תהילים פרק צד
א אֵל-נְקָמ֥וֹת יְהוָ֑ה אֵ֖ל נְקָמ֣וֹת הוֹפִֽיַע: ב הִ֭נָּשֵׂא שֹׁפֵ֣ט הָאָ֑רֶץ הָשֵׁ֥ב גְּ֝מ֗וּל עַל-גֵּאִֽים: ג עַד-מָתַ֖י רְשָׁעִ֥ים | יְהוָ֑ה עַד-מָ֝תַ֗י רְשָׁעִ֥ים יַעֲלֹֽזוּ: ד יַבִּ֣יעוּ יְדַבְּר֣וּ עָתָ֑ק יִֽ֝תְאַמְּר֗וּ כָּל-פֹּ֥עֲלֵי אָֽוֶן: ה עַמְּךָ֣ יְהוָ֣ה יְדַכְּא֑וּ וְֽנַחֲלָתְךָ֥ יְעַנּֽוּ: ו אַ֭לְמָנָה וְגֵ֣ר יַהֲרֹ֑גוּ וִֽיתוֹמִ֣ים יְרַצֵּֽחוּ: ז וַ֭יֹּ֣אמְרוּ לֹ֣א יִרְאֶה-יָּ֑הּ וְלֹא-יָ֝בִ֗ין אֱלֹהֵ֥י יַעֲקֹֽב: ח בִּ֭ינוּ בֹּעֲרִ֣ים בָּעָ֑ם וּ֝כְסִילִ֗ים מָתַ֥י תַּשְׂכִּֽילוּ: ט הֲנֹ֣טַֽע אֹ֖זֶן הֲלֹ֣א יִשְׁמָ֑ע אִֽם-יֹ֥צֵֽר עַ֝֗יִן הֲלֹ֣א יַבִּֽיט: י הֲיֹסֵ֣ר גּ֭וֹיִם הֲלֹ֣א יוֹכִ֑יחַ הַֽמְלַמֵּ֖ד אָדָ֣ם דָּֽעַת: יא יְֽהוָ֗ה יֹ֭דֵעַ מַחְשְׁב֣וֹת אָדָ֑ם כִּי-הֵ֥מָּה הָֽבֶל: יב אַשְׁרֵ֤י | הַגֶּ֣בֶר אֲשֶׁר-תְּיַסְּרֶ֣נּוּ יָּ֑הּ וּֽמִתּוֹרָתְךָ֥ תְלַמְּדֶֽנּוּ: יג לְהַשְׁקִ֣יט ל֖וֹ מִ֣ימֵי רָ֑ע עַ֤ד יִכָּרֶ֖ה לָרָשָׁ֣ע שָֽׁחַת: יד כִּ֤י | לֹא-יִטֹּ֣שׁ יְהוָ֣ה עַמּ֑וֹ וְ֝נַחֲלָת֗וֹ לֹ֣א יַעֲזֹֽב: טו כִּֽי-עַד-צֶ֭דֶק יָשׁ֣וּב מִשְׁפָּ֑ט וְ֝אַחֲרָ֗יו כָּל-יִשְׁרֵי-לֵֽב: טז מִֽי-יָק֣וּם לִ֭י עִם-מְרֵעִ֑ים מִֽי-יִתְיַצֵּ֥ב לִ֝י עִם-פֹּ֥עֲלֵי אָֽוֶן: יז לוּלֵ֣י יְ֭הוָה עֶזְרָ֣תָה לִּ֑י כִּמְעַ֓ט | שָֽׁכְנָ֖ה דוּמָ֣ה נַפְשִֽׁי: יח אִם-אָ֭מַרְתִּי מָ֣טָה רַגְלִ֑י חַסְדְּךָ֥ יְ֝הוָ֗ה יִסְעָדֵֽנִי: יט בְּרֹ֣ב שַׂרְעַפַּ֣י בְּקִרְבִּ֑י תַּ֝נְחוּמֶ֗יךָ יְֽשַׁעַשְׁע֥וּ נַפְשִֽׁי: כ הַֽ֭יְחָבְרְךָ כִּסֵּ֣א הַוּ֑וֹת יֹצֵ֖ר עָמָ֣ל עֲלֵי-חֹֽק: כא יָ֭גוֹדּוּ עַל-נֶ֣פֶשׁ צַדִּ֑יק וְדָ֖ם נָקִ֣י יַרְשִֽׁיעוּ: כב וַיְהִ֬י יְהוָ֣ה לִ֣י לְמִשְׂגָּ֑ב וֵ֝אלֹהַ֗י לְצ֣וּר מַחְסִֽי: כג וַיָּ֤שֶׁב עֲלֵיהֶ֨ם | אֶת-אוֹנָ֗ם וּבְרָעָתָ֥ם יַצְמִיתֵ֑ם יַ֝צְמִיתֵ֗ם יְהוָ֥ה אֱלֹהֵֽינוּ:
תהילים צ"ד (פרק 94) נמצא ב"ספר רביעי" של תהילים (תהילים צ–ק"ו) ואין לו כותרת מפורשת המייחסת אותו לאדם או לאירוע מסוים. זהו מזמור תחינה ותוכחה, הקורא לה׳ כ"אֵל־נְקָמוֹת" להתערב ולשפוט את הרשעים המדכאים את העם ואת החלשים. המזמור משלב זעקה נגד עוול עם אמונה בצדק האלוקי, ומסיים בנחמה שה׳ תומך בצדיקים ומגן עליהם מפני הרשע.
(1) תוכן ועיקרי הרעיון
הקדמה: ה׳ כמקום מבטח מדור לדור
הפתיחה: "אֵל־נְקָמוֹת יְהוָה אֵל־נְקָמוֹת הוֹפִיעַ" (פסוק א).
כבר בתחילת המזמור מודגש שה׳ הוא שופט צדק ונוקם, מקור תקווה למי שסובל מעוול.
נצחיות האל מול קצרת חיי האדם
(פסוקים ב–ז): "הִנָּשֵׂא שֹׁפֵט הָאָרֶץ הָשֵׁב גְּמוּל עַל־גֵּאִים… עַד־מָתַי רְשָׁעִים יְהוָה".
הרשעים פועלים כאילו חייהם נצחיים, מדכאים עניים ואלמנות, אך המזמור קורא לה׳, השופט הנצחי, לקום ולשים קץ לשלטונם הזמני.
תוֹדָעָה לחולשה, חטאי האדם ותוכחת ה׳
(פסוקים ח–יא): "בִּינוּ בֹּעֲרִים בָּעָם וּכְסִילִים מָתַי תַּשְׂכִּילוּ".
הרשעים מוכחים על טיפשותם: "הֲנֹטַע אֹזֶן הֲלֹא יִשְׁמָע", ה׳ שיצר את האדם יודע את מחשבותיו וישפוט אותו. יש כאן תוכחה לחוטאים שחושבים שמעשיהם נסתרים.
בקשה ללמוד למנות ימינו בחכמה
(פסוקים יב–טו): "אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר תְּיַסְּרֶנּוּ יָהּ וּמִתּוֹרָתְךָ תְלַמְּדֶנּוּ".
פסוק מפורסם: המזמור מבקש שהייסורים מאת ה׳ יהפכו ללימוד חכמה ותורה, כדי שהצדיק ידע להתמודד עם הרשע עד שצדק ישוב.
תחינה לשוב חסד ה׳ ושמחתו אלינו
(פסוקים טז–כא): "מִי־יָקוּם לִי עִם־מְרֵעִים… לוּלֵי יְהוָה עֶזְרָתָה לִּי".
המזמור מבקש את עזרת ה׳ נגד הרשעים, ומביע תודה על חסדו שמונע את נפילת הצדיק ומביא נחמה בימי רעה.
סיכום: יְהִי נֹעַם ה׳ עָלֵינוּ
(פסוקים כב–כג): "וַיְהִי יְהוָה לִי לְמִשְׂגָּב… וַיָּשֶׁב עֲלֵיהֶם אֶת־אוֹנָם".
המזמור מסתיים באמונה שה׳ הוא מגן ומשגב לצדיק, והוא ישיב לרשעים את עוונם וישמידם בצדקתו.
(2) באילו מצבים טוב לקרוא את תהילים פרק צד?
התבוננות על קוצר החיים והצורך בניצולם
למי שמרגיש שחייו נרמסים על ידי עוול ורוצה להתחזק באמונה שה׳ ישפוט את הרשעים ויתן משמעות לזמן הצדיק.
בעת ייאוש מהזמן או ממעמסה של עמל
המזמור מתאים למי שסובל מדיכוי או עוול ("עַד־מָתַי רְשָׁעִים יַעֲלֹזוּ") ומבקש נחמה ותקווה מהצדק האלוקי.
כשנרצה לחזק ענווה מול הנצח האלוקי
התוכחה לרשעים ("הֲיֹצֵר עַיִן הֲלֹא יַבִּיט") מזכירה את עליונות ה׳ ומחזקת ענווה מול ידיעתו וצדקתו.
כדי לבקש ברכה על מעשה ידינו
הפסוק "אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר תְּיַסְּרֶנּוּ" והבטחת ה׳ להיות משגב מתאימים כתפילה שמאמצים יזכו להגנה וברכה אלוקית.
(3) מה כוחו של פרק צ"ד?
מכוון לתודעת זמן ומוסר
הקריאה "עַד־מָתַי רְשָׁעִים" והתוכחה לרשעים מעוררות את האדם להכיר בזמניות הרשע ולחיות בצדק ובתורה תחת שלטון ה׳.
מביא נחמה שמחיי ההבל ניתן לעשות תיקון
גם כשהרשע נראה שולט ("יִרְגְּזוּ עַמֶּךָ"), המזמור מבטיח שה׳ יתמוך בצדיק וישיב גמול לרשע, ונותן תקווה לתיקון העוול.
מחזק תפיסה שהעמל הגשמי יכול להפוך למבורך
הייסורים שמלמדים תורה ("וּמִתּוֹרָתְךָ תְלַמְּדֶנּוּ") וההבטחה להיות משגב מראים שמאמץ בצל ה׳ הופך למקור חוזק וברכה.
מחדד ענווה ותשובה
ההכרה ש"יְהוָה יֹדֵעַ מַחְשְׁבוֹת אָדָם כִּי־הֵמָּה הָבֶל" מעודדת ענווה ותשובה, תוך חיזוק האמונה בצדק ה׳ שיגבר על הרשע.
סיכום תהילים פרק צד
פרק צ"ד בתהילים הוא מזמור תחינה ותוכחה המכריז על ה׳ כ"אֵל־נְקָמוֹת" ששופט את הרשעים ומגן על הצדיקים. הוא מציב לפנינו את הניגוד בין שלטון הרשע הזמני לצדק ה׳ הנצחי, ועם זאת מציע דרך של חוכמה: להסתמך על ה׳ וללמוד מתורתו בזמני צרה. הפרק מתאים לכל מי שסובל מעוול, מחפש צדק אלוקי, או מבקש הגנה וברכה על חייו. כוחו של הפרק טמון בעידוד האדם לחיבור בין סבלו לגדולת ה׳, כך שחייו יקבלו מעטפת של נחמה, תיקון וברכה.