תהילים פרק פח

תהילים פרק פח

א שִׁ֥יר מִזְמ֗וֹר לִבְנֵ֫י קֹ֥רַח לַמְנַצֵּ֣חַ עַל-מָחֲלַ֣ת לְעַנּ֑וֹת מַ֝שְׂכִּ֗יל לְהֵימָ֥ן הָאֶזְרָחִֽי: ב יְ֭הוָה אֱלֹהֵ֣י יְשׁוּעָתִ֑י יוֹם-צָעַ֖קְתִּי בַלַּ֣יְלָה נֶגְדֶּֽךָ: ג תָּב֣וֹא לְ֭פָנֶיךָ תְּפִלָּתִ֑י הַטֵּֽה-אָ֝זְנְךָ֗ לְרִנָּתִֽי: ד כִּֽי-שָֽׂבְעָ֣ה בְרָע֣וֹת נַפְשִׁ֑י וְחַיַּ֗י לִשְׁא֥וֹל הִגִּֽיעוּ: ה נֶ֭חְשַׁבְתִּי עִם-י֣וֹרְדֵי ב֑וֹר הָ֝יִ֗יתִי כְּגֶ֣בֶר אֵֽין-אֱיָֽל: ו בַּמֵּתִ֗ים חָ֫פְשִׁ֥י כְּמ֤וֹ חֲלָלִ֨ים | שֹׁ֥כְבֵי קֶ֗בֶר אֲשֶׁ֤ר לֹ֣א זְכַרְתָּ֣ם ע֑וֹד וְ֝הֵ֗מָּה מִיָּדְךָ֥ נִגְזָֽרוּ: ז שַׁ֭תַּנִי בְּב֣וֹר תַּחְתִּיּ֑וֹת בְּ֝מַחֲשַׁכִּ֗ים בִּמְצֹלֽוֹת: ח עָ֭לַי סָמְכָ֣ה חֲמָתֶ֑ךָ וְכָל-מִ֝שְׁבָּרֶ֗יךָ עִנִּ֥יתָ סֶּֽלָה: ט הִרְחַ֥קְתָּ מְיֻדָּעַ֗י מִ֫מֶּ֥נִּי שַׁתַּ֣נִי תוֹעֵב֣וֹת לָ֑מוֹ כָּ֝לֻ֗א וְלֹ֣א אֵצֵֽא: י עֵינִ֥י דָאֲבָ֗ה מִנִּ֫י עֹ֥נִי קְרָאתִ֣יךָ יְהוָ֣ה בְּכָל-י֑וֹם שִׁטַּ֖חְתִּי אֵלֶ֣יךָ כַפָּֽי: יא הֲלַמֵּתִ֥ים תַּעֲשֶׂה-פֶּ֑לֶא אִם-רְ֝פָאִ֗ים יָק֤וּמוּ | יוֹד֬וּךָ סֶּֽלָה: יב הַיְסֻפַּ֣ר בַּקֶּ֣בֶר חַסְדֶּ֑ךָ אֱ֝מֽוּנָתְךָ֗ בָּאֲבַדּֽוֹן: יג הֲיִוָּדַ֣ע בַּחֹ֣שֶׁךְ פִּלְאֶ֑ךָ וְ֝צִדְקָתְךָ֗ בְּאֶ֣רֶץ נְשִׁיָּֽה: יד וַאֲנִ֤י | אֵלֶ֣יךָ יְהוָ֣ה שִׁוַּ֑עְתִּי וּ֝בַבֹּ֗קֶר תְּֽפִלָּתִ֥י תְקַדְּמֶֽךָּ: טו לָמָ֣ה יְ֭הוָה תִּזְנַ֣ח נַפְשִׁ֑י תַּסְתִּ֖יר פָּנֶ֣יךָ מִמֶּֽנִּי: טז עָ֘נִ֤י אֲנִ֣י וְגוֵֹ֣עַ מִנֹּ֑עַר נָשָׂ֖אתִי אֵמֶ֣יךָ אָפֽוּנָה: יז עָ֭לַי עָבְר֣וּ חֲרוֹנֶ֑יךָ בִּ֝עוּתֶ֗יךָ צִמְּתוּתֻֽנִי: יח סַבּ֣וּנִי כַ֭מַּיִם כָּל-הַיּ֑וֹם הִקִּ֖יפוּ עָלַ֣י יָֽחַד: יט הִרְחַ֣קְתָּ מִ֭מֶּנִּי אֹהֵ֣ב וָרֵ֑עַ מְֽיֻדָּעַ֥י מַחְשָֽׁךְ:

תהילים פ״ח (פרק 88) הוא אחד הפרקים החריגים בספר תהילים, משום שהוא מסתיים ללא נחמה גלויה. הוא מיוחס ל**"בְּנֵי־קֹרַח"** לפי הכותרת, ובה עוד מצוין "לַמְנַצֵּחַ עַל־מָחֲלַת לְעַנֹּת, מַשְׂכִּיל לְהֵימָן הָאֶזְרָחִי" – כלומר, ייתכן שהיה מבוצע בעזרת כלי נגינה או לחן מיוחד (עַל־מָחֲלַת), ונחשב “מַשְׂכִּיל”, שיר חוכמה/הדרכה, מפרי עטו של הימן האזרחי (משורר/לוי מימי בית ראשון). פרק זה נחשב לאפל ביותר מבין מזמורי תהילים, כי אף על פי שהוא תפילה לה' – אינו מסתיים בבשורה חיובית, אלא נשאר בטון של חשכה ותחושת נטישה.

(1) תוכן ועיקרי הרעיון

1. זעקה ממצולות צרה עד בלי מוצא
   • (פסוקים ב–ד) הדובר מכריז "ה' אֱלֹהֵי יְשׁוּעָתִי, יוֹמָם צָעַקְתִּי… תָּבֹא לְפָנֶיךָ תְּפִלָּתִי".
   • כבר בהתחלה מתברר שהוא שרוי בצרה חמורה או מחלה קשה, צועק יומם ולילה, אך אינו חש מענה.
2. דימוי של הקירבה אל מוות ושאול
   • (פסוקים ה–ז) מתואר מצב "נֶחְשַׁבְתִּי עִם יוֹרְדֵי בוֹר", כאילו הוא ירד למעמקי קבר (שָׁאוֹל), מרגיש נטוש.
   • ו"הִשְׁלַכְתַּנִי בְּמַצּוּלוֹת…": תמונה של תהום, שלא רואה אור גאולה.
3. תחושה שהאל אחראי לייסוריו
   • (פסוקים ח–ט) "עָלַי סָמְכָה חֲמָתֶךָ… הִרְחַקְתָּ מְיֻדָּעַי…”
   • הוא מתייחס אל צערו כבא מכוח האל, ואף חש בדידות חברתית – "ניתק הקשר" עם מכרים.
4. המשכיות קינה ובקשה להצלת החיים
   • (פסוקים י–יג) נשאלת שאלה: "הַלַמֵּתִים תַּעֲשֶׂה פֶלֶא?" – אם אמות, כיצד מהללים אותך?
   • זוהי טענה רווחת בתהילים: מוטב שהאל יציל חייו של המתפלל כדי שיוכל להוסיף להודות לה'.
5. חתימה בלא נחמה מפורשת
   • (פסוקים יד–יט) "וַאֲנִי אֱלֵיָךְ יְהוָה שִׁוַּעְתִּי… לָמָּה יְהוָה תִּזְנַח נַפְשִׁי?"
   • הפרק מסתיים בחשיכה: "הֱיוֹתִי אֻמְלָל… הִרְחַקְתָּ מֵאוֹתִי" – החשכה החותמת ללא תשובת נחמה.

(2) באילו מצבים טוב לקרוא את תהילים פרק פח?

1. בעת דיכאון עמוק או מצוקה שאין לה מוצא גלוי
   • הפרק משקף מצב של כאב מתמשך ללא פתרון: אין "אור" בסוף המזמור. מי שחש שאינו מוצא נחמה, יכול להזדהות.
2. כשרוצים לפרוק משא כבד מול האל
   • פרק זה מייצג אמירת אמת פנימית: לדבר על תחושת נטישה, כאילו האל הקשיב אך לא הגיב. האדם מקווה בכל זאת שלפחות הפנייה נרשמת.
3. כדי לזכור שיש אפשרות להישאר נאמן בתפילה גם בגובה סבל
   • הפרק מדגים דבקות בה' על אף שהתקווה לא נראית. נותן מסר של נאמנות, “ה' אֱלֹהֵי יְשׁוּעָתִי” – אף בכאב שלא נפתר.
4. בימי עיון על צער ומוות
   • מזמור זה מזכיר דימויים של קורבה למוות, "יורדי בור," היעדר חברים. עשוי להתאים לאזכרה, או לביטוי צער חסר תקווה.

(3) מה כוחו של פרק פ״ח?

1. מאפשר ביטוי חריף של סבל לפני ה'
   • פרק זה מזכיר שאפשר “להישאר בתפילה” גם אם המצוקה לא נפתרת, והזעקה יכולה להיות ללא חסימת רגשות או סיום חיובי.
2. מייצג התמודדות נטולת אשליות
   • אין "הפי אנד" כאן, אך עצם הכללתו בתהילים מלמדת שהמסורת רואה ערך בקינה וביאוש כגיטימיים, ואפילו קדושים.
3. משמש כערוץ לאנשי אמונה שאינם רואים אור
   • הפרק מאפשר לאדם לראות שהוא לא לבד בתהייה “למה אין תשועה?”. אולי זו שלב בקשר עם ה'.
4. מזכיר שעמידה בתפילה חשובה גם אם לא חשים מענה
   • "וַאֲנִי אֶלֶיךָ יְהוָה שִׁוַּעְתִּי…" – אף על פי שאין הקלה, עצם הפנייה היא אמונה סוערת שלא נשברת.

סיכום תהילים פרק פח

תהילים פ״ח יוצא דופן, כמזמור חשוך שאין בו פתרון בסוף, ומשקף מצוקה דוחקת וכמעט ייאוש; הוא מסתיים בתוך החשכה. יחד עם זאת, ניכר שהדובר עדיין פונה לה' ומודה שהוא ה"אלוהי ישועתי" על אף שלא חש אור. פרק זה מתאים למצבים של דיכאון, חולי, או תחושה שאין מוצא, ועם זאת מחפש אמירה דתית "גם בתוך הבור". כוחו טמון בכך שהוא מעניק לגיטימציה לשטוח יגון ולצקת אמונה אפילו כשאין הקלה נראית לעין – סימן לגדולה רוחנית גם בחושך.

תהילים