תהילים פרק צז
א יְהוָ֣ה מָ֭לָךְ תָּגֵ֣ל הָאָ֑רֶץ יִ֝שְׂמְח֗וּ אִיִּ֥ים רַבִּֽים: ב עָנָ֣ן וַעֲרָפֶ֣ל סְבִיבָ֑יו צֶ֥דֶק וּ֝מִשְׁפָּ֗ט מְכ֣וֹן כִּסְאֽוֹ: ג אֵ֭שׁ לְפָנָ֣יו תֵּלֵ֑ךְ וּתְלַהֵ֖ט סָבִ֣יב צָרָֽיו: ד הֵאִ֣ירוּ בְרָקָ֣יו תֵּבֵ֑ל רָאֲתָ֖ה וַתָּחֵ֣ל הָאָֽרֶץ: ה הָרִ֗ים כַּדּוֹנַ֗ג נָ֭מַסּוּ מִלִּפְנֵ֣י יְהוָ֑ה מִ֝לִּפְנֵ֗י אֲד֣וֹן כָּל-הָאָֽרֶץ: ו הִגִּ֣ידוּ הַשָּׁמַ֣יִם צִדְק֑וֹ וְרָא֖וּ כָל-הָעַמִּ֣ים כְּבוֹדֽוֹ: ז יֵבֹ֤שׁוּ | כָּל-עֹ֬בְדֵי פֶ֗סֶל הַמִּֽתְהַלְלִ֥ים בָּאֱלִילִ֑ים הִשְׁתַּחֲווּ-ל֝וֹ כָּל-אֱלֹהִֽים: ח שָׁמְעָ֬ה וַתִּשְׂמַ֨ח | צִיּ֗וֹן וַ֭תָּגֵלְנָה בְּנ֣וֹת יְהוּדָ֑ה לְמַ֖עַן מִשְׁפָּטֶ֣יךָ יְהוָֽה: ט כִּֽי-אַתָּ֤ה יְהוָ֗ה עֶלְי֥וֹן עַל-כָּל-הָאָ֑רֶץ מְאֹ֥ד נַ֝עֲלֵ֗יתָ עַל-כָּל-אֱלֹהִֽים: י אֹהֲבֵ֥י יְהוָ֗ה שִׂנְא֫וּ רָ֥ע שֹׁ֭מֵר נַפְשׁ֣וֹת חֲסִידָ֑יו מִיַּ֥ד רְ֝שָׁעִ֗ים יַצִּילֵֽם: יא א֖וֹר זָרֻ֣עַ לַצַּדִּ֑יק וּֽלְיִשְׁרֵי-לֵ֥ב שִׂמְחָֽה: יב שִׂמְח֣וּ צַ֭דִּיקִים בַּֽיהוָ֑ה וְ֝הוֹד֗וּ לְזֵ֣כֶר קָדְשֽׁוֹ:
תהילים צ"ז (פרק 97) נמצא ב"ספר רביעי" של תהילים (תהילים צ–ק"ו) ואין לו כותרת מפורשת המייחסת אותו לאדם או לאירוע, אך הוא חלק ממזמורי המלכות המכריזים על שלטון ה׳. זהו מזמור שבח המתאר את הופעת ה׳ כמלך אדיר השופט את העולם בצדק, ומביא שמחה לצדיקים ובלבול לעובדי אלילים. המזמור נכלל בתפילת קבלת שבת במסורת היהודית, ומדגיש את עוצמת ה׳, קדושתו וצדקתו כמקור תקווה לעמו.
(1) תוכן ועיקרי הרעיון
הקדמה: ה׳ כמקום מבטח מדור לדור
הפתיחה: "יְהוָה מָלָךְ תָּגֵל הָאָרֶץ יִשְׂמְחוּ אִיִּים רַבִּים" (פסוק א).
כבר בתחילת המזמור מודגש שה׳ הוא מלך שמלכותו מביאה שמחה לכל הבריאה, כמקור ביטחון ותקווה.
נצחיות האל מול קצרת חיי האדם
(פסוקים ב–ה): "עָנָן וַעֲרָפֶל סְבִיבָיו… אֵשׁ לְפָנָיו תֵּלֵךְ".
האל מופיע בעוצמה נצחית, מוקף סמלי הוד (ענן ואש), ששורפים את אויביו, בעוד האדם והרשעים זמניים וחלשים מולו.
תוֹדָעָה לחולשה, חטאי האדם ותוכחת ה׳
(פסוקים ו–ז): "רָאוּ כָל־עַמִּים כְּבוֹדוֹ. יֵבֹשׁוּ כָּל־עֹבְדֵי פֶסֶל".
המזמור מוכיח את עובדי האלילים שיתביישו בחולשתם, בעוד השמיים מכריזים על צדק ה׳ שמתגלה לעולם.
בקשה ללמוד למנות ימינו בחכמה
(פסוק י): "שֹׂנְאֵי רָע שְׁמֹר נַפְשׁוֹת חֲסִידָיו מִיַּד רְשָׁעִים יַצִּילֵם".
אמנם אין בקשה ישירה ללמוד חכמה, אך ההבטחה לשמור על חסידיו מרמזת על חכמת הצדיקים השונאים רע.
תחינה לשוב חסד ה׳ ושמחתו אלינו
(פסוקים ח–ט): "שָׁמְעָה וַתִּשְׂמַח צִיּוֹן… כִּי אַתָּה יְהוָה עֶלְיוֹן עַל־כָּל־הָאָרֶץ".
המזמור מבטא שמחה על חסד ה׳ לציון, תוך הכרה בעליונותו שמביאה ישועה לעמו.
סיכום: יְהִי נֹעַם ה׳ עָלֵינוּ
(פסוקים יא–יב): "אוֹר זָרֻעַ לַצַּדִּיק וּלְיִשְׁרֵי־לֵב שִׂמְחָה… שִׂמְחוּ צַדִּיקִים בַּיהוָה".
המזמור מסתיים בהבטחה לאור ושמחה לצדיקים, וקריאה לשמוח בה׳ ולהודות לקדושתו.
(2) באילו מצבים טוב לקרוא את פרק צ"ז?
התבוננות על קוצר החיים והצורך בניצולם
למי שרוצה להתחזק בהכרת מלכות ה׳ ולנצל את זמנו בשמחה ובצדק, תוך אמונה בניצחון הטוב.
בעת ייאוש מהזמן או ממעמסה של עמל
המזמור מתאים למי שמרגיש מאוים על ידי רשעים או קשיים, ומבקש נחמה במלכות ה׳ שמביאה ישועה.
כשנרצה לחזק ענווה מול הנצח האלוקי
התיאור "הָרִים כַּדּוֹנַג נָמַסּוּ מִלִּפְנֵי יְהוָה" מחזק ענווה מול עוצמתו הבלתי נתפסת של ה׳.
כדי לבקש ברכה על מעשה ידינו
ההבטחה "אוֹר זָרֻעַ לַצַּדִּיק" מתאימה כתפילה שמאמצים צדיקים יזכו לאור וברכה מאת ה׳.
(3) מה כוחו של פרק צ"ז?
מכוון לתודעת זמן ומוסר
ההכרזה "יְהוָה מָלָךְ" והתוכחה לעובדי פסל מעוררות את האדם להכיר בזמניות הרשע ולחיות בצדק תחת מלכות ה׳.
מביא נחמה שמחיי ההבל ניתן לעשות תיקון
גם כשרשעים נראים חזקים, המזמור מבטיח שה׳ ישמור על חסידיו ויביא אור לצדיקים, ונותן תקווה לתיקון.
מחזק תפיסה שהעמל הגשמי יכול להפוך למבורך
השמחה של ציון והבטחת האור לצדיקים מראים שמאמץ תחת מלכות ה׳ הופך למקור שמחה וברכה.
מחדד ענווה ותשובה
הניגוד בין חולשת האלילים ("יֵבֹשׁוּ כָּל־עֹבְדֵי פֶסֶל") לעוצמת ה׳ מעודד ענווה ותשובה, תוך חיזוק האמונה בצדקו.
סיכום תהילים פרק צז
פרק צ"ז בתהילים הוא מזמור מלכות ושבח המכריז על ה׳ כמלך אדיר ששלטונו מביא שמחה לצדיקים ובלבול לרשעים. הוא מציב לפנינו את הניגוד בין חולשת האלילים לגדולת ה׳ הנצחית, ועם זאת מציע דרך של חוכמה: לשמוח במלכותו ולחיות בצדק. הפרק מתאים לכל מי שמחפש שמחה רוחנית, תקווה לניצחון הצדק, או ברכה על מעשיו, במיוחד בקבלת שבת. כוחו של הפרק טמון בעידוד האדם לחיבור בין חייו הזמניים לגדולת ה׳, כך שחייו יקבלו מעטפת של אור, שמחה וברכה.