תהילים פרק ע

תהילים פרק ע

א לַ֝מְנַצֵּ֗חַ לְדָוִ֥ד לְהַזְכִּֽיר: ב אֱלֹהִ֥ים לְהַצִּילֵ֑נִי יְ֝הוָ֗ה לְעֶזְרָ֥תִי חֽוּשָֽׁה: ג יֵבֹ֣שׁוּ וְיַחְפְּרוּ֮ מְבַקְשֵׁ֪י נַ֫פְשִׁ֥י יִסֹּ֣גוּ אָ֭חוֹר וְיִכָּלְמ֑וּ חֲ֝פֵצֵ֗י רָעָתִֽי: ד יָ֭שׁוּבוּ עַל-עֵ֣קֶב בָּשְׁתָּ֑ם הָ֝אֹמְרִ֗ים הֶ֘אָ֥ח | הֶאָֽח: ה יָ֘שִׂ֤ישׂוּ וְיִשְׂמְח֨וּ | בְּךָ֗ כָּֽל-מְבַ֫קְשֶׁ֥יךָ וְיֹאמְר֣וּ תָ֭מִיד יִגְדַּ֣ל אֱלֹהִ֑ים אֹ֝הֲבֵ֗י יְשׁוּעָתֶֽךָ: ו וַאֲנִ֤י | עָנִ֣י וְאֶבְיוֹן֮ אֱלֹהִ֪ים חֽוּשָׁ֫ה-לִּ֥י עֶזְרִ֣י וּמְפַלְטִ֣י אַ֑תָּה יְ֝הוָ֗ה אַל-תְּאַחַֽר:

תהילים ע׳ (פרק 70) הוא מזמור קצר המיוחס לדוד (לפי הכותרת: "לַמְנַצֵּחַ לְדָוִד לְהַזְכִּיר"), ונחשב לגרסה מקוצרת מאוד של פרק ל״א באותם קטעים מסוימים (עם הבדלי נוסח קלים). המזמור מביע בקשה נמרצת שהקב"ה ימהר להציל את הדובר מאויביו, ויוציא אותו ממצב הפחד והרדיפה. במקביל, המשורר מתפלל להעניש את הגורמים הרעים המבקשים רעתו, ולעומת זאת להעניק שמחה ורוממות רוח למי שנאמן לה׳. הפרק מסתיים בהכרה כי הדובר עדיין חלש ועני, אך נסמך על ה’ שיזדרז לתת לו ישועה.

תוכן ועיקרי הרעיון

1. תחינה חפוזה לישועה
   • (פסוקים ב–ב3) "אֱלֹהִים לְהַצִּילֵנִי יְהוָה לְעֶזְרָתִי חוּשָׁה" – פתיחת המזמור בפנייה בהולה: “הצילני במהירות!”
   • בתוכו: "יֵבֹשׁוּ וְיַחְפְּרוּ … מְבַקְשֵׁי נַפְשִׁי" – המתפלל רוצה שהחוטאים ייענשו ויתביישו על רדיפתם.
2. הנגדה בין רודפים לרודפים טוב
   • ישנם אלו "מְבַקְשֵׁי נַפְשִׁי" ומלגלגים ("הֶאָח הֶאָח"), מולם ניצבים החסידים שמבקשים את ה׳: "יָשִׂישׂוּ וְיִשְׂמְחוּ בָךְ כָּל־מְבַקְשֶׁיךָ…".
   • הלגיטימיות שייכת לאלו השמחים בישועת האל (פסוק ה).
3. סגירת המעגל בהכרה בחולשת הדובר
   • (פסוק ו) "וַאֲנִי עָנִי וְאֶבְיוֹן, אֱלֹהִים חוּשָׁה־לִּי…", מצהיר על עצמו כנזקק לגמרי להגנת האל, ומאמין "עֶזְרִי וּמְפַלְטִי אַתָּה", מבקש שלא ישתהה.

לאילו מצבים טוב לקרוא את פרק ע׳?

1. כשמבקשים ישועה מהירה
   • הפרק כה תמציתי וחוזר (בשתי גירסאות קרובות: תהילים ע' וכסגנון בתהילים מ’) על "חוּשָׁה" – משל להתפילה שה’ לא יתמהמה. מתאים במיוחד כשאדם מרגיש שאין זמן להתמהמה.
2. בעת פחד מהשפלה או רדיפה
   • “יֵבֹשׁוּ וְיַחְפְּרוּ … מְבַקְשֵׁי נַפְשִׁי” – אם אדם חושש מאויבים או מרודפיו שישטנו לו, פרק זה מספק מילים לבקשה שהאל יפנה אותם, ויבייש אותם.
3. כדי לבטא חולשה וענוה מול ה’
   • "וַאֲנִי עָנִי וְאֶבְיוֹן", מזכיר שאפילו המלך דוד איננו בוטח בכוחו; חיזוק גישה של ענוה וביטחון שרק ה’ הוא "עֶזְרִי וּמְפַלְטִי".
4. כמצבת אמון שאחרים ישמחו בהצלה
   • נזכר בו שהצדיקים “יָשִׂישׂוּ וְיִשְׂמְחוּ בָךְ…” (פסוק ה). מתאים אם אדם רוצה לשתף את שמחת הניצחון הצפוי עם סביבתו, מתוך אמונה בכך.

מה כוחו של פרק ע׳?

1. מזמור קצר וחד בלשון
   • הוא קצר (6 פסוקים), ויוצר רושם חירומי של “אֱלֹהִים … חוּשָׁה־לִּי”. טוב כפרק זריז לעת מצוקה דחופה; אפשר לומר אותו ברצף למי שאינו מתפנה לחיבור ארוך.
2. משלב גישת משאלה לעונש הרשע עם ברכת הצדיק
   • הפרק מפגין בקשה לדחיית רשע וסיעתו (“יֵבֹשׁוּ…”), תוך שהיא מיטיבה לאנשי אמונה (“יָשִׂישׂוּ…”). מהווה דוגמה לצורת תפילה שמשלבת צדק אלוקי עם שמחת הטוב.
3. הרמת רוח האמונה על אף אנחת חולשה
   • “וַאֲנִי עָנִי וְאֶבְיוֹן” מראה שהדובר ידע היטב שאין לו כוח פיזי או מעמדי גדול, אך הדגש “אלהים חוּשָׁה לִּי” מצביע על פתרון מיידי שמגיע מלמעלה.
4. מסר של חוסר עצמאות מוחלטת וכתרופה לפחד
   • אם אדם מרגיש חובה להתמודד לבדו, הפרק מציע למסור קושי זה ל־ה’ – להצהיר: “עֶזְרִי וּמְפַלְטִי אַתָּה, יְהוִה אַל־תְּאַחַר.”

סיכום

תהילים ס״ט הוא מזמור קצר, ישיר, הדורש עזרת אל מהירה כנגד אויביו, בשילוב הבקשה שהרשעים יבושו ושהצדיקים – השמחים בה' – יזכו לטוב. המתפלל מצהיר על עוניו וזקוק למענה כאן־ועכשיו. מתאים במיוחד למצבי מצוקה ודוחק, בהם זקוקים לקריאה קצרה אך עוצמתית לפעולת ה' מיידית. כוחו טמון בפשטותו ובתמציתיות בקשת "חושה" – להופיע כעת; בזכות זה, הוא מתאפיין כפרק יעיל במקרי רדיפה או דוחק דחופים.

תהילים