תהילים פרק פב

תהילים פרק פב

א מִזְמ֗וֹר לְאָ֫סָ֥ף אֱֽלֹהִ֗ים נִצָּ֥ב בַּעֲדַת-אֵ֑ל בְּקֶ֖רֶב אֱלֹהִ֣ים יִשְׁפֹּֽט: ב עַד-מָתַ֥י תִּשְׁפְּטוּ-עָ֑וֶל וּפְנֵ֥י רְ֝שָׁעִ֗ים תִּשְׂאוּ-סֶֽלָה: ג שִׁפְטוּ-דַ֥ל וְיָת֑וֹם עָנִ֖י וָרָ֣שׁ הַצְדִּֽיקוּ: ד פַּלְּטוּ-דַ֥ל וְאֶבְי֑וֹן מִיַּ֖ד רְשָׁעִ֣ים הַצִּֽילוּ: ה לֹ֤א יָֽדְע֨וּ | וְלֹ֥א יָבִ֗ינוּ בַּחֲשֵׁכָ֥ה יִתְהַלָּ֑כוּ יִ֝מּ֗וֹטוּ כָּל-מ֥וֹסְדֵי אָֽרֶץ: ו אֲֽנִי-אָ֭מַרְתִּי אֱלֹהִ֣ים אַתֶּ֑ם וּבְנֵ֖י עֶלְי֣וֹן כֻּלְּכֶֽם: ז אָ֭כֵן כְּאָדָ֣ם תְּמוּת֑וּן וּכְאַחַ֖ד הַשָּׂרִ֣ים תִּפֹּֽלוּ: ח קוּמָ֣ה אֱ֭לֹהִים שָׁפְטָ֣ה הָאָ֑רֶץ כִּֽי-אַתָּ֥ה תִ֝נְחַ֗ל בְּכָל-הַגּוֹיִֽם:

תהילים פ״ב (פרק 82) הוא אחד ממזמורי "לְאָסָף" (לפי הכותרת: "מִזְמוֹר לְאָסָף"), ובו מתואר משפט אלוקי שבו הקב"ה נוכח כביכול בתוך עדת “אֵל” (או “אלוהים”), ומוכיח אותם – שהם בעלי סמכות (כמו שופטים/מנהיגים) אך לא נוהגים בצדק ובחסד כלפי החלשים. המזמור מחזק את התפיסה שהשופטים או המנהיגים הם שליחי האל לשפוט את העם בצדק, ואם הם מועלים בתפקידם – האל יענישם. בסיום באה תזכורת שאלוקים הוא "שׁוֹפֵט הָאָרֶץ" שמקיף את כל הגויים, כלומר השליטה האלוקית אינה מוגבלת לעם או מקום מסוים.

(1) תוכן ועיקרי הרעיון

1. תיאור התכנסות למשפט אלוהי
   • הפתיחה: “אֱלֹהִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל, בְּקֶרֶב אֱלֹהִים יִשְׁפֹּט” (פסוק א).
   • כביכול האל עומד בתוך "עדת אל" – ייתכן אלו שופטים או שרי העם המתיימרים להיות סמכות, אך האל מופיע לשפוט אותם.
2. הוכחת השופטים על חוסר צדק
   • (פסוקים ב–ד): "עַד מָתַי תִּשְׁפְּטוּ עַוֶּל… שְׂאוּ דַל־וְיָתוֹם, עֲנִי וָרָשׁ הַצְדִּיקוּ."
   • קריאה שיתקנו את המשפט; נדרש מהם להגן על העניים, היתומים, האביונים, ולא להטות משפט עבור רשעים ומושחתים.
3. תוצאות של אי־צדק
   • (פסוקים ה–ז): בגלל עיוות הדין ושרירות השופטים, "יִתְהַלְכוּ בַחֹשֶׁךְ, יִמּוֹטוּ כָּל־מוֹסְדֵי־אָרֶץ."
   • המזמור פונה לשופטים אלו שכונו "אלוהִים" (בדימוי של כוח שיפוט), אך מבהיר להם: "אֲבָל כְּאָדָם תְּמוּתוּן" – הם אינם אלוהיים באמת, וכוחם זמני.
4. קריאה לסיום: יקום אלוהים וישפוט
   • (פסוק ח): "קוּמָה אֱלֹהִים, שָׁפְטָה הָאָרֶץ…" – סיכום שבסוף האל הוא השופט האמיתי, הקשור בגורל העולם כולו.

(2) באילו מצבים טוב לקרוא את פרק פ״ב?

1. כשפוגשים עוול משפטי או שחיתות מנהיגותית
   • הפרק מניף קריאה לתקן: "עַד־מָתַי תִּשְׁפְּטוּ עַוֶּל?" אם אדם חש שהמשפט במדינה פגום, שמנהיגים מפלים או מושחתים – מזמור זה מבטא את התסכול והזעקה לצד אמונה שהאל אוכף הצדק.
2. בחינוך לערכי משפט וצדקה
   • השלב שבו מלמדים על חשיבות הגנה על יתום, אביון ועני: הפרק נדרש כטקסט חינוכי שמלמד שמנהיגים/שופטים נדרשים לשמור על החלשים.
3. בעת תפילה על רפורמה משפטית או יושר שלטוני
   • הפרק מציע ש"אל לאדם" לקחת החוק כרצונו ולעוותו; במקום זה צריך כל מורם מעם לזכור שהוא נתון למשפט עליון.
4. להתחזק באמונה שהאל מעל כל מערכת אנושית
   • "קוּמָה אֱלֹהִים, שָׁפְטָה הָאָרֶץ" – כשאדם מיואש ומוצא שחיתות בגופים שאמורים לקיים צדק, מזמור זה מזכיר שה’ בסופו של דבר יעמידם לדין ויחולל תיקון.

(3) מה כוחו של פרק פ״ב?

1. דיבר עמוק על אחריות חברתית
   • מדגיש שטיפול בעניים, דלים ויתומים איננו בגדר המלצה אלא חובת שופטים ומנהיגים; מלמד את קריטייות הערך.
2. רומז שפגיעה בצדק מערערת יסודות העולם
   • "יִמּוֹטוּ כָּל־מוֹסְדֵי־אָרֶץ" – מתבטא שהתרופפות מוסר ומשפט מערערת את הקיום החברתי.
3. נותן אופציה לפרוק כעס על עיוות של כוח ולפנות למערכת "על אנושית"
   • מצביע שאפילו עוצמה שליטים אינה מוחלטת; "כְאָדָם תְּמוּתוּן" – כוחם ארעי וחולף מול האל העומד לנצח.
4. מעודד מבט שייעשה צדק בשמים
   • "קוּמָה אֱלֹהִים…" מוכיח שהאחריות הסופית לצדק מונחת ביד ה'. קריאה במזמור מעצימה אמונה זו ואף עשויה לחזק אנשים תחת שלטון מושחת להמשיך בלחימה בדרכי צדק.

סיכום תהילים פרק פב

תהילים פ״ב מציג במה רוחנית בה האל נוכח "בְּקֶרֶב אֱלֹהִים" (כלומר השופטים) ומעמידם לדין בשל התנהגות לא צודקת, בפרט בהזנחת העניים והיתומים. מתוך כך קורא המזמור להנהגה חברתית הוגנת ומאשים "אֵלִים" (מנהיגים) המתנשאים כאלים, אך דינם ליפול אם לא יעשו משפט צדק. בסיום מופיעה תפילה שהאל – השופט העליון של כלל הארץ – יתערב. פרק זה מעודד אמונה שהסדר והצדק בסוף ייכונו, ומועיל לפרט/קהילה שזועקים על עוולות משפטיות, לשם קבלת נחמה והפניית ביטחון שאלוהים ישים הכל במקומו.

תהילים