תהילים פרק צ

תהילים פרק צ

א תְּפִלָּה֮ לְמֹשֶׁ֪ה אִֽישׁ-הָאֱלֹ֫הִ֥ים אֲֽדֹנָ֗י מָע֣וֹן אַ֭תָּה הָיִ֥יתָ לָּ֗נוּ בְּדֹ֣ר וָדֹֽר: ב בְּטֶ֤רֶם | הָ֘רִ֤ים יֻלָּ֗דוּ וַתְּח֣וֹלֵֽל אֶ֣רֶץ וְתֵבֵ֑ל וּֽמֵעוֹלָ֥ם עַד-ע֝וֹלָ֗ם אַתָּ֥ה אֵֽל: ג תָּשֵׁ֣ב אֱ֭נוֹשׁ עַד-דַּכָּ֑א וַ֝תֹּ֗אמֶר שׁ֣וּבוּ בְנֵי-אָדָֽם: ד כִּ֤י אֶ֪לֶף שָׁנִ֡ים בְּֽעֵינֶ֗יךָ כְּי֣וֹם אֶ֭תְמוֹל כִּ֣י יַעֲבֹ֑ר וְאַשְׁמוּרָ֥ה בַלָּֽיְלָה: ה זְ֭רַמְתָּם שֵׁנָ֣ה יִהְי֑וּ בַּ֝בֹּ֗קֶר כֶּחָצִ֥יר יַחֲלֹֽף: ו בַּ֭בֹּקֶר יָצִ֣יץ וְחָלָ֑ף לָ֝עֶ֗רֶב יְמוֹלֵ֥ל וְיָבֵֽשׁ: ז כִּֽי-כָלִ֥ינוּ בְאַפֶּ֑ךָ וּֽבַחֲמָתְךָ֥ נִבְהָֽלְנוּ: ח (שת)  שַׁתָּ֣ה עֲוֹנֹתֵ֣ינוּ לְנֶגְדֶּ֑ךָ עֲ֝לֻמֵ֗נוּ לִמְא֥וֹר פָּנֶֽיךָ: ט כִּ֣י כָל-יָ֭מֵינוּ פָּנ֣וּ בְעֶבְרָתֶ֑ךָ כִּלִּ֖ינוּ שָׁנֵ֣ינוּ כְמוֹ-הֶֽגֶה: י יְמֵֽי-שְׁנוֹתֵ֨ינוּ בָהֶ֥ם שִׁבְעִ֪ים שָׁנָ֡ה וְאִ֤ם בִּגְבוּרֹ֨ת | שְׁמ֘וֹנִ֤ים שָׁנָ֗ה וְ֭רָהְבָּם עָמָ֣ל וָאָ֑וֶן כִּי-גָ֥ז חִ֝֗ישׁ וַנָּעֻֽפָה: יא מִֽי-י֭וֹדֵעַ עֹ֣ז אַפֶּ֑ךָ וּ֝כְיִרְאָתְךָ֗ עֶבְרָתֶֽךָ: יב לִמְנ֣וֹת יָ֭מֵינוּ כֵּ֣ן הוֹדַ֑ע וְ֝נָבִ֗א לְבַ֣ב חָכְמָֽה: יג שׁוּבָ֣ה יְ֭הוָה עַד-מָתָ֑י וְ֝הִנָּחֵ֗ם עַל-עֲבָדֶֽיךָ: יד שַׂבְּעֵ֣נוּ בַבֹּ֣קֶר חַסְדֶּ֑ךָ וּֽנְרַנְּנָ֥ה וְ֝נִשְׂמְחָ֗ה בְּכָל-יָמֵֽינוּ: טו שַׂ֭מְּחֵנוּ כִּימ֣וֹת עִנִּיתָ֑נוּ שְׁ֝נ֗וֹת רָאִ֥ינוּ רָעָֽה: טז יֵרָאֶ֣ה אֶל-עֲבָדֶ֣יךָ פָעֳלֶ֑ךָ וַ֝הֲדָרְךָ֗ עַל-בְּנֵיהֶֽם: יז וִיהִ֤י | נֹ֤עַם אֲדֹנָ֥י אֱלֹהֵ֗ינוּ עָ֫לֵ֥ינוּ וּמַעֲשֵׂ֣ה יָ֭דֵינוּ כּוֹנְנָ֥ה עָלֵ֑ינוּ וּֽמַעֲשֵׂ֥ה יָ֝דֵ֗ינוּ כּוֹנְנֵֽהוּ:

תהילים צ׳ (פרק 90) הוא הראשון ב"ספר רביעי" (תהילים צ–ק״ו) ומיוחס, לפי הכותרת, ל"משה אִישׁ־הָאֱלֹהִים". זהו אחד הפרקים המרכזיים העוסקים בהגותו של האדם על קוצר חייו ועל הנצחיות והגדולה של ה׳. המזמור מדגיש את הניגוד בין הזמן האלוקי הבלתי מוגבל לבין חיי האדם המוגבלים, וקורא לנו לנצל את ימינו בתבונה וביראה. יש בו בקשה שהאל ישוב וימלא את ימינו בשמחה, ויכפר על שגיאותינו.

(1) תוכן ועיקרי הרעיון

1. הקדמה: ה׳ כמקום מבטח מדור לדור
   • הפתיחה: "אֲדֹנָי מָעוֹן אַתָּה הָיִיתָ לָּנוּ בְּדֹר וָדֹר" (פסוק א).
   • מזכיר שהאל הוא “מעוננו” – משכן והגנה – מאז ומעולם.
2. נצחיות האל מול קצרת חיי האדם
   • (פסוקים ב–ו) "מִן־עוֹלָם עַד־עוֹלָם אַתָּה אֵל", בעוד האדם שב לעפר.
   • האל מחזיר "עַד־דַּכָּא אֱנֹשׁ" ומעביר בני-אדם כחציר הנובל: מוטיב "אֶלֶף שָׁנִים בְּעֵינֶיךָ כְּיוֹם אֶתְמוֹל…"
3. תוֹדָעָה לחולשה, חטאי האדם ותוכחת ה׳
   • (פסוקים ז–י): “כִּי כָּלִינוּ בְאַפֶּךָ… שָׁנוֹתֵינוּ כְּמוֹ־הֶגֶה.”
   • 70 או 80 שנה לאדם, “רָהְבָּם עָמָל וָאָוֶן,” ומסיימים מהר. יש פה קריאת השכמה לתשובה – כי החטא וצדק האל גורמים לתחושה שהחיים בני חלוף וקשים.
4. בקשה ללמוד למנות ימינו בחכמה
   • (פסוק יב): "לִמְנוֹת יָמֵינוּ כֵּן הוֹדַע, וְנָבִא לֵבָב חָכְמָה."
   • פסוק מפורסם – מבקש מהאל שנלמד להעריך זמן ומתוך כך לחיות בתבונה ואחריות רוחנית.
5. תחינה לשוב חסד ה׳ ושמחתו אלינו
   • (פסוקים יג–טז): "שׁוּבָה יְהוָה… הַשְׂבִּיעֵנוּ בַבֹּקֶר חַסְדֶּךָ…"
   • מבקשים שחסד אלוהי יפיג את העצב והקושי, להמיר עמלינו לשמחה מתמשכת, ולגלות נפלאות ה׳ לבנים.
6. סיכום: יְהִי נֹעַם ה׳ עָלֵינוּ
   • (פסוק יז): בקשה שהעבודה האנושית תזכה לאישור משמיים: "כּוֹנְנָה עָלֵינוּ מַעֲשֵׂה יָדֵינוּ."
   • מסתיים בתקווה שהעשייה שלנו תהיה מבורכת ויציבה ברצון ה׳.

(2) באילו מצבים טוב לקרוא את פרק צ׳?

1. התבוננות על קוצר החיים והצורך בניצולם
   • מי שחש פער בין הזמן היקר לחייו, המבקש עומק, יכול למצוא בפרק זה השראה “לִמְנוֹת יָמֵינוּ.”
2. בעת ייאוש מהזמן או ממעמסה של עמל
   • הפרק מלמד שהחיים קצרים, אך הם יכולים להתמלא חסד אם נשכיל לבקש את הארת פני ה׳.
3. כשנרצה לחזק ענוה מול הנצח האלוקי
   • מזכיר שה’ היה קיים לפני "הָרִים יֻלָּדוּ" ושהשנים הרבות של האדם כנגד האל אינן משמעותיות – מעודד ענווה ושחרור תחושת שליטה מופרזת.
4. כדי לבקש ברכה על מעשה ידינו
   • הסיום “וִיהִי נֹעַם ה׳ אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ…” נוהגים לקרוא כבקשת הצלחה בעבודה, השקעה, ובפרויקט מורכב, כדי שיהיו מתוקנים ומבורכים.

(3) מה כוחו של פרק צ׳?

1. מכוון לתודעת זמן ומוסר
   • “למנות ימינו כן הודע” הוא פסוק יסוד בתרבות היהודית – האדם מבין שהזמן finite, מה שדוחף אותו לפיתוח לב חכם, ללא דחיית מטרות חיוניות.
2. מביא נחמה שמחיי ההבל ניתן לעשות תיקון
   • על אף “שבעים שנה, ואם בגבורות שמונים שנה,” הפרק מזכיר שלפנות לה’ ("הַשְּׂבִּיעֵנוּ בַבֹּקֶר חַסְדֶּךָ") מקנה משמעות ותיקון לכל זמן קצר.
3. מחזק תפיסה שהעמל הגשמי יכול להפוך למבורך
   • הפרק מסתיים בבקשה ש'מעשי ידינו' יתקיימו. מורה שהאדם יכול לזכות לחותם האל על מפעלותיו, להפכם לברי נצח.
4. מחדד ענווה ותשובה
   • מביט על גבולות האנושיות (חטא ושאול), אך מזכיר סליחה ותחינה שתרבה שמחה. כך מוסיף מוטיב לתשובה מפוכחת תוך שמחת הלב.

סיכום תהילים פרק צ

תהילים צ׳ הוא תפילה מפורסמת המשויכת למשה רבנו, שמציג את ההבדל בין נצחיות ה׳ לבין חיי האדם הקצרים והעמוסים בעמל. בכל זאת, עם “לִמְנוֹת יָמֵינוּ כֵּן הוֹדַע,” נפתח בפני האדם שביל של חוכמה – להעריך כל יום, לבקש שהאל ישרה חסדו על עבודתנו ויהפוך עמל לחסד וּמַעשֶׂה יָדַינוּ לְקִיּוּם. הפרק מתאים למי שמהרהר על משמעות החיים והמוות, מחפש לחיות באופן מלא ורוחני, או מי שמקווה שקוצר חייו לא יהיה לריק אלא יזכה לברכת האל. כוחו הוא בזיקוק ההכרה בזמן המוגבל שלנו, וקריאה להתחבר לעל-זמניות האל, שתאיר פנים ותלווה בכל מעשה ידינו.

תהילים