תהילים פרק קג
א לְדָוִ֙ד | בָּרְכִ֣י נַ֭פְשִׁי אֶת-יְהוָ֑ה וְכָל-קְ֝רָבַ֗י אֶת-שֵׁ֥ם קָדְשֽׁוֹ: ב בָּרְכִ֣י נַ֭פְשִׁי אֶת-יְהוָ֑ה וְאַל-תִּ֝שְׁכְּחִ֗י כָּל-גְּמוּלָֽיו: ג הַסֹּלֵ֥חַ לְכָל-עֲוֹנֵ֑כִי הָ֝רֹפֵ֗א לְכָל-תַּחֲלֻאָֽיְכִי: ד הַגּוֹאֵ֣ל מִשַּׁ֣חַת חַיָּ֑יְכִי הַֽ֝מְעַטְּרֵ֗כִי חֶ֣סֶד וְרַחֲמִֽים: ה הַמַּשְׂבִּ֣יַע בַּטּ֣וֹב עֶדְיֵ֑ךְ תִּתְחַדֵּ֖שׁ כַּנֶּ֣שֶׁר נְעוּרָֽיְכִי: ו עֹשֵׂ֣ה צְדָק֣וֹת יְהוָ֑ה וּ֝מִשְׁפָּטִ֗ים לְכָל-עֲשׁוּקִֽים: ז יוֹדִ֣יעַ דְּרָכָ֣יו לְמֹשֶׁ֑ה לִבְנֵ֥י יִ֝שְׂרָאֵ֗ל עֲלִילֽוֹתָיו: ח רַח֣וּם וְחַנּ֣וּן יְהוָ֑ה אֶ֖רֶךְ אַפַּ֣יִם וְרַב-חָֽסֶד: ט לֹֽא-לָנֶ֥צַח יָרִ֑יב וְלֹ֖א לְעוֹלָ֣ם יִטּֽוֹר: י לֹ֣א כַ֭חֲטָאֵינוּ עָ֣שָׂה לָ֑נוּ וְלֹ֥א כַ֝עֲוֹנֹתֵ֗ינוּ גָּמַ֥ל עָלֵֽינוּ: יא כִּ֤י כִגְבֹ֣הַּ שָׁ֭מַיִם עַל-הָאָ֑רֶץ גָּבַ֥ר חַ֝סְדּ֗וֹ עַל-יְרֵאָֽיו: יב כִּרְחֹ֣ק מִ֭זְרָח מִֽמַּֽעֲרָ֑ב הִֽרְחִ֥יק מִ֝מֶּ֗נּוּ אֶת-פְּשָׁעֵֽינוּ: יג כְּרַחֵ֣ם אָ֭ב עַל-בָּנִ֑ים רִחַ֥ם יְ֝הוָ֗ה עַל-יְרֵאָֽיו: יד כִּי-ה֖וּא יָדַ֣ע יִצְרֵ֑נוּ זָ֝כ֗וּר כִּי-עָפָ֥ר אֲנָֽחְנוּ: טו אֱ֭נוֹשׁ כֶּחָצִ֣יר יָמָ֑יו כְּצִ֥יץ הַ֝שָּׂדֶ֗ה כֵּ֣ן יָצִֽיץ: טז כִּ֤י ר֣וּחַ עָֽבְרָה-בּ֣וֹ וְאֵינֶ֑נּוּ וְלֹא-יַכִּירֶ֖נּוּ ע֣וֹד מְקוֹמֽוֹ: יז וְחֶ֤סֶד יְהוָ֙ה | מֵעוֹלָ֣ם וְעַד-ע֭וֹלָם עַל-יְרֵאָ֑יו וְ֝צִדְקָת֗וֹ לִבְנֵ֥י בָנִֽים: יח לְשֹׁמְרֵ֥י בְרִית֑וֹ וּלְזֹכְרֵ֥י פִ֝קֻּדָ֗יו לַעֲשׂוֹתָֽם: יט יְֽהוָ֗ה בַּ֭שָּׁמַיִם הֵכִ֣ין כִּסְא֑וֹ וּ֝מַלְכוּת֗וֹ בַּכֹּ֥ל מָשָֽׁלָה: כ בָּרְכ֥וּ יְהוָ֗ה מַלְאָ֫כָ֥יו גִּבֹּ֣רֵי כֹ֭חַ עֹשֵׂ֣י דְבָר֑וֹ לִ֝שְׁמֹ֗עַ בְּק֣וֹל דְּבָרֽוֹ: כא בָּרְכ֣וּ יְ֭הוָה כָּל-צְבָאָ֑יו מְ֝שָׁרְתָ֗יו עֹשֵׂ֥י רְצוֹנֽוֹ: כב בָּרְכ֤וּ יְהוָ֙ה | כָּֽל-מַעֲשָׂ֗יו בְּכָל-מְקֹמ֥וֹת מֶמְשַׁלְתּ֑וֹ בָּרְכִ֥י נַ֝פְשִׁ֗י אֶת-יְהוָֽה:
תהילים ק"ג (פרק 103) נמצא ב"ספר רביעי" של תהילים (תהילים צ–ק"ו) ומיוחס בכותרתו כ"לְדָוִד". זהו מזמור שבח מופלא המפאר את חסד ה׳, רחמיו וצדקתו כלפי עמו, תוך הדגשת סליחתו לחוטאים וטובו ליראיו. המזמור משלב זעקת תודה אישית עם הכרזה כללית על נצחיות חסד ה׳, ומדגיש את הניגוד בין חולשת האדם לגדולת האל.
(1) תוכן ועיקרי הרעיון
הקדמה: ה׳ כמקום מבטח מדור לדור
הפתיחה: "בָּרֲכִי נַפְשִׁי אֶת־יְהוָה וְכָל־קְרָבַי אֶת־שֵׁם קָדְשׁוֹ" (פסוק א).
כבר בתחילת המזמור מודגש שה׳ ראוי לברכה מכל הלב והנפש, כמקור חסד וביטחון לדורות.
נצחיות האל מול קצרת חיי האדם
(פסוקים טו–יז): "אֱנוֹשׁ כֶּחָצִיר יָמָיו… וְחֶסֶד יְהוָה מֵעוֹלָם וְעַד־עוֹלָם".
האל נצחי וחסדו לדור דור, בעוד חיי האדם קצרים כ"חָצִיר" ו"צִיץ הַשָּׂדֶה" שנובל במהרה.
תוֹדָעָה לחולשה, חטאי האדם ותוכחת ה׳
(פסוקים ח–י): "רַחוּם וְחַנּוּן יְהוָה… לֹא כַחֲטָאֵינוּ עָשָׂה לָנוּ".
המזמור מכיר בחטאי האדם, אך מודה על רחמי ה׳ שאינו נוקם במלוא הקצף, כתזכורת לחולשתנו.
בקשה ללמוד למנות ימינו בחכמה
(פסוקים ג–ה): "הָרֹפֵא לְכָל־תַּחֲלֻאַיִךְ… מְמַלֵּא בַטּוֹב עֶדְיֵךְ".
אמנם אין בקשה ישירה ללמוד חכמה, אך השבח על טוב ה׳ שמרפא ומחדש מרמז על חכמה להכיר בחסדו.
תחינה לשוב חסד ה׳ ושמחתו אלינו
(פסוקים יא–יג): "כִּי כִגְבֹהַּ שָׁמַיִם עַל־הָאָרֶץ גָּבַר חַסְדּוֹ… הֵסִיר מִמֶּנּוּ אֶת־פְּשָׁעֵינוּ".
המזמור מבטא תודה על חסד ה׳ הגדול שמסיר חטאים, כתחינה לשובו של חסד זה ולשמחה בו.
סיכום: יְהִי נֹעַם ה׳ עָלֵינוּ
(פסוקים כ–כב): "בָּרֲכוּ יְהוָה מַלְאָכָיו… בָּרֲכִי נַפְשִׁי אֶת־יְהוָה".
המזמור מסתיים בקריאה לכל הבריאה לברך את ה׳, כהבטחה לנועם חסדו ולברכה ליראיו.
(2) באילו מצבים טוב לקרוא את תהילים פרק קג?
התבוננות על קוצר החיים והצורך בניצולם
למי שרוצה להודות על חסד ה׳ ולנצל את זמנו בברכה ובשבח, תוך הכרה בחולשתו הזמנית.
בעת ייאוש מהזמן או ממעמסה של עמל
המזמור מתאים למי שמרגיש חלש, חולה או חוטא ("הָרֹפֵא לְכָל־תַּחֲלֻאַיִךְ"), ומבקש נחמה וריפוי.
כשנרצה לחזק ענווה מול הנצח האלוקי
הניגוד "כֶּחָצִיר יָמָיו" מול "מֵעוֹלָם וְעַד־עוֹלָם" מחזק ענווה מול חסד ה׳ הנצחי.
כדי לבקש ברכה על מעשה ידינו
השבח "מְמַלֵּא בַטּוֹב עֶדְיֵךְ" מתאים כתפילה שמאמצים יזכו לטוב ולברכה מאת ה׳.
(3) מה כוחו של פרק ק"ג?
מכוון לתודעת זמן ומוסר
התיאור "אֱנוֹשׁ כֶּחָצִיר יָמָיו" והשבח לחסד ה׳ מעוררים את האדם להכיר בקוצר חייו ולחיות בתודה וביראה.
מביא נחמה שמחיי ההבל ניתן לעשות תיקון
גם בחטא וחולשה ("לֹא לָנֶצַח יָרִיב"), המזמור מבטיח סליחה וריפוי, ונותן תקווה לתיקון דרך חסד.
מחזק תפיסה שהעמל הגשמי יכול להפוך למבורך
הריפוי והטוב ש"מְחַדֵּשׁ נְעוּרַיִךְ כַּנֶּשֶׁר" מראים שמאמץ תחת חסד ה׳ הופך לברכה וחידוש.
מחדד ענווה ותשובה
ההכרה ש"הֵסִיר מִמֶּנּוּ אֶת־פְּשָׁעֵינוּ" מעודדת ענווה ותשובה, תוך חיזוק האמונה ברחמי ה׳.
סיכום תהילים פרק קג
פרק ק"ג בתהילים הוא מזמור שבח של דוד המפאר את חסד ה׳, רחמיו וסליחתו כלפי עמו. הוא מציב לפנינו את הניגוד בין חולשת האדם כחציר לגדולת ה׳ הנצחית, ועם זאת מציע דרך של חוכמה: לברך את ה׳ ולחיות בתודה על טובו. הפרק מתאים לכל מי שמחפש נחמה בריפוי, תודה על סליחה, או ברכה על חייו, במיוחד בזמני חולשה. כוחו של הפרק טמון בעידוד האדם לחיבור בין חייו הזמניים לחסד ה׳, כך שחייו יקבלו מעטפת של ריפוי, שמחה וברכה.