תהילים פרק פט

תהילים פרק פט

א מַ֝שְׂכִּ֗יל לְאֵיתָ֥ן הָֽאֶזְרָחִֽי: ב חַֽסְדֵ֣י יְ֭הוָה עוֹלָ֣ם אָשִׁ֑ירָה לְדֹ֥ר וָדֹ֓ר | אוֹדִ֖יעַ אֱמוּנָתְךָ֣ בְּפִֽי: ג כִּֽי-אָמַ֗רְתִּי ע֭וֹלָם חֶ֣סֶד יִבָּנֶ֑ה שָׁמַ֓יִם | תָּכִ֖ן אֱמוּנָתְךָ֣ בָהֶֽם: ד כָּרַ֣תִּֽי בְ֭רִית לִבְחִירִ֑י נִ֝שְׁבַּ֗עְתִּי לְדָוִ֥ד עַבְדִּֽי: ה עַד-ע֭וֹלָם אָכִ֣ין זַרְעֶ֑ךָ וּבָנִ֨יתִי לְדֹר-וָד֖וֹר כִּסְאֲךָ֣ סֶֽלָה: ו וְי֘וֹד֤וּ שָׁמַ֣יִם פִּלְאֲךָ֣ יְהוָ֑ה אַף-אֱ֝מֽוּנָתְךָ֗ בִּקְהַ֥ל קְדֹשִֽׁים: ז כִּ֤י מִ֣י בַ֭שַּׁחַק יַעֲרֹ֣ךְ לַיהוָ֑ה יִדְמֶ֥ה לַ֝יהוָ֗ה בִּבְנֵ֥י אֵלִים: ח אֵ֣ל נַ֭עֲרָץ בְּסוֹד-קְדֹשִׁ֣ים רַבָּ֑ה וְ֝נוֹרָ֗א עַל-כָּל-סְבִיבָֽיו: ט יְהוָ֤ה | אֱלֹ֘הֵ֤י צְבָא֗וֹת מִֽי-כָֽמ֖וֹךָ חֲסִ֥ין | יָ֑הּ וֶ֝אֱמֽוּנָתְךָ֗ סְבִיבוֹתֶֽיךָ: י אַתָּ֣ה מ֭וֹשֵׁל בְּגֵא֣וּת הַיָּ֑ם בְּשׂ֥וֹא גַ֝לָּ֗יו אַתָּ֥ה תְשַׁבְּחֵֽם: יא אַתָּ֤ה דִכִּ֣אתָ כֶחָלָ֣ל רָ֑הַב בִּזְר֥וֹעַ עֻ֝זְּךָ֗ פִּזַּ֥רְתָּ אוֹיְבֶֽיךָ: יב לְךָ֣ שָׁ֭מַיִם אַף-לְךָ֥ אָ֑רֶץ תֵּבֵ֥ל וּ֝מְלֹאָ֗הּ אַתָּ֥ה יְסַדְתָּֽם: יג צָפ֣וֹן וְ֭יָמִין אַתָּ֣ה בְרָאתָ֑ם תָּב֥וֹר וְ֝חֶרְמ֗וֹן בְּשִׁמְךָ֥ יְרַנֵּֽנוּ: יד לְךָ֣ זְ֭רוֹעַ עִם-גְּבוּרָ֑ה תָּעֹ֥ז יָ֝דְךָ֗ תָּר֥וּם יְמִינֶֽךָ: טו צֶ֣דֶק וּ֭מִשְׁפָּט מְכ֣וֹן כִּסְאֶ֑ךָ חֶ֥סֶד וֶ֝אֱמֶ֗ת יְֽקַדְּמ֥וּ פָנֶֽיךָ: טז אַשְׁרֵ֣י הָ֭עָם יוֹדְעֵ֣י תְרוּעָ֑ה יְ֝הוָ֗ה בְּֽאוֹר-פָּנֶ֥יךָ יְהַלֵּכֽוּן: יז בְּ֭שִׁמְךָ יְגִיל֣וּן כָּל-הַיּ֑וֹם וּבְצִדְקָתְךָ֥ יָרֽוּמוּ: יח כִּֽי-תִפְאֶ֣רֶת עֻזָּ֣מוֹ אָ֑תָּה וּ֝בִרְצֹנְךָ֗ (תרים)  תָּר֥וּם קַרְנֵֽנוּ: יט כִּ֣י לַֽ֭יהוָה מָֽגִנֵּ֑נוּ וְלִקְד֖וֹשׁ יִשְׂרָאֵ֣ל מַלְכֵּֽנוּ: כ אָ֤ז דִּבַּ֥רְתָּֽ-בְחָ֡זוֹן לַֽחֲסִידֶ֗יךָ וַתֹּ֗אמֶר שִׁוִּ֣יתִי עֵ֭זֶר עַל-גִּבּ֑וֹר הֲרִימ֖וֹתִי בָח֣וּר מֵעָֽם: כא מָ֭צָאתִי דָּוִ֣ד עַבְדִּ֑י בְּשֶׁ֖מֶן קָדְשִׁ֣י מְשַׁחְתִּֽיו: כב אֲשֶׁ֣ר יָ֭דִי תִּכּ֣וֹן עִמּ֑וֹ אַף-זְרוֹעִ֥י תְאַמְּצֶֽנּוּ: כג לֹֽא-יַשִּׁ֣א אוֹיֵ֣ב בּ֑וֹ וּבֶן-עַ֝וְלָ֗ה לֹ֣א יְעַנֶּֽנּוּ: כד וְכַתּוֹתִ֣י מִפָּנָ֣יו צָרָ֑יו וּמְשַׂנְאָ֥יו אֶגּֽוֹף: כה וֶֽאֶֽמוּנָתִ֣י וְחַסְדִּ֣י עִמּ֑וֹ וּ֝בִשְׁמִ֗י תָּר֥וּם קַרְנֽוֹ: כו וְשַׂמְתִּ֣י בַיָּ֣ם יָד֑וֹ וּֽבַנְּהָר֥וֹת יְמִינֽוֹ: כז ה֣וּא יִ֭קְרָאֵנִי אָ֣בִי אָ֑תָּה אֵ֝לִ֗י וְצ֣וּר יְשׁוּעָתִֽי: כח אַף-אָ֭נִי בְּכ֣וֹר אֶתְּנֵ֑הוּ עֶ֝לְי֗וֹן לְמַלְכֵי-אָֽרֶץ: כט לְ֭עוֹלָ֗ם (אשמור)  אֶשְׁמָר-ל֣וֹ חַסְדִּ֑י וּ֝בְרִיתִ֗י נֶאֱמֶ֥נֶת לֽוֹ: ל וְשַׂמְתִּ֣י לָעַ֣ד זַרְע֑וֹ וְ֝כִסְא֗וֹ כִּימֵ֥י שָׁמָֽיִם: לא אִם-יַֽעַזְב֣וּ בָ֭נָיו תּוֹרָתִ֑י וּ֝בְמִשְׁפָּטַ֗י לֹ֣א יֵלֵכֽוּן: לב אִם-חֻקֹּתַ֥י יְחַלֵּ֑לוּ וּ֝מִצְוֹתַ֗י לֹ֣א יִשְׁמֹֽרוּ: לג וּפָקַדְתִּ֣י בְשֵׁ֣בֶט פִּשְׁעָ֑ם וּבִנְגָעִ֥ים עֲוֹנָֽם: לד וְ֭חַסְדִּי לֹֽא-אָפִ֣יר מֵֽעִמּ֑וֹ וְלֹֽא-אֲ֝שַׁקֵּ֗ר בֶּאֱמוּנָתִֽי: לה לֹא-אֲחַלֵּ֥ל בְּרִיתִ֑י וּמוֹצָ֥א שְׂ֝פָתַ֗י לֹ֣א אֲשַׁנֶּֽה: לו אַ֭חַת נִשְׁבַּ֣עְתִּי בְקָדְשִׁ֑י אִֽם-לְדָוִ֥ד אֲכַזֵּֽב: לז זַ֭רְעוֹ לְעוֹלָ֣ם יִהְיֶ֑ה וְכִסְא֖וֹ כַשֶּׁ֣מֶשׁ נֶגְדִּֽי: לח כְּ֭יָרֵחַ יִכּ֣וֹן עוֹלָ֑ם וְעֵ֥ד בַּ֝שַּׁ֗חַק נֶאֱמָ֥ן סֶֽלָה: לט וְאַתָּ֣ה זָ֭נַחְתָּ וַתִּמְאָ֑ס הִ֝תְעַבַּ֗רְתָּ עִם-מְשִׁיחֶֽךָ: מ נֵ֭אַרְתָּה בְּרִ֣ית עַבְדֶּ֑ךָ חִלַּ֖לְתָּ לָאָ֣רֶץ נִזְרֽוֹ: מא פָּרַ֥צְתָּ כָל-גְּדֵרֹתָ֑יו שַׂ֖מְתָּ מִבְצָרָ֣יו מְחִתָּה: מב שַׁ֭סֻּהוּ כָּל-עֹ֣בְרֵי דָ֑רֶךְ הָיָ֥ה חֶ֝רְפָּ֗ה לִשְׁכֵנָֽיו: מג הֲ֭רִימוֹתָ יְמִ֣ין צָרָ֑יו הִ֝שְׂמַ֗חְתָּ כָּל-אוֹיְבָֽיו: מד אַף-תָּ֭שִׁיב צ֣וּר חַרְבּ֑וֹ וְלֹ֥א הֲ֝קֵימֹת֗וֹ בַּמִּלְחָמָֽה: מה הִשְׁבַּ֥תָּ מִטְּהָר֑וֹ וְ֝כִסְא֗וֹ לָאָ֥רֶץ מִגַּֽרְתָּה: מו הִ֭קְצַרְתָּ יְמֵ֣י עֲלוּמָ֑יו הֶֽעֱטִ֨יתָ עָלָ֖יו בּוּשָׁ֣ה סֶֽלָה: מז עַד-מָ֣ה יְ֭הוָה תִּסָּתֵ֣ר לָנֶ֑צַח תִּבְעַ֖ר כְּמוֹ-אֵ֣שׁ חֲמָתֶֽךָ: מח זְכָר-אֲנִ֥י מֶה-חָ֑לֶד עַל-מַה-שָּׁ֝֗וְא בָּרָ֥אתָ כָל-בְּנֵי-אָדָֽם: מט מִ֤י גֶ֣בֶר יִֽ֭חְיֶה וְלֹ֣א יִרְאֶה-מָּ֑וֶת יְמַלֵּ֨ט נַפְשׁ֖וֹ מִיַּד-שְׁא֣וֹל סֶֽלָה: נ אַיֵּ֤ה | חֲסָדֶ֖יךָ הָרִאשֹׁנִ֥ים | אֲדֹנָ֑י נִשְׁבַּ֥עְתָּ לְ֝דָוִ֗ד בֶּאֱמוּנָתֶֽךָ: נא זְכֹ֣ר אֲ֭דֹנָי חֶרְפַּ֣ת עֲבָדֶ֑יךָ שְׂאֵתִ֥י בְ֝חֵיקִ֗י כָּל-רַבִּ֥ים עַמִּֽים: נב אֲשֶׁ֤ר חֵרְפ֖וּ אוֹיְבֶ֥יךָ | יְהוָ֑ה אֲשֶׁ֥ר חֵ֝רְפ֗וּ עִקְּב֥וֹת מְשִׁיחֶֽךָ: נג בָּר֖וּךְ יְהוָ֥ה לְ֝עוֹלָ֗ם אָ֘מֵ֥ן | וְאָמֵֽן:

תהילים פ״ט (פרק 89) חותם את "ספר שלישי" בתהילים (פרקים ע״ג–פ״ט) ומיוחס לאֵיתָן הָאֶזְרָחִי (לפי הכותרת: "מַשְׂכִּיל לְאֵיתָן הָאֶזְרָחִי"). הפרק פותח בנימה של שבח וחסד ה’, מתמקד בברית דוד – כיצד האל הבטיח לקיים את מלכות בית דוד לנצח – ואז עוברת התפילה לתאר בצער כיצד מלכות זו קרסה או נחלשה מאוד, ונראה שמבחינת המציאות נתקו הבטחות הברית. בשיא המצוקה, הכותב (איתן האזרחי) שב וקורא לאל שיזכור את הברית ולא יסתיר פניו לעד. זהו פרק ארוך יחסית ובעל גוונים: מהלל ונוסטלגי בהתחלה, ומתפתח לתחושת קינה ושאלת "איפה ההבטחה?".

(1) תוכן ועיקרי הרעיון

1. שבח לחסד ואמונה נצחיים
   • (פסוקים ב–ג) "חַסְדֵי יְהוָה עוֹלָם אָשִׁיר, לְדֹר־וָדֹר אוֹדִיעַ אֱמוּנָתְךָ…"
   • האל מוצג כמי שחסדיו ואמונתו עומדים לעולמים, והכותב מצהיר שישיר עליהם לנצח.
2. ברית הנצח עם דוד
   • (פסוקים ד–ו) "כָּרַתִּי בְרִית לִבְחִירִי, נִשְׁבַּעְתִּי לְדָוִד עַבְדִּי" – תיאור ההבטחה שאלוקי ישראל כרת ברית עם דוד להקים לו זרע ומלכות יציבה.
   • הפרק מרחיב רבות על מעלת דוד ומעמדו כמלך נבחר, ועל יציבות מלכותו לאורך כל הדורות (פסוקים כ–לז).
3. אדנות ה' על העולם וכוחו
   • (פסוקים ו–י, ופסוקים יב–יד) מהללים את עוצמת ה', בורא השמיים והארץ, המחולל ניסים ומתייצב אדיר מעל ים וסערה.
   • בכך מסתמנים שני רבדים: קודם האמונה בשלטון המוחלט של ה', ואחר כך החיבור לברית דוד, שהאל מבקש להוציא לפועל.
4. מפנה: "וְאַתָּה זָנַחְתָּ וַתִּמְאַס"
   • (פסוקים לח–נ) מתארים את המצב הקשה: נראה שהאל הביטל את הברית עם משיחו (מלך מזרע דוד), "הִרְעַמְתָּ בְּמְשִׁיחֶךָ".
   • המלכות הושפלה, חומותיה נפרצו, המלך הפך ללעג לשכניו. תחושה נוקבת של סתירה בין ההבטחה לבין המציאות.
5. קריאה לסיום: “עַד־מָה יְהוָה תִּסָּתֵר לָנֶצַח?”
   • (פסוקים מו–נב) הכותב מתחנן שיזכור את קוצר חיי האדם, את הבזיון שנוצר, וישוב לקיים את הברית.
   • נחתם בברכה: "בָּרוּךְ יְהוָה לְעוֹלָם, אָמֵן וְאָמֵן."

(2) באילו מצבים טוב לקרוא את תהילים פרק פט?

1. בעיתות של פגיעה במנהיגות לאומית או הפרת ברית
   • אם נראה שהנהגת ישראל או זרע מסוים שאמור להוביל נפל – פרק זה משמש כתב זעקה לשם שמיים: “איך מתיישבת ההבטחה האלוקית עם המציאות?”
2. כשמבקשים חיזוק באמונה שה׳ שומר ברית לאורך דורות
   • למרות הסתירות, הפרק מציג אידיאל: "חַסְדֵי יְהוָה עוֹלָם אָשִׁיר". אם מבולבלים מ"באמת נשמרת הברית?", אפשר לקרוא כדי לעמוד על העומק.
3. בעת אבל על ירידה רוחנית או לאומית
   • כשחשים "נפרצו חומות", "המלכות" מתבזה. הפרק דורש התערבות ה'. אפשר לקרוא בימי צרה כלליים של העם, או ימי זיכרון לתקופות רעות (כגון גלויות) – תוך הזכרת ברית אבות.
4. כהודיה על רחמי ה' לצד בקשה להשלמת ישועה
   • חלקו הראשון משבח חסד ה’ וחלקו השני קורא לשיקום הברית. מתאים למצב בו הושג חלקית מהברכה, אך צריכים את השלמתה.

(3) מה כוחו של פרק פ״ט?

1. מפגין אמונה בלתי מסוייגת אל מול סתירה היסטורית
   • מלמד דואליות: מחד, הבטחה נצחית לדוד; מאידך, מציאות של חורבן המלוכה. מזכיר שרצוי לא לנטוש אמונה גם אם לא מבינים את מהלכי ה'.
2. מחזק בטחון ב"סוף טוב" של הברית
   • מטרת הפרק לשכנע שהאל לא באמת ינתוש אותנו, אלא הגלות/השפלה זמנית. פרק משמש מקור עידוד גם כשנראה שההבטחות אינן מתקיימות.
3. מביא מימד “חסד ואמונה” מול קשיי חיים
   • “חַסְדֵי יְהוָה עוֹלָם אָשִׁיר” מצהיר שמעל הכל קיימת חסדיות אלוקית. מצביע שבסוף ההנהגה תעמוד במבחן, למרות נפילות זמניות.
4. מעביר מסר “לא לשתוק”
   • המזמור ארוך ומתלונן על הסתירה בין מציאות נוכחית לבין הבטחות ה'. קריאה בו מהווה לגיטימציה לבוא בדרישה בנימוס: "ה' שמר את בריתך; אל תשכחנו."

סיכום תהילים פרק פט

תהילים פ״ט משלב שבח אדיר לחסד ה' ולקביעת בריתו עם דוד, לצד קינה וכאב על התפוררות המלוכה ועל "ניגוד" בין ההבטחה למציאות. נחתם בברכה ומשאיר אותנו בתודעה שיש אמון בהבטחות ה' חרף הכול. מי שמתקשה להבין כיצד הבטחות אלוקיות נראות כביכול מופרות, או מבקש לחזק את וודאות "סוף טוב" וברית נצחית, יכול למצוא בו נחמה. כוחו במזיגה בין הלל נצחי ל"חסד ואמונה" לא-משתנים, לקריאה נרגשת שה’ יממש את דיבורו ויקבע סופית את שלטון הטוב – למרות העיכובים והגלויות הבאות.

תהילים