תהילים פרק פה
א לַמְנַצֵּ֬חַ | לִבְנֵי-קֹ֬רַח מִזְמֽוֹר: ב רָצִ֣יתָ יְהוָ֣ה אַרְצֶ֑ךָ שַׁ֝֗בְתָּ (שבות) שְׁבִ֣ית יַעֲקֹֽב: ג נָ֭שָׂאתָ עֲוֹ֣ן עַמֶּ֑ךָ כִּסִּ֖יתָ כָל-חַטָּאתָ֣ם סֶֽלָה: ד אָסַ֥פְתָּ כָל-עֶבְרָתֶ֑ךָ הֱ֝שִׁיב֗וֹתָ מֵחֲר֥וֹן אַפֶּֽךָ: ה שׁ֭וּבֵנוּ אֱלֹהֵ֣י יִשְׁעֵ֑נוּ וְהָפֵ֖ר כַּֽעַסְךָ֣ עִמָּֽנוּ: ו הַלְעוֹלָ֥ם תֶּֽאֱנַף-בָּ֑נוּ תִּמְשֹׁ֥ךְ אַ֝פְּךָ֗ לְדֹ֣ר וָדֹֽר: ז הֲֽלֹא-אַ֭תָּה תָּשׁ֣וּב תְּחַיֵּ֑נוּ וְ֝עַמְּךָ֗ יִשְׂמְחוּ-בָֽךְ: ח הַרְאֵ֣נוּ יְהוָ֣ה חַסְדֶּ֑ךָ וְ֝יֶשְׁעֲךָ֗ תִּתֶּן-לָֽנוּ: ט אֶשְׁמְעָ֗ה מַה-יְדַבֵּר֮ הָאֵ֪ל | יְה֫וָ֥ה כִּ֤י | יְדַבֵּ֬ר שָׁל֗וֹם אֶל-עַמּ֥וֹ וְאֶל-חֲסִידָ֑יו וְֽאַל-יָשׁ֥וּבוּ לְכִסְלָֽה: י אַ֤ךְ | קָר֣וֹב לִירֵאָ֣יו יִשְׁע֑וֹ לִשְׁכֹּ֖ן כָּב֣וֹד בְּאַרְצֵֽנוּ: יא חֶֽסֶד-וֶאֱמֶ֥ת נִפְגָּ֑שׁוּ צֶ֖דֶק וְשָׁל֣וֹם נָשָֽׁקוּ: יב אֱ֭מֶת מֵאֶ֣רֶץ תִּצְמָ֑ח וְ֝צֶ֗דֶק מִשָּׁמַ֥יִם נִשְׁקָֽף: יג גַּם-יְ֭הוָה יִתֵּ֣ן הַטּ֑וֹב וְ֝אַרְצֵ֗נוּ תִּתֵּ֥ן יְבוּלָֽהּ: יד צֶ֭דֶק לְפָנָ֣יו יְהַלֵּ֑ךְ וְיָשֵׂ֖ם לְדֶ֣רֶךְ פְּעָמָֽיו:
תהילים פ״ה (פרק 85) מיוחס לבני קורח ("לַמְנַצֵּחַ לִבְנֵי־קֹרַח מִזְמוֹר") ומבטא תפילה והודיה על שיבת ציון או על מצב שבו עם ישראל כבר טעם גאולה מסוימת – אך זקוק להשלים את תהליך התשובה והחסד האלוקי, כדי שהארץ והעם ישובו למציאות שלמה ושלווה. הפרק משלב בין תודעת הסליחה שהושגה בעבר, לבין ציפייה וכמיהה להמשך השפעת הרחמים האלוקיים והשלום.
(1) תוכן ועיקרי הרעיון
- זיכרון חסד העבר וסליחת החטאים
- (פסוקים ב–ד) "רָצִיתָ יְהוָה אַרְצֶךָ, שַׁבְתָּ שבות יַעֲקֹב…"
- עם ישראל כבר חווה הצלה והחזרת שבים מן הגלות או מצב מצוקה, וה’ מחל להם על עוונותיהם. הדובר מודה על כך ומכיר בחסד הזה.
- בקשה להשלים את הגאולה
- (פסוקים ה–vii) "הֲלוֹעֲלָמִים תִּֽאַף־בָּ֑נוּ?…" – יש תחושה שמשהו בהתקדמות הישועה עדיין לא הושלם. המשורר מתחנן שה׳ לא ימשיך לכעוס ושיחדש את חיות העם: "תְּשׁוּבֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ…"
- האווירה של "רצון" לקרבת ה' ולשלום
- (פסוקים ח–x) מבטיח שלא יחזור הכסל והחטא, אלא יחפשו דרך שלום. "אַךְ־קָרוֹב לִירֵאָיו יִשְׁעוֹ" – הוא מחדד שהישועה והכבוד אלוקי קרובים למי שיירא ה' ולא ישובו לסורם.
- “חסד ואמת נפגשו” – שלמות הנהגה אלוקית
- (פסוקים יא–xiv) מתואר מפגש פיוטי בין חסד לאמת, צדק ושלום מתנשקים, האמת צומחת מהארץ וצדק משמים נשקף.
- חזון של שלווה והרמוניה: האדם ישיב "אמת" למטה, והאל משיב צדק וברכה מלמעלה, והארץ תניב יבולה.
(2) באילו מצבים טוב לקרוא את פרק פ״ה?
- כשמחפשים המשך לגאולה שכבר החלה
- מתאים למצב בו מרגישים שניצלנו ממצוקה כלשהי, אך ההשלמה עדיין חסרה.
- לדוגמה: עם שהחל להשתקם לאחר אסון או גלות, והעם רוצה שהישועה תהפוך לקבועה.
- בתפילה לזירוז תשובה ושמירה על החסד
- המזמור מחזק את הרעיון שאחרי שה’ סלח והחזיר אותנו, יש צורך במניעת חזרה לחטא. אפשר לקרוא אם אדם מרגיש שעשה "חצי דרך" בתשובה, ומבקש המשך סיוע אלוקי.
- לבקשת שלום ובנייה רוחנית בארץ
- “חֶסֶד וֶאֱמֶת נִפְגָּשׁוּ…” – רומז לאידיאל חברתי של צדק ושלום. קריאתו יכולה לעודד אחדות ותקווה לשלמות רוחנית-חברתית.
- במצב בו רוצים לעורר רוח של סלחנות והשבת היחסים
- הפרק עוסק בסליחה וחידוש יחסים בין ה׳ לעמו. גם במעגל אישי או קהילתי, אפשר לקרוא כדי לעודד אווירת פיוס ושיתוף פעולה.
(3) מה כוחו של פרק פ״ה?
- מיזוג בין הודיה לבקשה
- הקורא זוכר את הישועות שכבר נעשו, אבל מבקש עצמת הארה חדשה. כוחו בהפנמה שגם לאחר הישועה הראשונית נדרשת שמירה ותהליך המשך.
- משריש ערכי שלום ואמת
- ביטוי “חֶסֶד וֶאֱמֶת נִפְגָּשׁוּ” נותן השראה לכל מסגרת חברתית; פרק זה יכול לרומם אווירה של רודפי אמת וחסד.
- מלמד שעלינו לעבור שינוי פנימי
- “אַךְ־קָרוֹב לִירֵאָיו יִשְׁעוֹ” – מזכיר שאי אפשר לנוח על זרי הדפנה; צריך להמשיך בחיים של יראה ותשובה.
- מעודד תקווה בחיבור בין ארץ לשמים
- סוף המזמור מתאר סנכרון: "אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף". זה עניין עמוק, שחיבור מאמץ אנושי (אמת מלמטה) עם השגחה אלוקית (צדק מלמעלה) יוצר שלמות מופלאה.
סיכום תהילים פרק פה
תהילים פ״ה מתאר הודיה לה’ על חזרה מסוימת מגלות או מצב חמור, אך בה בעת הוא עדיין קורא להשלמת הרחמים כדי שלא "יִאַף בנו לעולם" ויחדש עבורנו את החסד. הוא משרטט חזון יפה של אחדות, צדק ושלום, המתממש אם נשוב בתשובה אמיתית ונתמיד בכך. אמירתו מומלצת בזמנים של תחושת שיפור לאחר תקופה קשה, רצון להבטיח את המשך הגאולה האישית או הקיבוצית, ובניית חזון ליצירת עולם המבוסס על “חֶסֶד וֶאֱמֶת” כהשתדלות שלנו, כדי שהצדק והברכה האלוקית ירדו מלמעלה.