תהילים פרק פא

תהילים פרק פא

א לַמְנַצֵּ֬חַ | עַֽל-הַגִּתִּ֬ית לְאָסָֽף: ב הַ֭רְנִינוּ לֵאלֹהִ֣ים עוּזֵּ֑נוּ הָ֝רִ֗יעוּ לֵאלֹהֵ֥י יַעֲקֹֽב: ג שְֽׂאוּ-זִ֭מְרָה וּתְנוּ-תֹ֑ף כִּנּ֖וֹר נָעִ֣ים עִם-נָֽבֶל: ד תִּקְע֣וּ בַחֹ֣דֶשׁ שׁוֹפָ֑ר בַּ֝כֵּ֗סֶה לְי֣וֹם חַגֵּֽנוּ: ה כִּ֤י חֹ֣ק לְיִשְׂרָאֵ֣ל ה֑וּא מִ֝שְׁפָּ֗ט לֵאלֹהֵ֥י יַעֲקֹֽב: ו עֵ֤דוּת | בִּֽיה֘וֹסֵ֤ף שָׂמ֗וֹ בְּ֭צֵאתוֹ עַל-אֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם שְׂפַ֖ת לֹא-יָדַ֣עְתִּי אֶשְׁמָֽע: ז הֲסִיר֣וֹתִי מִסֵּ֣בֶל שִׁכְמ֑וֹ כַּ֝פָּ֗יו מִדּ֥וּד תַּעֲבֹֽרְנָה: ח בַּצָּרָ֥ה קָרָ֗אתָ וָאֲחַ֫לְּצֶ֥ךָּ אֶ֭עֶנְךָ בְּסֵ֣תֶר רַ֑עַם אֶבְחָֽנְךָ֨ עַל-מֵ֖י מְרִיבָ֣ה סֶֽלָה: ט שְׁמַ֣ע עַ֭מִּי וְאָעִ֣ידָה בָּ֑ךְ יִ֝שְׂרָאֵ֗ל אִם-תִּֽשְׁמַֽע-לִֽי: י לֹֽא-יִהְיֶ֣ה בְ֭ךָ אֵ֣ל זָ֑ר וְלֹ֥א תִ֝שְׁתַּחֲוֶ֗ה לְאֵ֣ל נֵכָֽר: יא אָנֹכִ֨י | יְה֘וָ֤ה אֱלֹהֶ֗יךָ הַֽ֭מַּעַלְךָ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם הַרְחֶב-פִּ֝֗יךָ וַאֲמַלְאֵֽהוּ: יב וְלֹא-שָׁמַ֣ע עַמִּ֣י לְקוֹלִ֑י וְ֝יִשְׂרָאֵ֗ל לֹא-אָ֥בָה לִֽי: יג וָֽ֭אֲשַׁלְּחֵהוּ בִּשְׁרִיר֣וּת לִבָּ֑ם יֵ֝לְכ֗וּ בְּֽמוֹעֲצוֹתֵיהֶֽם: יד ל֗וּ עַ֭מִּי שֹׁמֵ֣עַֽ לִ֑י יִ֝שְׂרָאֵ֗ל בִּדְרָכַ֥י יְהַלֵּֽכוּ: טו כִּ֭מְעַט אוֹיְבֵיהֶ֣ם אַכְנִ֑יעַ וְעַ֥ל צָ֝רֵיהֶ֗ם אָשִׁ֥יב יָדִֽי: טז מְשַׂנְאֵ֣י יְ֭הוָה יְכַֽחֲשׁוּ-ל֑וֹ וִיהִ֖י עִתָּ֣ם לְעוֹלָֽם: יז וַֽ֭יַּאֲכִילֵהוּ מֵחֵ֣לֶב חִטָּ֑ה וּ֝מִצּ֗וּר דְּבַ֣שׁ אַשְׂבִּיעֶֽךָ:

תהילים פ״א (פרק 81) משתייך למזמורי אסף (לפי כותרתו: "לַמְנַצֵּחַ עַל הַגִּתִּית לְאָסָף"), וניתן למקם אותו במסגרת הספר השלישי בתהילים (פרקים ע״ג–פ״ט). הפרק נושא אופי חגיגי בתחילתו – קריאה לנגן ולשמוח ביום חג, ואז עובר למסרים של תוכחה ואזהרה על חוסר השמיעה לקול ה' והחטאים שבאו בעקבות כך. הוא מחבר בין השמחה הלאומית על חסד העבר לבין אזהרה שהיחס למצוות האל מכריע את גורל העם.

(1) תוכן ועיקרי הרעיון

1. הזמנה לשיר ולהריע
   • (פסוקים ב–ו) "הַרְנִינוּ לֵאלֹהֵי עֻזֵּנוּ, הָרִיעוּ לֵאלֹהֵי יַעֲקֹב… תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר".
   • מוזכר התקיעה בחודש (כנראה ראש חודש או חג, יש מזהים "בַּכֶּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ" כרמז לראש השנה). איזכור חוקת חג שניתנה ביציאת מצרים.
2. דברי האל וזכר יציאת מצרים
   • (פסוקים ז–ח) "שֶׁמִּכַּבֵדִּים הוֹצִאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם…" – האל מדבר בגוף ראשון, מזכיר את救תו של העם, ושהעם נקרא להקשיב לקולו.
   • מזמור נוגע ברעיון שאם ישראל יקשיבו היטב, הם לא יפנו לאל זר.
3. תוכחה על אי־שמיעה לקול ה'
   • (פסוקים ט–יג) "וְלֹא־שָׁמַע עַמִּי לְקוֹלִי…" – העם לא ציית לתורה וסטה לעבודת אלילים. תוצאה: ה' הניח להם "בְּשִׁרְרִירוּת לִבָּם" – בעקשנותם.
   • ההחמצה: "לוּ עַמִּי שֹׁמֵעַ לִי…"
4. סיום – הבטחה לשפע אם ישמרו דרכו
   • (פסוקים יד–יז) "כִּמְעַט אוֹיְבֵיהֶם אַכְנִיעַ…" – אילו שמעו, היו רואים מפלות אויבים וברכה.
   • "וַיַּאֲכִילֵהוּ מֵחֵלֶב חִטָּה, וּמִצּוּר דְּבַשׁ אַשְׂבִּיעֶךָ": רמז לשפע רוחני וחומרי שיכול להיות מנת חלקם אם יקיימו את רצון ה'.

(2) באילו מצבים טוב לקרוא את פרק פ״א?

1. בתקופת חגים ותקיעות שופר
   • מזמור מתאים להשראת אווירת חג, במיוחד סביב ראש חודש או ראש השנה (אז קוראים "תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר").
2. כאשר רוצים לעורר שמחה לאומית והתעוררות דתית
   • הפרק נפתח בצו להריע ולשיר לה'. משמש כקריאה לחגיגת אמונה, אך בו זמנית לעירנות מפני שכחה.
3. בעת תחושת ריחוק מאלוהות ורצון לשוב
   • דגש שה' הוציא ממצרים ומבקש הקשבה וקיום מצוות. מי שחש שסטה או שכח, יכול להתחזק מ"אִם עַמִּי שֹׁמֵעַ לִי…"
4. להבין את הקשר בין שמירה על מצוות לבין שפע
   • פסוקים מסיימים: "ה' היה מפרנס מחיטה ודבש" אילו שמעו בקולו. מי שמבקש סגולה לרווח ושגשוג אך גם להידבק בעבודת ה' עשוי לקרוא בזה.

(3) מה כוחו של פרק פ״א?

1. משלב אווירת חג עם תוכחה אוהבת
   • גם בשיא השמחה המוזיקלית, שומעים שעיקר השמחה תלויה בקשר נאמן לה'. הפרק מחדיר מודעות שאין שמחה אמיתית בלא שמיעה לקול האל.
2. מטיל אור על משמעות המצוות והציות
   • מסביר שהתרחקות מה' מביאה "שרירות לב", לעומת הקשבה שמבטיחה הגנה וניצחון על אויבים.
3. מזכיר היסטוריה משחררת (יציאת מצרים) כהתחייבות לדורות
   • החזרה לסיפור ההצלה ממצרים: בסיס לחוקי התורה וחגים. עוזר להתחבר לשורשנו ולציית למצוות כגילוי הכרת הטוב.
4. מעורר רצון לשיבה אל האל בשירה
   • כשאדם בא לבקש סליחה או לחזור בתשובה, הטקסט משלב חדוות נגינה (“הריעו לאל יעקב”) עם הפנמת לקחי העבר.

סיכום תהילים פרק פא

תהילים פ״א פותח בהרמת קול וזמרה לה' (“תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר”), משקף אווירה של חג ואחדות לאומית. במרכזו הופכת השמחה לקריאה לציית למצוות ולא להתדרדר לעבודת אלילים או אדישות רוחנית. החותם מבטיח שפע וברכה למי שישמע – ואף ניצחון מול אויבים. קריאתו מתאימה בימי רֵגֶשׁ לאומי או חג, לפני תקיעות השופר (ראש השנה/ראש חודש), או בכל עת שאדם רוצה להזכיר לעצמו שהשמחה קשורה בשמיעת קול ה', וכך נפתחים שערים לפרנסה, הצלחה וניצחון על קשיים.

תהילים