחון על אויבים ("וְהוּא יָבוּס צָרֵינוּ") מראה שמאמץ תחת עזרת ה׳ הופך לברכה.
מחדד ענווה ותשובה
ההכרה בחסד ה׳ ("וְעַד־שְׁחָקִים אֱמֻתֶּךָ") מעודדת ענווה ותשובה, תוך חיזוק האמונה בנאמנותו.
סיכום
פרק ק"ח בתהילים הוא מזמור המשלב שבח לדוד ותפילה לניצחון, המפאר את חסד ה׳ ואמיתו הנצחיים. הוא מציב לפנינו את גדולת ה׳ מול חולשת האדם מול אויביו, ועם זאת מציע דרך של חוכמה: לשבח את ה׳ ולבקש את עזרתו. הפרק מתאים לכל מי שמחפש תודה על חסד, חיזוק מול קשיים, או ברכה על מאמציו בצל אויבים. כוחו של הפרק טמון בעידוד האדם לחיבור בין חייו הזמניים לנאמנות ה׳, כך שחייו יקבלו מעטפת של שמחה, ניצחון וברכה.