תהילים פרק צה
א לְ֭כוּ נְרַנְּנָ֣ה לַיהוָ֑ה נָ֝רִ֗יעָה לְצ֣וּר יִשְׁעֵֽנוּ: ב נְקַדְּמָ֣ה פָנָ֣יו בְּתוֹדָ֑ה בִּ֝זְמִר֗וֹת נָרִ֥יעַֽ לֽוֹ: ג כִּ֤י אֵ֣ל גָּד֣וֹל יְהוָ֑ה וּמֶ֥לֶךְ גָּ֝ד֗וֹל עַל-כָּל-אֱלֹהִֽים: ד אֲשֶׁ֣ר בְּ֭יָדוֹ מֶחְקְרֵי-אָ֑רֶץ וְתוֹעֲפ֖וֹת הָרִ֣ים לֽוֹ: ה אֲשֶׁר-ל֣וֹ הַ֭יָּם וְה֣וּא עָשָׂ֑הוּ וְ֝יַבֶּ֗שֶׁת יָדָ֥יו יָצָֽרוּ: ו בֹּ֭אוּ נִשְׁתַּחֲוֶ֣ה וְנִכְרָ֑עָה נִ֝בְרְכָ֗ה לִֽפְנֵי-יְהוָ֥ה עֹשֵֽׂנוּ: ז כִּ֘י ה֤וּא אֱלֹהֵ֗ינוּ וַאֲנַ֤חְנוּ עַ֣ם מַ֭רְעִיתוֹ וְצֹ֣אן יָד֑וֹ הַ֝יּ֗וֹם אִֽם-בְּקֹל֥וֹ תִשְׁמָֽעוּ: ח אַל-תַּקְשׁ֣וּ לְ֭בַבְכֶם כִּמְרִיבָ֑ה כְּי֥וֹם מַ֝סָּ֗ה בַּמִּדְבָּֽר: ט אֲשֶׁ֣ר נִ֭סּוּנִי אֲבוֹתֵיכֶ֑ם בְּ֝חָנ֗וּנִי גַּם-רָא֥וּ פָעֳלִֽי: י אַרְבָּ֘עִ֤ים שָׁנָ֨ה | אָ֘ק֤וּט בְּד֗וֹר וָאֹמַ֗ר עַ֤ם תֹּעֵ֣י לֵבָ֣ב הֵ֑ם וְ֝הֵ֗ם לֹא-יָדְע֥וּ דְרָכָֽי: יא אֲשֶׁר-נִשְׁבַּ֥עְתִּי בְאַפִּ֑י אִם-יְ֝בֹא֗וּן אֶל-מְנוּחָתִֽי:
תהילים צ"ה (פרק 95) נמצא ב"ספר רביעי" של תהילים (תהילים צ–ק"ו) ואין לו כותרת מפורשת המייחסת אותו לאדם או לאירוע, אך הוא נחשב כחלק ממזמורי השבח והמלכות. זהו מזמור המשלב קריאה לשבח את ה׳ כמלך ויוצר העולם עם תוכחה לדור המדבר שלא ציית לה׳. המזמור נקרא בפתיחת תפילת קבלת שבת במסורת היהודית, ומדגיש את גדולת ה׳ ואת הצורך בציות ובאמונה כדי לזכות במנוחתו.
(1) תוכן ועיקרי הרעיון
הקדמה: ה׳ כמקום מבטח מדור לדור
הפתיחה: "לְכוּ נְרַנְּנָה לַיהוָה נָרִיעָה לְצוּר יִשְׁעֵנוּ" (פסוק א).
כבר בתחילת המזמור מודגש שה׳ הוא צור הישועה, מקור השמחה וההגנה, הראוי לשירת שבח.
נצחיות האל מול קצרת חיי האדם
(פסוקים ב–ה): "כִּי אֵל גָּדוֹל יְהוָה וּמֶלֶךְ גָּדוֹל עַל־כָּל־אֱלֹהִים".
האל הוא יוצר הים והיבשה, גדול מכל כוח, בעוד האדם מוזמן להכיר בנצחיותו ובגדולתו לעומת חולשתו שלו.
תוֹדָעָה לחולשה, חטאי האדם ותוכחת ה׳
(פסוקים ח–יא): "אַל־תַּקְשׁוּ לְבַבְכֶם כִּמְרִיבָה כְּיוֹם מַסָּה בַּמִּדְבָּר".
המזמור מוכיח את דור המדבר שמרד בה׳ למרות ניסיו, ונשבע שלא ייכנסו למנוחתו. יש כאן קריאה ללמוד מחטאי העבר.
בקשה ללמוד למנות ימינו בחכמה
(פסוק י): "אַרְבָּעִים שָׁנָה אָקוּט בְּדוֹר וָאֹמַר עַם תֹּעֵי לֵבָב הֵם וְהֵם לֹא־יָדְעוּ דְרָכָי".
אמנם אין בקשה ישירה, אך התוכחה מרמזת על הצורך בחכמה – להכיר את דרכי ה׳ ולא לחזור על טעויות העבר.
תחינה לשוב חסד ה׳ ושמחתו אלינו
(פסוקים ו–ז): "לְכוּ נִשְׁתַּחֲוֶה וְנִכְרָעָה… כִּי הוּא אֱלֹהֵינוּ וַאֲנַחְנוּ עַם מַרְעִיתוֹ".
המזמור מבקש להתקרב לה׳ בהשתחוויה ובשמחה, תוך תחינה להיות ראויים לחסדו כעם שנרעה על ידו.
סיכום: יְהִי נֹעַם ה׳ עָלֵינוּ
(פסוק ז): "וְצֹאן יָדוֹ הַיּוֹם אִם־בְּקֹלוֹ תִשְׁמָעוּ".
המזמור מסתיים בקריאה לשמוע בקול ה׳ היום, כדי לזכות בנועם חסדו ובמנוחתו, בניגוד לדור שפספס זאת.
(2) באילו מצבים טוב לקרוא את תהילים פרק צה?
התבוננות על קוצר החיים והצורך בניצולם
למי שרוצה להתעורר לשבח את ה׳ ולנצל את זמנו ביראה ובשמחה, תוך למידה מטעויות העבר.
בעת ייאוש מהזמן או ממעמסה של עמל
המזמור מתאים למי שמרגיש תקוע או מיואש, ומבקש להתחזק בשמחת השבח ובתקווה למנוחת ה׳.
כשנרצה לחזק ענווה מול הנצח האלוקי
ההכרה ש"בְּיָדוֹ מֶחְקְרֵי־אָרֶץ וְתוֹעֲפוֹת הָרִים לוֹ" מחזקת ענווה מול גדולת ה׳ כבורא הכל.
כדי לבקש ברכה על מעשה ידינו
הקריאה "הַיּוֹם אִם־בְּקֹלוֹ תִשְׁמָעוּ" מתאימה כתפילה לפני מאמץ או עבודה, שתהיה תחת רצון ה׳ ותזכה לברכתו.
(3) מה כוחו של פרק צ"ה?
מכוון לתודעת זמן ומוסר
התוכחה "אַל־תַּקְשׁוּ לְבַבְכֶם" והקריאה לשמוע "הַיּוֹם" מעוררות את האדם להכיר בזמניותו ולפעול בציות ובשמחה עכשיו.
מביא נחמה שמחיי ההבל ניתן לעשות תיקון
גם לאחר כישלון דור המדבר, המזמור מציע תקווה – שמיעה בקול ה׳ מובילה למנוחה וחסד, ויש דרך לתקן.
מחזק תפיסה שהעמל הגשמי יכול להפוך למבורך
השבח לה׳ כמלך ויוצר והקריאה להשתחוות מראים שמאמץ תחת רצונו הופך לחלק מעבודת קודש מבורכת.
מחדד ענווה ותשובה
התזכורת לחטא דור המדבר ("עַם תֹּעֵי לֵבָב הֵם") מעודדת ענווה ותשובה, תוך חיזוק האמונה ששמיעה בקול ה׳ מביאה חסד.
סיכום
פרק צ"ה בתהילים הוא מזמור שבח ותוכחה המזמין לשיר לה׳ כמלך ויוצר, תוך אזהרה מפני קשיות לב כמו בדור המדבר. הוא מציב לפנינו את הניגוד בין גדולת ה׳ הנצחית לחולשת האדם המורד, ועם זאת מציע דרך של חוכמה: לשמוע בקולו ולזכות במנוחתו. הפרק מתאים לכל מי שמחפש שמחה רוחנית, תזכורת לציות, או ברכה על חייו, במיוחד בפתיחת שבת. כוחו של הפרק טמון בעידוד האדם לחיבור בין חייו הזמניים לגדולת ה׳, כך שחייו יקבלו מעטפת של שמחה, תיקון וברכה.