תהילים פרק עט

תהילים פרק עט

א מִזְמ֗וֹר לְאָ֫סָ֥ף אֱֽלֹהִ֡ים בָּ֤אוּ גוֹיִ֨ם | בְּֽנַחֲלָתֶ֗ךָ טִ֭מְּאוּ אֶת-הֵיכַ֣ל קָדְשֶׁ֑ךָ שָׂ֖מוּ אֶת-יְרוּשָׁלִַ֣ם לְעִיִּֽים: ב נָֽתְנ֡וּ אֶת-נִבְלַ֬ת עֲבָדֶ֗יךָ מַ֭אֲכָל לְע֣וֹף הַשָּׁמָ֑יִם בְּשַׂ֥ר חֲ֝סִידֶ֗יךָ לְחַיְתוֹ-אָֽרֶץ: ג שָׁפְכ֬וּ דָמָ֨ם | כַּמַּ֗יִם סְֽבִ֘יב֤וֹת יְֽרוּשָׁלִָ֗ם וְאֵ֣ין קוֹבֵֽר: ד הָיִ֣ינוּ חֶ֭רְפָּה לִשְׁכֵנֵ֑ינוּ לַ֥עַג וָ֝קֶ֗לֶס לִסְבִיבוֹתֵֽינוּ: ה עַד-מָ֣ה יְ֭הוָה תֶּאֱנַ֣ף לָנֶ֑צַח תִּבְעַ֥ר כְּמוֹ-אֵ֝֗שׁ קִנְאָתֶֽךָ: ו שְׁפֹ֤ךְ חֲמָתְךָ֨ אֶֽל-הַגּוֹיִם֮ אֲשֶׁ֪ר לֹא-יְדָ֫ע֥וּךָ וְעַ֥ל מַמְלָכ֑וֹת אֲשֶׁ֥ר בְּ֝שִׁמְךָ֗ לֹ֣א קָרָֽאוּ: ז כִּ֭י אָכַ֣ל אֶֽת-יַעֲקֹ֑ב וְֽאֶת-נָוֵ֥הוּ הֵשַֽׁמּוּ: ח אַֽל-תִּזְכָּר-לָנוּ֮ עֲוֹנֹ֪ת רִאשֹׁ֫נִ֥ים מַ֭הֵר יְקַדְּמ֣וּנוּ רַחֲמֶ֑יךָ כִּ֖י דַלּ֣וֹנוּ מְאֹֽד: ט עָזְרֵ֤נוּ | אֱלֹ֘הֵ֤י יִשְׁעֵ֗נוּ עַל-דְּבַ֥ר כְּבֽוֹד-שְׁמֶ֑ךָ וְהַצִּילֵ֥נוּ וְכַפֵּ֥ר עַל-חַ֝טֹּאתֵ֗ינוּ לְמַ֣עַן שְׁמֶֽךָ: י לָ֤מָּה | יֹאמְר֣וּ הַגּוֹיִם֮ אַיֵּ֪ה אֱֽלֹהֵ֫יהֶ֥ם יִוָּדַ֣ע (בגיים)  בַּגּוֹיִ֣ם לְעֵינֵ֑ינוּ נִ֝קְמַ֗ת דַּֽם-עֲבָדֶ֥יךָ הַשָּׁפֽוּךְ: יא תָּ֤ב֣וֹא לְפָנֶיךָ֮ אֶנְקַ֪ת אָ֫סִ֥יר כְּגֹ֥דֶל זְרוֹעֲךָ֑ ה֝וֹתֵ֗ר בְּנֵ֣י תְמוּתָֽה: יב וְהָ֘שֵׁ֤ב לִשְׁכֵנֵ֣ינוּ שִׁ֭בְעָתַיִם אֶל-חֵיקָ֑ם חֶרְפָּ֘תָ֤ם אֲשֶׁ֖ר חֵרְפ֣וּךָ אֲדֹנָֽי: יג וַאֲנַ֤חְנוּ עַמְּךָ֨ | וְצֹ֥אן מַרְעִיתֶךָ֮ נ֤וֹדֶ֥ה לְּךָ֗ לְע֫וֹלָ֥ם לְדֹ֥ר וָדֹ֑ר נְ֝סַפֵּ֗ר תְּהִלָּתֶֽךָ:

תהילים ע״ט (פרק 79) מיוחס ל"אֲסָף" (כמצוין בכותרת: "מִזְמוֹר לְאָסָף"), ומתאר תחושת חורבן לאומית קשה – בדומה לפרקים נוספים המבטאים זעקה על חורבן המקדש ומצוקת עם ישראל בידי אויבים. במזמור מובעת פליאה וכאב על מה שנראה כירידת כבוד ה' בעולם בעקבות חילול הקודש, ובמקביל יש תחינה עוצמתית לה' שיתערב למען שמו וכבודו.

(1) תוכן ועיקרי הרעיון

1. תיאור החרבת ירושלים וחילול המקדש
   • (פסוקים א–ד): "אֱלֹהִים בָּאוּ גוֹיִם בְּנַחֲלָתֶךָ… טִמְּאוּ אֶת־הֵיכַל קָדְשֶׁךָ."
   • אווירת חורבן: רואים שהאויבים שפכו דם ברחובות, השאירו גופות ללא קבורה, והפכו את עם ישראל ללעג בגויים.
2. זעקה: “עַד־מָתַי?”
   • (פסוקים ה–ז): "עַד־מָתַי יֶעֱשַׁן אַפְּךָ?" – הכותב חש שחרון האל ניתך עליהם ללא הפוגה, ושואל מדוע לא יופנה אל עמים אחרים המנוכרים יותר.
   • מתוארת הרגשת: מדוע עם ישראל סופג מכה כה קשה?
3. בקשה לכפרה וסליחה על עוונות
   • (פסוק ח): "אַל־תִּזְכֹּר לָנוּ עֲוֹנוֹת רִאשֹׁנִים…" – המזמור מאשר שחורבן כנראה קשור לחטאי העם, אך מבקש רחמים ואי־הנצחה של עוונות קודמים.
4. קריאה להתערבות למען כבוד ה'
   • (פסוקים ט–יב): "עֲזְרֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ לִדְבַר כְּבוֹד שְׁמֶךָ" – המוטיב הוא לא רק הצלת העם, אלא הגנה על כבוד שמו של ה' שחולל בידי הגויים.
   • מופיע רצון שהאל יבוא חשבון עם אויבים ששפכו דם, וחמסו את הירושה הקדושה.
5. סיום בהבטחה להודיה לדור־ודור
   • (פסוק יג): "וַאֲנַחְנוּ עַמְּךָ וְצֹאן מַרְעִיתֶךָ נוֹדֶה־לָּךְ לְעוֹלָם" – תיאור התחייבות להלל את ה' לעד, אם רק ישיבנו לגאולה ויעזור.

(2) באילו מצבים טוב לקרוא את תהילים פרק עט?

1. בעת תחושת חורבן או פגיעה בקודש
   • המזמור כמו נכתב על חורבן בית מקדש, אך כל מצב בו מורגשת הריסה של "מקדש מעט" (בית כנסת/ערכי דת) יתאים כקריאה מרגשת.
   • לדוגמה: זמנים של התמודדות ציבורית על כפייה תרבותית, חילולי מקום או רדיפת היהדות.
2. בימי אבל לאומי
   • בט' באב או ימי זיכרון לחורבן, נוהגים לקרוא מזמורים דוגמת ע״ט כקינה ותפילה על בנין מחדש.
3. כשמבקשים מחילה לאומית ותשועה
   • "אַל־תִּזְכֹּר לָנוּ עֲוֹנוֹת רִאשֹׁנִים" – תפילה המביעה רצון לכפר על חטאי העבר ולבקש רחמים.
4. להתחזק באמונה שהשם עדיין איתנו
   • חרף החורבן, הפרק מסתיים בהבטחה נצחית לשרת את ה'. מזכיר שגם במצב שפל, יש לשמר תקווה דתית ולא להיכנע ליאוש.

(3) מה כוחו של פרק ע״ט?

1. משמש כקינה וכתפילה לבקשת רחמים
   • מנוסח כזעקה לאומית. יכול לפרוק כאב ושברון-לב על טרגדיות ציבוריות ולהעלות תחינה לחידוש חסד ה'.
2. מחבר בין סיבה (חטאים) לתוצאה (חורבן)
   • מסייע להבין שחורבן יכול להיות עונש על עוולות רוחניות, ועם זאת, האל חפץ בכפרה ולא במפלה תמידית.
3. מוסיף ממד של 'קידוש השם'
   • התימה "לִדְבַר כְּבוֹד שְׁמֶךָ" מלמדת שאין זו רק בעיה של כאב העם, אלא פגיעה בשם האל, ובקשת העזרה היא גם לשם "שיקום שמו" בפני העמים.
4. נסוך תקווה לסיום "ועֲנַחְנוּ עַמְּךָ…"
   • האדם או הקהילה מוצאים בו הבטחה שהם יתחייבו להודות ולספר שבחים לדור ודור, כאשר הגאולה תגיע. מנחם לב במצבי השפלה.

סיכום תהילים פרק עט

תהילים ע״ט מבטא כאב על החורבן ועל השפלת שם ה' – "בָּאוּ גוֹיִם בְּנַחֲלָתֶךָ" – וצורך דחוף בסליחה ובפעולה אלוקית למען “כבוד שמך.” מי ששואל: "למה זה קורה?" או רוצה להתפלל בימי צרה לאומית, מוצא בפרק זה זעקה מלוכדת המשלבת הכרה באשמת העבר ותקווה שמא ה' יפדה אותנו למען שמו. קריאתו בעיתות של אבל, פגיעה באמונה הציבורית או געגוע למקדש, יכולה לחזק את הלב בתקווה ש"עַמְּךָ וְצֹאן מַרְעִיתֶךָ" לא יינטשו לנצח, ושה' עוד ישיב חסדו להגן ולרומם את עמו ברמה הלאומית והרוחנית כאחד.

תהילים