תהילים פרק פ

תהילים פרק פ

א לַמְנַצֵּ֥חַ אֶל-שֹׁשַׁנִּ֑ים עֵד֖וּת לְאָסָ֣ף מִזְמֽוֹר: ב רֹ֘עֵ֤ה יִשְׂרָאֵ֨ל | הַאֲזִ֗ינָה נֹהֵ֣ג כַּצֹּ֣אן יוֹסֵ֑ף יֹשֵׁ֖ב הַכְּרוּבִ֣ים הוֹפִֽיעָה: ג לִפְנֵ֤י אֶפְרַ֨יִם | וּבִנְיָ֘מִ֤ן וּמְנַשֶּׁ֗ה עוֹרְרָ֥ה אֶת-גְּבֽוּרָתֶ֑ךָ וּלְכָ֖ה לִישֻׁעָ֣תָה לָּֽנוּ: ד אֱלֹהִ֥ים הֲשִׁיבֵ֑נוּ וְהָאֵ֥ר פָּ֝נֶ֗יךָ וְנִוָּשֵֽׁעָה: ה יְהוָ֣ה אֱלֹהִ֣ים צְבָא֑וֹת עַד-מָתַ֥י עָ֝שַׁ֗נְתָּ בִּתְפִלַּ֥ת עַמֶּֽךָ: ו הֶ֭אֱכַלְתָּם לֶ֣חֶם דִּמְעָ֑ה וַ֝תַּשְׁקֵ֗מוֹ בִּדְמָע֥וֹת שָׁלִֽישׁ: ז תְּשִׂימֵ֣נוּ מָ֭דוֹן לִשְׁכֵנֵ֑ינוּ וְ֝אֹיְבֵ֗ינוּ יִלְעֲגוּ-לָֽמוֹ: ח אֱלֹהִ֣ים צְבָא֣וֹת הֲשִׁיבֵ֑נוּ וְהָאֵ֥ר פָּ֝נֶ֗יךָ וְנִוָּשֵֽׁעָה: ט גֶּ֭פֶן מִמִּצְרַ֣יִם תַּסִּ֑יעַ תְּגָרֵ֥שׁ גּ֝וֹיִ֗ם וַתִּטָּעֶֽהָ: י פִּנִּ֥יתָ לְפָנֶ֑יהָ וַתַּשְׁרֵ֥שׁ שָׁ֝רָשֶׁ֗יהָ וַתְּמַלֵּא-אָֽרֶץ: יא כָּסּ֣וּ הָרִ֣ים צִלָּ֑הּ וַ֝עֲנָפֶ֗יהָ אַֽרְזֵי-אֵֽל: יב תְּשַׁלַּ֣ח קְצִירֶ֣הָ עַד-יָ֑ם וְאֶל-נָ֝הָ֗ר יֽוֹנְקוֹתֶֽיהָ: יג לָ֭מָּה פָּרַ֣צְתָּ גְדֵרֶ֑יהָ וְ֝אָר֗וּהָ כָּל-עֹ֥בְרֵי דָֽרֶךְ: יד יְכַרְסְמֶ֣נָּֽה חֲזִ֣יר מִיָּ֑עַר וְזִ֖יז שָׂדַ֣י יִרְעֶֽנָּה: טו אֱלֹהִ֣ים צְבָאוֹת֮ שֽׁ֫וּב-נָ֥א הַבֵּ֣ט מִשָּׁמַ֣יִם וּרְאֵ֑ה וּ֝פְקֹ֗ד גֶּ֣פֶן זֹֽאת: טז וְ֭כַנָּה אֲשֶׁר-נָטְעָ֣ה יְמִינֶ֑ךָ וְעַל-בֵּ֝֗ן אִמַּ֥צְתָּה לָּֽךְ: יז שְׂרֻפָ֣ה בָאֵ֣שׁ כְּסוּחָ֑ה מִגַּעֲרַ֖ת פָּנֶ֣יךָ יֹאבֵֽדוּ: יח תְּֽהִי-יָ֭דְךָ עַל-אִ֣ישׁ יְמִינֶ֑ךָ עַל-בֶּן-אָ֝דָ֗ם אִמַּ֥צְתָּ לָּֽךְ: יט וְלֹא-נָס֥וֹג מִמֶּ֑ךָּ תְּ֝חַיֵּ֗נוּ וּבְשִׁמְךָ֥ נִקְרָֽא: כ יְה֘וָ֤ה אֱלֹהִ֣ים צְבָא֣וֹת הֲשִׁיבֵ֑נוּ הָאֵ֥ר פָּ֝נֶ֗יךָ וְנִוָּשֵֽׁעָה:

תהילים פ׳ (פרק 80) הוא מזמור נוסף "לְאָסָף" (לפי הכותרת: "לַמְנַצֵּחַ אֶל־שֹׁשַׁנִּים עֵדוּת לְאָסָף מִזְמוֹר"), ובו עולה זעקה שעם ישראל, המכונה כאן "גְּפֶן" שה’ שתל בארץ, פגוע ונרמס בידי גויים. הפרק חוזר כמה פעמים על הפסוק "ה' אֱלֹהֵי צְבָאוֹת הֲשִׁיבֵנוּ, וְהָאֵר פָּנֶיךָ וְנִוָּשֵׁעָה", המשתקף כקריאת תחנונים וכמוטיב המרכזי: בקשה שה’ יחזיר את פניו לעם ויושיעו. מציג את ה’ כדמות "רועה ישראל" המטפל בעמו, אך כעת – נראה שהסיר השגחתו. המזמור מקונן על אותה הסתרה, דורש את חזרת תשומת הלב האלוקית, ומשתמש בדימויים של גפן כדי לבטא את ההדר ושברונו של עם ישראל.

(1) תוכן ועיקרי הרעיון

1. “רֹעֵה יִשְׂרָאֵל הַאֲזִינָה…”
   • (פסוק ב) מתואר האל כרועה האבות (יוסף, אפרים, מנשה). קריאה זו מזכירה את עברו של עם ישראל ואת הנהגת האל במדבר, וכעת מבקשים שה’ ישיב את פניו.
2. בקשה חוזרת: “הָאֵר פָּנֶיךָ וְנִוָּשֵׁעָה”
   • פסוקי המזמור שלוש פעמים מעלים גרסה של "ה' אֱלֹהֵי צְבָאוֹת הֲשִׁיבֵנוּ…" (פסוקים ב, ב8, כ). החזרה מעצימה את התחינה שישוב ה’ להאיר פניו, כי בהיעדר פניו המאירו, העם אובד.
3. תיאור הייסורים והדמעות
   • (פסוקים ה–ז) מתארים כיצד האל מאכיל את העם "לֶחֶם דְּמָעָה" וממשיך בהרכב מר של צרות ומלחץ ("וַתַּשְׁקֵנוּ בִּדְמָעוֹת"). מדובר גם על עימות עם שכניהם, והתוצאה שהעם הפך למוקד בוז.
4. המשל של גפן ישראל
   • (פסוקים ט–יד) לב הפרק: "גֶּפֶן מִמִּצְרַיִם תַּסִּיעַ…" – האל העתיק את הגפן (עם ישראל) ממצרים ונטעה בארץ כנען, והיא גדלה והתפשטה.
   • אך פתאום, ההגנה הוסרה – אויבים וקוצרים מזיקים נכנסים וכורתים את הגפן (העם) בלי מפריע.
5. סיום בתחינה לחידוש הטיפול האלוקי
   • (פסוקים טו–כ) "אַל־נָא תֵסַע יַדְךָ מֵעַל אִישׁ יְמִינֶךָ…" – הדובר מבקש, למען שמו וכבודו, שה’ יחזיר פניו לעמו, ירפה את הגפן ולא יניח לאויב לרמוס אותה.
   • מסתיים שוב בקריאה: "הֲשִׁיבֵנוּ ה' אֱלֹהֵי צְבָאוֹת, הָאֵר פָּנֶיךָ וְנִוָּשֵׁעָה."

(2) באילו מצבים טוב לקרוא את פרק פ'?

1. כשמרגישים שהעם או האדם "נעזב" וזקוקים להשבת פני ה'
   • המזמור מלא זעקה שה’ הסיר השגחתו, ובפועל המצב קשה. מתאים כאשר חש מבוי סתום לאומי או אישי, והרצון הוא "הָאֵר פָּנֶיךָ וְנִוָּשֵׁעָה".
2. בזמן נסיגה או פגיעה בעם ישראל / בארץ
   • “גֶּפֶן מִמִּצְרַיִם תַּסִּיעַ…” רומז לתחושתינו כגפן קדושה שהיום עלולה להיות הרוסה. מזמור זה משקף בקשה לתיקון וחיזוק הלאום בארצו.
3. לשינוי מצב של הרס פיזי או רוחני
   • פרשנים דיברו על נזק במשק, בגשמים או באויבים מבחוץ; כל מצב של "פרצה בגדר" – הפרק מזמין את ה' לחזור ולהגן.
4. כאשר כואבת "ירידה" – אישית או ציבורית
   • הקורא פונה לאל ורוצה לעורר מחדש רגישות אלוקית ("רֹעֵה יִשְׂרָאֵל"). משתמש במילים השייכות לרעיון שהאל כרועה, והעם/אדם ככבשה, נושאים עיניים לישועה.

(3) מה כוחו של פרק פ'?

1. מדמה את ישראל לגפן – פנייה עמוקה לארך אפיים של ה'
   • מעורר רגשות חיבה: "גפן שהעברתה ממצרים", נוטע מחויבות רגשית; מזכיר שאין אנו ישות חדשה, אלא נטועים ע"י ה' עצמו.
2. מניף רעיון "זכות אבות ושם ה'"
   • "הֲשִׁיבֵנוּ… הָאֵר פָּנֶיךָ" – הוא מניע הקב"ה לא רק עבורנו, אלא למען שמו והבטחותיו – וזו בקשה חזקה.
3. מעביר מסר שיש תקווה
   • למרות החזרה על בקשה, היא מלמדת שקיימת אופציה מעשית שה’ ישיב פניו ויטפח את הגפן מחדש. מסר של אמונה והפגת ייאוש.
4. מעניק ליחיד ולקהל כלי לבקשת "חידוש ההשגחה"
   • בין אם אדם חש אכזבה או התרופפות באמונה, או קבוצה/קהילה המרגישה נטישה, זה פרק שמזמין את הופעת ה’ בתור הרועה והמטפח, שמציל.

סיכום

תהילים פ’ מפנה את הדובר (או הציבור) לאל בשעת משבר לאומי ומצוקה כללית, תוך שימוש במטפורה: "גפן" שנשתלה בידי ה' אך כעת הרוסה. מזמור זה, עם חזרותיו על המשפט "הֲשִׁיבֵנוּ … הָאֵר פָּנֶיךָ וְנִוָּשְׁעָה," מזכיר את התלות המוחלטת בעזרת האל. מתאים לקריאה כאשר זקוקים להתחדשות השגחה ודאגה עליונה, במיוחד בעניינים לאומיים וקהילתיים, אבל גם כסמל למחסור ברפואה אישית. כוחו נובע מהקריאה הנמרצת ל"ה׳ רֹעֵה יִשְׂרָאֵל", להחזיר אהבה ותשומת לב "לגפן" (העם או האדם) שבמצוקה, ולהגן עליו מחדש למען כבוד שמו והברית העתיקה.

תהילים