תהילים פרק עו
א לַמְנַצֵּ֥חַ בִּנְגִינֹ֑ת מִזְמ֖וֹר לְאָסָ֣ף שִֽׁיר: ב נוֹדָ֣ע בִּֽיהוּדָ֣ה אֱלֹהִ֑ים בְּ֝יִשְׂרָאֵ֗ל גָּד֥וֹל שְׁמֽוֹ: ג וַיְהִ֣י בְשָׁלֵ֣ם סֻכּ֑וֹ וּמְע֖וֹנָת֣וֹ בְצִיּֽוֹן: ד שָׁ֭מָּה שִׁבַּ֣ר רִשְׁפֵי-קָ֑שֶׁת מָגֵ֬ן וְחֶ֖רֶב וּמִלְחָמָ֣ה סֶֽלָה: ה נָ֭אוֹר אַתָּ֥ה אַדִּ֗יר מֵֽהַרְרֵי-טָֽרֶף: ו אֶשְׁתּוֹלְל֨וּ | אַבִּ֣ירֵי לֵ֭ב נָמ֣וּ שְׁנָתָ֑ם וְלֹא-מָצְא֖וּ כָל-אַנְשֵׁי-חַ֣יִל יְדֵיהֶֽם: ז מִ֭גַּעֲרָ֣תְךָ אֱלֹהֵ֣י יַעֲקֹ֑ב נִ֝רְדָּ֗ם וְרֶ֣כֶב וָסֽוּס: ח אַתָּ֤ה | נ֥וֹרָא אַ֗תָּה וּמִֽי-יַעֲמֹ֥ד לְפָנֶ֗יךָ מֵאָ֥ז אַפֶּֽךָ: ט מִ֭שָּׁמַיִם הִשְׁמַ֣עְתָּ דִּ֑ין אֶ֖רֶץ יָֽרְאָ֣ה וְשָׁקָֽטָה: י בְּקוּם-לַמִּשְׁפָּ֥ט אֱלֹהִ֑ים לְהוֹשִׁ֖יעַ כָּל-עַנְוֵי-אֶ֣רֶץ סֶֽלָה: יא כִּֽי-חֲמַ֣ת אָדָ֣ם תּוֹדֶ֑ךָּ שְׁאֵרִ֖ית חֵמֹ֣ת תַּחְגֹּֽר: יב נִֽדֲר֣וּ וְשַׁלְּמוּ֮ לַיהוָ֪ה אֱֽלֹהֵ֫יכֶ֥ם כָּל-סְבִיבָ֑יו יוֹבִ֥ילוּ שַׁ֝֗י לַמּוֹרָֽא: יג יִ֭בְצֹר ר֣וּחַ נְגִידִ֑ים נ֝וֹרָ֗א לְמַלְכֵי-אָֽרֶץ:
תהילים ע״ו (פרק 76) מיוחס לאסף (כמצוין בכותרתו: "לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינוֹת מִזְמוֹר לְאָסָף שִׁיר"), ופותח את הרעיון שהאל ידוע ומוכר ביהודה, במיוחד בציון (ירושלים). הפרק מתאר כיצד האל "שובר כלי מלחמה", מביא שליטה ושקט, ומעורר יראה כללית על העמים. לאור זאת, המזמור משדר שה' שולט בטבע, בעמים ובמלחמות, והדבר מחזק את אמונת העם בניצחון מוסרי ובשמירה מפני אויבים.
(1) תוכן ועיקרי הרעיון
- "נוֹדָע בִּיהוּדָה אֱלֹהִים"
- כך נפתח הפרק (פסוק ב), המצהיר שהאל נודע ביהודה ושמו גדול בישראל;
- "בְּשָׁלֵם סֻכּוֹ, וּמְעוֹנָתוֹ בְצִיּוֹן": מכוון לירושלים ("שלם") כמקום השראת שכינתו.
- שבירת כלי המלחמה של אויבים
- (פסוקים ד–ז) מתואר שהאל מפר כלי מלחמה – "שָׁמָּה שִׁבַּר רִשְׁפֵי קָשֶׁת";
- האל מצטייר כלוחם עליון שמכניע צבאות, מה שמסיר פחד מעמו.
- עוצמת ה' המעוררת יראה
- "נוֹרָא אַתָּה" (פסוק ח): אף גיבורים נופלים ומתבטלים כנגדו.
- הרשעים או חיילי אויב עומדים חסרי אונים: "מִן־הַשָּׁמַיִם הִשְׁמַעְתָּ דִּין…" (פסוק ט).
- קריאה לעמים להביא מנחה ולהכיר בשליטת האל
- (פסוקים יב–יג) "נִדְרוּ וְשַלְּמוּ לַה' אֱלֹהֵיכֶם… יֹבִילוּ שַׁי לַנּוֹרָא": מזכירים כי ה’ מטיל מורא גם על "רוח נדיבים" ומלך כלל הארץ.
(2) באילו מצבים טוב לקרוא את פרק ע״ו?
- כשמבקשים הגנה על עם ישראל או ירושלים
- הפרק מבליט את קדושת ציון והגנת ה' מפני אויבים. מתאים לאירועי מתח ביטחוני, או כתפילה לשלום ירושלים.
- בעת חשש ממלחמה או איום צבאי
- “שָׁמָּה שִׁבַּר קָשֶׁת…” מעודד שכל כלי נשק מתקדם יכול להיות מנוטרל בידי האל. מנחם בתפילה, מזכיר שה’ עשוי להגן על עמו באופן ניסי.
- לקידום יראת שמיים ואחדות עולמית
- הפרק מסתיים בפנייה למלכים ועמים להביא מנחה. משמש כתפילה לאחדות ושלום בין עמים, תוך הכרה בכוח עליון.
(3) מה כוחו של פרק ע״ו?
- מחזק ביטחון בכוח האל מעל נשק אנושי
- מצביע שעוצמות צבאיות אינם גורם מכריע. האל יכול לשבור "גיבורים" ולכופף רִשְׁפֵי קשת, מה שמלמד שלא לפחד מהכוח הארצי גרידא.
- מזכיר רוממות ציון וירושלים
- “בְּשָׁלֵם סֻכּוֹ”: ירושלים מוצגת כמרכז שכינה. פרק זה מטפח קשר ואהבה לירושלים כעיר בה גלוי שמו של ה’.
- יוצר תחושת מורא והכנעה אדירה
- "נוֹרָא אַתָּה": אדם הקורא בו מתמלא יראת כבוד כלפי הבורא, ומבין שכל כוח עוין זעיר מולו.
- מביא תפיסת אחדות עולמית: בסוף כולם יכירו במלכות ה'.
סיכום תהילים פרק עו
תהילים ע״ו מציג את השם הגדול של ה' בירושלים: האל שובר כלי נשק וממריץ את עמו לבטוח בו. הפרק מפאר את קדושת ציון ומבהיר שכוחן של אומות-הלוחמות כלא-כלום מול האל; ומתוך כך, קורא לכל העמים להביא שַׁי ולקבל את מלכותו האוניברסלית. אמירתו מומלצת כשמחפשים לחזק אמונה מול איומי צבא או בעת רצון להעלות קדושת ירושלים, ולזכור שהאל מושל בכל העולמות. כוחו גלום בתחושת ביטחון ושגב, שמכוונת אותנו להכיר ב"נוֹרָא אַתָּה" ולהאמין שלמרות התערערות חיצונית, האל שומר עלינו מבפנים ומקדם שלום עולמי.