א שִׁ֣ירוּ לַ֭יהוָה שִׁ֣יר חָדָ֑שׁ שִׁ֥ירוּ לַ֝יהוָ֗ה כָּל-הָאָֽרֶץ: ב שִׁ֣ירוּ לַ֭יהוָה בָּרְכ֣וּ שְׁמ֑וֹ בַּשְּׂר֥וּ מִיּֽוֹם-לְ֝י֗וֹם יְשׁוּעָתֽוֹ: ג סַפְּר֣וּ בַגּוֹיִ֣ם כְּבוֹד֑וֹ בְּכָל-הָֽ֝עַמִּ֗ים נִפְלְאוֹתָֽיו: ד כִּ֥י גָ֘ד֤וֹל יְהוָ֣ה וּמְהֻלָּ֣ל מְאֹ֑ד נוֹרָ֥א ה֝֗וּא עַל-כָּל-אֱלֹהִֽים: ה כִּ֤י | כָּל-אֱלֹהֵ֣י הָעַמִּ֣ים אֱלִילִ֑ים וַֽ֝יהוָ֗ה שָׁמַ֥יִם עָשָֽׂה: ו הוֹד-וְהָדָ֥ר לְפָנָ֑יו עֹ֥ז וְ֝תִפְאֶ֗רֶת בְּמִקְדָּשֽׁוֹ: ז הָב֣וּ לַ֭יהוָה מִשְׁפְּח֣וֹת עַמִּ֑ים הָב֥וּ לַ֝יהוָ֗ה כָּב֥וֹד וָעֹֽז: ח הָב֣וּ לַ֭יהוָה כְּב֣וֹד שְׁמ֑וֹ שְׂאֽוּ-מִ֝נְחָ֗ה וּבֹ֥אוּ לְחַצְרוֹתָֽיו: ט הִשְׁתַּחֲו֣וּ לַ֭יהוָה בְּהַדְרַת-קֹ֑דֶשׁ חִ֥ילוּ מִ֝פָּנָ֗יו כָּל-הָאָֽרֶץ: י אִמְר֤וּ בַגּוֹיִ֨ם | יְה֘וָ֤ה מָלָ֗ךְ אַף-תִּכּ֣וֹן תֵּ֭בֵל בַּל-תִּמּ֑וֹט יָדִ֥ין עַ֝מִּ֗ים בְּמֵישָׁרִֽים: יא יִשְׂמְח֣וּ הַ֭שָּׁמַיִם וְתָגֵ֣ל הָאָ֑רֶץ יִֽרְעַ֥ם הַ֝יָּ֗ם וּמְלֹאֽוֹ: יב יַעֲלֹ֣ז שָׂ֭דַי וְכָל-אֲשֶׁר-בּ֑וֹ אָ֥ז יְ֝רַנְּנ֗וּ כָּל-עֲצֵי-יָֽעַר: יג לִפְנֵ֤י יְהוָ֨ה | כִּ֬י בָ֗א כִּ֥י בָא֮ לִשְׁפֹּ֪ט הָ֫אָ֥רֶץ יִשְׁפֹּֽט-תֵּבֵ֥ל בְּצֶ֑דֶק וְ֝עַמִּ֗ים בֶּאֱמוּנָתֽוֹ:
תהילים צ"ו (פרק 96) נמצא ב"ספר רביעי" של תהילים (תהילים צ–ק"ו) ואין לו כותרת מפורשת המייחסת אותו לאדם או לאירוע, אך הוא נחשב כחלק ממזמורי המלכות המכריזים על שלטון ה׳. זהו מזמור שבח אוניברסלי הקורא לכל העולם – העמים, הטבע והבריאה – לשיר ולהכיר במלכות ה׳ כשופט צדק. המזמור נכלל בתפילת קבלת שבת במסורת היהודית, ומדגיש את גדולת ה׳, קדושתו וצדקתו לעומת חולשת האלילים.
(1) תוכן ועיקרי הרעיון
הקדמה: ה׳ כמקום מבטח מדור לדור
הפתיחה: "שִׁירוּ לַיהוָה שִׁיר חָדָשׁ שִׁירוּ לַיהוָה כָּל־הָאָרֶץ" (פסוק א).
כבר בתחילת המזמור מודגש שה׳ ראוי לשיר חדש מכל הארץ, כמקור הישועה והברכה לכל הבריאה.
נצחיות האל מול קצרת חיי האדם
(פסוקים ב–ו): "כִּי גָדוֹל יְהוָה וּמְהֻלָּל מְאֹד… הוֹד וְהָדָר לְפָנָיו".
האל גדול ונורא מעל כל אלילי העמים, שהם "אֱלִילִים" חסרי ערך, בעוד ה׳ בורא השמיים נצחי וקדוש.
תוֹדָעָה לחולשה, חטאי האדם ותוכחת ה׳
(פסוקים ה–ו): "כִּי כָּל־אֱלֹהֵי הָעַמִּים אֱלִילִים וַיהוָה שָׁמַיִם עָשָׂה".
המזמור מוכיח את חולשת האלילים ואת טעות העמים העובדים אותם, תוך הדגשת עליונות ה׳ כבורא הכל.
בקשה ללמוד למנות ימינו בחכמה
(פסוקים ז–ט): "הָבוּ לַיהוָה מִשְׁפְּחוֹת עַמִּים הָבוּ לַיהוָה כָּבוֹד וָעֹז".
אמנם אין בקשה ישירה ללמוד חכמה, אך הקריאה להביא כבוד לה׳ מרמזת על הצורך להכיר בגדולתו ולחיות ביראה ובצדק.
תחינה לשוב חסד ה׳ ושמחתו אלינו
(פסוקים י–יא): "אִמְרוּ בַגּוֹיִם יְהוָה מָלָךְ… יִשְׂמְחוּ הַשָּׁמַיִם וְתָגֵל הָאָרֶץ".
המזמור מבקש שהכרזת מלכות ה׳ תביא שמחה לכל הבריאה, כסימן לחסדו שמתגלה בצדקתו.
סיכום: יְהִי נֹעַם ה׳ עָלֵינוּ
(פסוקים יב–יג): "יַעֲלֹז שָׂדַי וְכָל־אֲשֶׁר־בּוֹ… כִּי בָא לִשְׁפֹּט הָאָרֶץ".
המזמור מסתיים בשמחת הטבע ובציפייה לצדק ה׳ שישפוט את העולם, כהבטחה לנועם וצדק לכל הבריאה.
(2) באילו מצבים טוב לקרוא את תהילים פרק צו?
התבוננות על קוצר החיים והצורך בניצולם
למי שרוצה להתעורר לשבח את ה׳ ולנצל את זמנו בהכרת גדולתו, תוך שמחה במלכותו הנצחית.
בעת ייאוש מהזמן או ממעמסה של עמל
המזמור מתאים למי שמרגיש מובס או עייף, ומבקש להתחזק בשמחת השבח ובתקווה לצדק ה׳ שיבוא.
כשנרצה לחזק ענווה מול הנצח האלוקי
ההכרה ש"יְהוָה שָׁמַיִם עָשָׂה" לעומת חולשת האלילים מחזקת ענווה מול גדולת ה׳ כבורא היקום.
כדי לבקש ברכה על מעשה ידינו
הקריאה "הָבוּ לַיהוָה כָּבוֹד וָעֹז" מתאימה כתפילה לפני עבודה או מאמץ, שיהיו חלק מהשבח לה׳ ויזכו לברכתו.
(3) מה כוחו של פרק צ"ו?
מכוון לתודעת זמן ומוסר
הקריאה "שִׁירוּ לַיהוָה שִׁיר חָדָשׁ" וההכרזה "יְהוָה מָלָךְ" מעוררות את האדם להכיר בזמניות האלילים ולחיות בצדק תחת מלכות ה׳.
מביא נחמה שמחיי ההבל ניתן לעשות תיקון
גם כשהעולם נראה מלא עוול, המזמור מבטיח שה׳ ישפוט בצדק ויביא שמחה לבריאה, ונותן תקווה לתיקון.
מחזק תפיסה שהעמל הגשמי יכול להפוך למבורך
השבח לה׳ כמלך והקריאה להביא לו כבוד מראים שמאמץ אנושי תחת מלכותו הופך לחלק משמחת הבריאה.
מחדד ענווה ותשובה
הניגוד בין האלילים החלשים ("אֱלִילִים") לגדולת ה׳ מעודד ענווה ותשובה, תוך חיזוק האמונה בצדקו שיבוא לעולם.
סיכום תהילים פרק צו
פרק צ"ו בתהילים הוא מזמור שבח אוניברסלי המזמין את כל הבריאה לשיר לה׳ כמלך ויוצר. הוא מציב לפנינו את הניגוד בין חולשת האלילים לגדולת ה׳ הנצחית, ועם זאת מציע דרך של חוכמה: להכיר במלכותו ולשמוח בצדקתו. הפרק מתאים לכל מי שמחפש שמחה רוחנית, תקווה לצדק עולמי, או ברכה על מעשיו, במיוחד בקבלת שבת. כוחו של הפרק טמון בעידוד האדם לחיבור בין חייו הזמניים לגדולת ה׳, כך שחייו יקבלו מעטפת של שמחה, צדק וברכה.