תהילים פרק עב

תהילים פרק עב

א לִשְׁלֹמֹ֨ה | אֱֽלֹהִ֗ים מִ֭שְׁפָּטֶיךָ לְמֶ֣לֶךְ תֵּ֑ן וְצִדְקָתְךָ֥ לְבֶן-מֶֽלֶךְ: ב יָדִ֣ין עַמְּךָ֣ בְצֶ֑דֶק וַעֲנִיֶּ֥יךָ בְמִשְׁפָּֽט: ג יִשְׂא֤וּ הָרִ֓ים שָׁ֘ל֥וֹם לָעָ֑ם וּ֝גְבָע֗וֹת בִּצְדָקָֽה: ד יִשְׁפֹּ֤ט | עֲֽנִיֵּי-עָ֗ם י֭וֹשִׁיעַ לִבְנֵ֣י אֶבְי֑וֹן וִֽידַכֵּ֣א עוֹשֵֽׁק: ה יִֽירָא֥וּךָ עִם-שָׁ֑מֶשׁ וְלִפְנֵ֥י יָ֝רֵ֗חַ דּ֣וֹר דּוֹרִֽים: ו יֵ֭רֵד כְּמָטָ֣ר עַל-גֵּ֑ז כִּ֝רְבִיבִ֗ים זַרְזִ֥יף אָֽרֶץ: ז יִֽפְרַח-בְּיָמָ֥יו צַדִּ֑יק וְרֹ֥ב שָׁ֝ל֗וֹם עַד-בְּלִ֥י יָרֵֽחַ: ח וְ֭יֵרְדְּ מִיָּ֣ם עַד-יָ֑ם וּ֝מִנָּהָ֗ר עַד-אַפְסֵי-אָֽרֶץ: ט לְ֭פָנָיו יִכְרְע֣וּ צִיִּ֑ים וְ֝אֹיְבָ֗יו עָפָ֥ר יְלַחֵֽכוּ: י מַלְכֵ֬י תַרְשִׁ֣ישׁ וְ֭אִיִּים מִנְחָ֣ה יָשִׁ֑יבוּ מַלְכֵ֥י שְׁבָ֥א וּ֝סְבָ֗א אֶשְׁכָּ֥ר יַקְרִֽיבוּ: יא וְיִשְׁתַּחֲווּ-ל֥וֹ כָל-מְלָכִ֑ים כָּל-גּוֹיִ֥ם יַֽעַבְדֽוּהוּ: יב כִּֽי-יַ֭צִּיל אֶבְי֣וֹן מְשַׁוֵּ֑עַ וְ֝עָנִ֗י וְֽאֵין-עֹזֵ֥ר לֽוֹ: יג יָ֭חֹס עַל-דַּ֣ל וְאֶבְי֑וֹן וְנַפְשׁ֖וֹת אֶבְיוֹנִ֣ים יוֹשִֽׁיעַ: יד מִתּ֣וֹךְ וּ֭מֵחָמָס יִגְאַ֣ל נַפְשָׁ֑ם וְיֵיקַ֖ר דָּמָ֣ם בְּעֵינָֽיו: טו וִיחִ֗י וְיִתֶּן-לוֹ֮ מִזְּהַ֪ב שְׁ֫בָ֥א וְיִתְפַּלֵּ֣ל בַּעֲד֣וֹ תָמִ֑יד כָּל-הַ֝יּ֗וֹם יְבָרֲכֶֽנְהֽוּ: טז יְהִ֤י פִסַּת-בַּ֨ר | בָּאָרֶץ֮ בְּרֹ֪אשׁ הָ֫רִ֥ים יִרְעַ֣שׁ כַּלְּבָנ֣וֹן פִּרְי֑וֹ וְיָצִ֥יצוּ מֵ֝עִ֗יר כְּעֵ֣שֶׂב הָאָֽרֶץ: יז יְהִ֤י שְׁמ֨וֹ לְֽעוֹלָ֗ם לִפְנֵי-שֶׁמֶשׁ֮ (ינין)  יִנּ֪וֹן שְׁ֫מ֥וֹ וְיִתְבָּ֥רְכוּ ב֑וֹ כָּל-גּוֹיִ֥ם יְאַשְּׁרֽוּהוּ: יח בָּר֤וּךְ | יְהוָ֣ה אֱ֭לֹהִים אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל עֹשֵׂ֖ה נִפְלָא֣וֹת לְבַדּֽוֹ: יט וּבָר֤וּךְ | שֵׁ֥ם כְּבוֹד֗וֹ לְע֫וֹלָ֥ם וְיִמָּלֵ֣א כְ֭בוֹדוֹ אֶת-כֹּ֥ל הָאָ֗רֶץ אָ֘מֵ֥ן | וְאָמֵֽן: כ כָּלּ֥וּ תְפִלּ֑וֹת דָּ֝וִ֗ד בֶּן-יִשָֽׁי:

תהילים ע״ב (פרק 72) הוא הפרק החותם את "ספר שני" בתהילים (פרקים מב–עב). לפי הכותרת, מזמור זה מיוחס לשלמה ("לִשְׁלֹמֹה"), אם כי יש פרשנויות הרואות בו גם תפילה מאת דוד למען שלמה או מלך אידיאלי. הפרק עוסק בדמות מלך צודק וכמעט משיחי, שיושיע את העניים, ינהיג בחסד ובהגינות, ישלוט על אזורים נרחבים, ויביא שלום ושגשוג כלל-עולמיים.

תוכן ועיקרי הרעיון

1. בקשה למלך שישפוט בצדק
   • (פסוקים א–ב) "אֱלֹהִים מִשְׁפָּטֶיךָ לְמֶלֶךְ תֵּן… וְיִשְׁפֹּט עַמְּךָ בְצֶדֶק".
   • מתוארת תפילה שהמלך יקבל מן האל הבינה והצדקה הדרושים להנהגת ישראל.
2. דאגה לחלשים ושגשוג לארץ
   • (פסוקים ג–ד) "יִשְׂאוּ הָרִים שָׁלוֹם לָעָם… יָשִׁיעַ לִבְנֵי אֶבְיוֹן".
   • המלך האידיאלי מתואר כמגן עניים ויתומים, מביא שלום ושפע (בצורת שלווה ועלייה במדרגת החיים הכללית).
3. אריכות ימים ומלכות עד קצות ארץ
   • (פסוקים ה–יא) מתואר שהמלך יאריך ימים “יִירָאוּךָ עִם־שָׁמֶשׁ…” ומשליט אותו “מִיָּם עַד־יָם, וּמִנָּהָר עַד־אַפְסֵי־אָרֶץ.”
   • העמים השכנים ייכנעו, מלכי תרשיש ואיים רחוקים יביאו מנחה, וכך מתפתחת תמונה של מלכות אוניברסלית או לפחות אזורית רחבה.
4. הדגשה על חסד וחמלה לעניים
   • (פסוקים יב–יד) "כִּי יַצִּיל אֶבְיוֹן מְשַׁוֵּעַ, וְעָנִי וְאֵין־עֹזֵר לוֹ…"
   • שוב מופיע תיאור שהמלך האידיאלי פועל כדיין צדק, מציל נפשות חלשות, ורואה ערך בטובתן – זה עניין שחוזר כמה פעמים בפרק, מסמל את עיקר הצדק המלכותי.
5. שפע וברכה רוחנית וחומרית
   • (פסוקים טו–יז) "וְיִתְפַּלֵּל בַּעֲדוֹ תָמִיד, כָּל־הַיּוֹם יְבָרְכֶנְהוּ…" וכן "יִהְיֶה פִסַּת־בַּר בָּאָרֶץ…".
   • מביא תמונת כלכלה משגשגת: יבול ושפע קבוע, זיכרון שמו של המלך לדורות, העמים מתברכים בו.
6. חתימת ספר שני
   • (פסוקים י"ח–כ) "בָּרוּךְ יְהוָה אֱלֹהִים אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל… וּבָרוּךְ שֵׁם כְּבוֹדוֹ…"
   • מציינים שזה חתימה גם של ספר שני בתהילים: "כָּלּוּ תְפִלּוֹת דָּוִד בֶּן־יִשָׁי" (פסוק כ).

לאילו מצבים טוב לקרוא את תהילים פרק עב?

1. כאשר מתפללים לשלום ומלכות ישרה
   • הפרק מתאר הנהגה אידיאלית. אפשר לקרוא אותו כשמבקשים על שלטון צודק, או בתקופות בהן רוצים שיהיה מנהיג או ממשלה הגונים ומוסריים.
2. כתפילה על עזרה לעניים ורווחה חברתית
   • מביע בהרחבה שהמלך “יחוס על דל ואביון” ומציל נשמות אביונים. אם יש מצוקה חברתית או נדרש חוק מוסרי והגנה על החלשים, פרק זה יכול לחזק כוונה כזאת.
3. כעידוד על חזון משיחי
   • הפרק רווי רעיונות של "מלך המשיח" – המלך האולטימטיבי המשליט צדק ושלווה עולמיים. שמתאים לאירועי לימוד/תפילה על גאולה.
4. בתפילה על חקלאות ושפע ארצי
   • קיים תיאור של יבול עשיר – "פִּסַּת־בַּר בָּאָרֶץ". מתאים בזמן בקשה לגשמים, ברכה חקלאית, או הצלחה כלכלית, המצטרפת לממד הצדק והחמלה.

מה כוחו של פרק ע״ב?

1. מזקק אידיאל של שלטון מוסרי
   • מלמד שהתורה רואה במלכות לא כוח נצלני אלא דואג דלים ובעל אחריות על רווחתם של החלשים. זהו מודל למנהיג המתפללים ורוצים שיישם במדינה.
2. מעורר שאיפה לגאולה ועתיד לבוא
   • מתבטא בקנה מידה רחב של "מִיָּם עַד־יָם", "יִשְׁתַּחֲווּ־לוֹ כׇּל־מְלָכִים". כוחו להפיח אמונה ותשוקה רוחנית לגאולה מלאה.
3. מאחד בין עזרה חברתית לשפע טבעי
   • הוא מציג קשר רוחני בין צדק חברתי מצד המלך לבין ברכת השמים בגשם ושפע. מלמד שלא די בתפילה לכסף או לגשם – נדרש גם מוסריות ואחריות מלכותית.
4. ממריץ אנשים לפעול כרצון האל
   • המעבר מתיאור המלך לציבור: "וְיִתְבָּרֲכוּ־בוֹ כׇּל־גּוֹיִם" – מסר שגם היחיד יכול להוות דוגמה של צדק וחסד, כך שיושפע שפע לכלל.

סיכום

תהילים ע״ב מתואר כמזמור מרהיב בו דוד (או שלמה) מתפלל על מלך צדיק, שממשלתו מלאה עזרה לעניים, צדק, שלום ושגשוג עד קצווי תבל. התיאור נושא נופך משיחי: נהגה דמות מלך שלם שמביא ברכה מקיפה בעולם. אפשר לקרוא מזמור זה כבקשה להצלחה עבור מנהיגים/מלכים להנהיג ביושר ואהבת אמת, וכן כמעורר את החזון המשיחי של שלום אוניברסלי. כוחו בתזכורת שאמונה, צדק, וחמלה על חלשים מובילים לשגשוג ארצי ורוחני, ולכך שהעולם כולו יכיר וייתן כבוד לשמו יתברך.

תהילים