תהילים פרק עג

תהילים פרק עג

א מִזְמ֗וֹר לְאָ֫סָ֥ף אַ֤ךְ ט֭וֹב לְיִשְׂרָאֵ֥ל אֱלֹהִ֗ים לְבָרֵ֥י לֵבָֽב: ב וַאֲנִ֗י כִּ֭מְעַט (נטוי)  נָטָ֣יוּ רַגְלָ֑י כְּ֝אַ֗יִן (שפכה)  שֻׁפְּכ֥וּ אֲשֻׁרָֽי: ג כִּֽי-קִ֭נֵּאתִי בַּֽהוֹלְלִ֑ים שְׁל֖וֹם רְשָׁעִ֣ים אֶרְאֶֽה: ד כִּ֤י אֵ֖ין חַרְצֻבּ֥וֹת לְמוֹתָ֗ם וּבָרִ֥יא אוּלָֽם: ה בַּעֲמַ֣ל אֱנ֣וֹשׁ אֵינֵ֑מוֹ וְעִם-אָ֝דָ֗ם לֹ֣א יְנֻגָּֽעוּ: ו לָ֭כֵן עֲנָקַ֣תְמוֹ גַאֲוָ֑ה יַעֲטָף-שִׁ֝֗ית חָמָ֥ס לָֽמוֹ: ז יָ֭צָא מֵחֵ֣לֶב עֵינֵ֑מוֹ עָ֝בְר֗וּ מַשְׂכִּיּ֥וֹת לֵבָֽב: ח יָמִ֤יקוּ | וִידַבְּר֣וּ בְרָ֣ע עֹ֑שֶׁק מִמָּר֥וֹם יְדַבֵּֽרוּ: ט שַׁתּ֣וּ בַשָּׁמַ֣יִם פִּיהֶ֑ם וּ֝לְשׁוֹנָ֗ם תִּֽהֲלַ֥ךְ בָּאָֽרֶץ: י לָכֵ֤ן | (ישיב)  יָשׁ֣וּב עַמּ֣וֹ הֲלֹ֑ם וּמֵ֥י מָ֝לֵ֗א יִמָּ֥צוּ לָֽמוֹ: יא וְֽאָמְר֗וּ אֵיכָ֥ה יָדַֽע-אֵ֑ל וְיֵ֖שׁ דֵּעָ֣ה בְעֶלְיֽוֹן: יב הִנֵּה-אֵ֥לֶּה רְשָׁעִ֑ים וְשַׁלְוֵ֥י ע֝וֹלָ֗ם הִשְׂגּוּ-חָֽיִל: יג אַךְ-רִ֭יק זִכִּ֣יתִי לְבָבִ֑י וָאֶרְחַ֖ץ בְּנִקָּי֣וֹן כַּפָּֽי: יד וָאֱהִ֣י נָ֭גוּעַ כָּל-הַיּ֑וֹם וְ֝תוֹכַחְתִּ֗י לַבְּקָרִֽים: טו אִם-אָ֭מַרְתִּי אֲסַפְּרָ֥ה כְמ֑וֹ הִנֵּ֤ה ד֭וֹר בָּנֶ֣יךָ בָגָֽדְתִּי: טז וָֽ֭אֲחַשְּׁבָה לָדַ֣עַת זֹ֑את עָמָ֖ל (היא)  ה֣וּא בְעֵינָֽי: יז עַד-אָ֭בוֹא אֶל-מִקְדְּשֵׁי-אֵ֑ל אָ֝בִ֗ינָה לְאַחֲרִיתָֽם: יח אַ֣ךְ בַּ֭חֲלָקוֹת תָּשִׁ֣ית לָ֑מוֹ הִ֝פַּלְתָּ֗ם לְמַשּׁוּאֽוֹת: יט אֵ֤יךְ הָי֣וּ לְשַׁמָּ֣ה כְרָ֑גַע סָ֥פוּ תַ֝֗מּוּ מִן-בַּלָּהֽוֹת: כ כַּחֲל֥וֹם מֵהָקִ֑יץ אֲ֝דֹנָי בָּעִ֤יר | צַלְמָ֬ם תִּבְזֶֽה: כא כִּ֭י יִתְחַמֵּ֣ץ לְבָבִ֑י וְ֝כִלְיוֹתַ֗י אֶשְׁתּוֹנָֽן: כב וַאֲנִי-בַ֭עַר וְלֹ֣א אֵדָ֑ע בְּ֝הֵמ֗וֹת הָיִ֥יתִי עִמָּֽךְ: כג וַאֲנִ֣י תָמִ֣יד עִמָּ֑ךְ אָ֝חַ֗זְתָּ בְּיַד-יְמִינִֽי: כד בַּעֲצָתְךָ֥ תַנְחֵ֑נִי וְ֝אַחַ֗ר כָּב֥וֹד תִּקָּחֵֽנִי: כה מִי-לִ֥י בַשָּׁמָ֑יִם וְ֝עִמְּךָ֗ לֹא-חָפַ֥צְתִּי בָאָֽרֶץ: כו כָּלָ֥ה שְׁאֵרִ֗י וּלְבָ֫בִ֥י צוּר-לְבָבִ֥י וְחֶלְקִ֗י אֱלֹהִ֥ים לְעוֹלָֽם: כז כִּֽי-הִנֵּ֣ה רְחֵקֶ֣יךָ יֹאבֵ֑דוּ הִ֝צְמַ֗תָּה כָּל-זוֹנֶ֥ה מִמֶּֽךָּ: כח וַאֲנִ֤י | קִֽרֲבַ֥ת אֱלֹהִ֗ים לִ֫י-ט֥וֹב שַׁתִּ֤י | בַּאדֹנָ֣י (יְהוִֹ֣ה)  אֱלֹהִ֣ים מַחְסִ֑י לְ֝סַפֵּ֗ר כָּל-מַלְאֲכוֹתֶֽיךָ:

תהילים ע״ג (פרק 73) פותח את “ספר שלישי” בתהילים (פרקים ע״ג–פ״ט) ומיוחס לאסף – אחד מן הלויים שהיו משוררי המקדש. המזמור מתמודד עם שאלת הסבל של הצדיק והצלחת הרשע, ומתאר את התחבטותו של הכותב עד שמצא פתרון באמצעות כניסה אל בית אלוהים והבנת אחרית הרשעים. בסיום, הדובר חש קרבה לאל וגילוי שהחיים האמיתיים והטוב הנצחי נמצאים דווקא בהצמדות לקדושה ולא בעושר או בהצלחה חיצונית.

תוכן ועיקרי הרעיון

1. התחבטות על הצלחת הרשעים
   • (פסוקים א–ב) פותח בהצהרה: "אַךְ־טוֹב לְיִשְׂרָאֵל אֱלֹהִים…" – האל טוב באמת, אך מיד מוסיף: "וַאֲנִי כִּמְעַט נָטָיוּ רַגְלָי…"
   • מציין שהכותב כמעט מעד בעקבות קנאה ורחמים עצמיים אל מול שלום-הרשעים.
2. תיאור הרשעים והצדקת הצלחתם
   • (פסוקים ג–יב) הדובר מתאר שנראה שהרשעים חיים בשלווה, בבריאות, אינם סובלים ייסורים, מדברים עתק, גאים, ולכאורה מצליחים בלי לחטוף עונש.
   • נקודת כעס: "וְעַמּוֹ שָׁב הֲלֹם…” – אפילו העם נמשך אחרי דבריהם, מה שמוסיף לתמיהה.
3. עמידה על סף ייאוש וכמעט אפס תקווה
   • (פסוקים יג–יד) "אַךְ־רִיק זִכִּיתִי לְבָבִי…" – הכותב חש שמא כל הטוהר והמאמץ שלו לשמור מצוות ולחיות ישר, היה לחינם. כי סובל יסורים, בזמן שהרשעים נהנים מחיים טובים.
4. נקודת המפנה במקדש
   • (פסוקים טו–יז) "וָאֹמַר: … בְּבִי בָגַדְתִּי דּוֹר בָּנֶיךָ… עַד־אָבוֹא אֶל־מִקְדְשֵׁי־אֵל, אָבִינָה לְאַחֲרִיתָם."
   • השינוי חל כאשר הדובר נכנס לבית אלוהים ומביט במבט רוחני רחב – הוא קולט שהצלחת הרשעים חולפת, אחריתם מרה. אז הוא חוזר לאמון בה' למרות הסבל.
5. ההבנה שאחרית הרשעים היא כשלון
   • (פסוקים יח–כ) הם כחלום שיישכח, נופלים פתאום – “אַךְ בַּחֲלֹמוֹת יַקִיצָה”.
   • התובנה: מה שנראה הצלחה יציבה, הוא שברירי ונעלם, והאל "תָּשִׁית לַשַּׁמָּה אֲחֲרִיתָם."
6. חזרה לקרבה לאל מתוך ענווה
   • (פסוקים כא–כו) הכותב מודה ששאלותיו נבעו מכאב אישי וחוסר הבנה.
   • עתה מבין: "וַאֲנִי תָמִיד עִמָּךְ, אָחַזְתָּ בְּיַד־יְמִינִי…" – האל עמד לצידו כל הזמן ומנחה אותו בעצה נכונה.
7. סיום בהכרה שהאל הוא העיקר
   • (פסוקים כז–כח) "קִרֲבַת אֱלֹהִים לִי־טוֹב": הבנה עמוקה שהטוב האמיתי מצוי ברוחניות ובדבקות בה’, לא ברכוש ולא בהצלחת העולם החולף.
   • הרשעים מתרחקים מהא-ל ולבסוף יאבדו; ואילו "וַאֲנִי קִרֲבַת אֱלֹהִים" הוא מקלטו האולטימטיבי.

לאילו מצבים טוב לקרוא את תהילים פרק עג?

1. כאשר מתקשים מול הצלחת אנשים ‘לא הגונים’
   • מי שרואה רשע או מישהו חסר מצפון מצליח בעסקים או בחיים, ורוצה תשובה אמונית שתרגיע קנאה ותהייה.
2. באומדן סבל אישי מול צדקת הדרך
   • המזמור מבטא מצב שבו אדם שואל: “האם אי פעם יגיע צדק?” — אם אני מתנהג ביושרה אך סובל, בעוד האחר חוגג במרמה. המזמור מציג פתרון באור החוכמה הרוחנית.
3. להפגת קנאה ודיכאון
   • "כמעט נטיו רגליי" – פרק זה נותן שפה לבטא מצוקה נפשית בשל תחושת חוסר צדק, אך מתברר שהאל רואה את הסוף.
4. כתזכורת שעיקר הטוב הוא לקרבת אלוקים
   • יש מימד רוחני חשוב: “וַאֲנִי קִרֲבַת אֱלֹהִים לִי־טוֹב.” אפשר לקרוא ולתחזק כשמרגישים ריקנות למרות הצלחות חומריות, או מנגד מתוסכלים מחוסר חומריות אך רוצים לזכור שהאל הוא המטרה.

מה כוחו של פרק ע״ג?

1. מאפשר להודות בכאב הספק ולצאת ממנו
   • הפרק מראה שהדובר היה על סף עזיבת האמונה, חשד “לריק זיכיתי לבבי”, אך בהבנה פנימית חזר.
2. מחזק את ההבנה שהשכר החומרי-הנראה אינו חזות הכול
   • הצלחת הרשע לא מעידה על חוסר השגחה, אלא על בדיקה; אחרית רשעים אינה טובה – הם עומדים לפני נפילה.
3. מעניק מוצא רוחני לסבל ומתיר פליאה
   • הנחמה במבט רחב: במקדש, או בתפיסה רוחנית. האדם לומד שהעומק טמון בקשר עם ה’, לא בנצנוצים חולפים.
4. מציע כלי להתמודדות עם קנאה
   • רואה בהתרוממות רוחנית פתרון לחוסר צדק: כאשר מבינים שהרשע אינו באמת מצליח—כי הוא עתיד ליפול—הדבר מפיג קנאה.

סיכום תהילים פרק עג

תהילים ע״ג מתאר תהייה עמוקה כיצד הרשעים מצליחים והצדיקים סובלים, עד כדי כמעט קריסת אמונה של הדובר. נקודת המפנה היא הכניסה אל מקדש אלוהים וההבנה שאחרית הרשע תיגמר ברעה, בעוד קרבת אלוהים היא הטוב האמיתי. הפרק מתאים למי ששואל “למה הצדיק סובל והרשע פורח?” וזקוק לביטחון שהמציאות אינה כה שטחית. כוחו בכך שהוא מוביל מהרהורי ייאוש אל ספירת "קִרֲבַת אֱלֹהִים", ומדגיש שאין תחליף לתחושת חיבור אלוקית, ולא לשפוט רק על פי הצלחה חומרית רגעית.

תהילים