תהילים פרק עא

תהילים פרק עא

א בְּךָֽ-יְהוָ֥ה חָסִ֑יתִי אַל-אֵב֥וֹשָׁה לְעוֹלָֽם: ב בְּצִדְקָתְךָ֗ תַּצִּילֵ֥נִי וּֽתְפַלְּטֵ֑נִי הַטֵּֽה-אֵלַ֥י אָ֝זְנְךָ֗ וְהוֹשִׁיעֵֽנִי: ג הֱיֵ֤ה לִ֨י | לְצ֥וּר מָע֡וֹן לָב֗וֹא תָּמִ֗יד צִוִּ֥יתָ לְהוֹשִׁיעֵ֑נִי כִּֽי-סַלְעִ֖י וּמְצוּדָתִ֣י אָֽתָּה: ד אֱֽלֹהַ֗י פַּ֭לְּטֵנִי מִיַּ֣ד רָשָׁ֑ע מִכַּ֖ף מְעַוֵּ֣ל וְחוֹמֵץ: ה כִּֽי-אַתָּ֥ה תִקְוָתִ֑י אֲדֹנָ֥י (יְ֝הוִ֗ה)  אֱ֝לֹהִ֗ים מִבְטַחִ֥י מִנְּעוּרָֽי: ו עָלֶ֤יךָ | נִסְמַ֬כְתִּי מִבֶּ֗טֶן מִמְּעֵ֣י אִ֭מִּי אַתָּ֣ה גוֹזִ֑י בְּךָ֖ תְהִלָּתִ֣י תָמִֽיד: ז כְּ֭מוֹפֵת הָיִ֣יתִי לְרַבִּ֑ים וְ֝אַתָּ֗ה מַֽחֲסִי-עֹֽז: ח יִמָּ֣לֵא פִ֭י תְּהִלָּתֶ֑ךָ כָּל-הַ֝יּ֗וֹם תִּפְאַרְתֶּֽךָ: ט אַֽל-תַּ֭שְׁלִיכֵנִי לְעֵ֣ת זִקְנָ֑ה כִּכְל֥וֹת כֹּ֝חִ֗י אַֽל-תַּעַזְבֵֽנִי: י כִּֽי-אָמְר֣וּ אוֹיְבַ֣י לִ֑י וְשֹׁמְרֵ֥י נַ֝פְשִׁ֗י נוֹעֲצ֥וּ יַחְדָּֽו: יא לֵ֭אמֹר אֱלֹהִ֣ים עֲזָב֑וֹ רִֽדְפ֥וּ וְ֝תִפְשׂ֗וּהוּ כִּי-אֵ֥ין מַצִּֽיל: יב אֱ֭לֹהִים אַל-תִּרְחַ֣ק מִמֶּ֑נִּי אֱ֝לֹהַ֗י לְעֶזְרָ֥תִי (חישה)  חֽוּשָׁה: יג יֵבֹ֣שׁוּ יִכְלוּ֮ שֹׂטְנֵ֪י נַ֫פְשִׁ֥י יַֽעֲט֣וּ חֶ֭רְפָּה וּכְלִמָּ֑ה מְ֝בַקְשֵׁ֗י רָעָתִֽי: יד וַ֭אֲנִי תָּמִ֣יד אֲיַחֵ֑ל וְ֝הוֹסַפְתִּ֗י עַל-כָּל-תְּהִלָּתֶֽךָ: טו פִּ֤י | יְסַפֵּ֬ר צִדְקָתֶ֗ךָ כָּל-הַיּ֥וֹם תְּשׁוּעָתֶ֑ךָ כִּ֤י לֹ֖א יָדַ֣עְתִּי סְפֹרֽוֹת: טז אָב֗וֹא בִּ֭גְבֻרוֹת אֲדֹנָ֣י (יְהוִ֑ה)  אֱלֹהִ֑ים אַזְכִּ֖יר צִדְקָתְךָ֣ לְבַדֶּֽךָ: יז אֱֽלֹהִ֗ים לִמַּדְתַּ֥נִי מִנְּעוּרָ֑י וְעַד-הֵ֝֗נָּה אַגִּ֥יד נִפְלְאוֹתֶֽיךָ: יח וְגַ֤ם עַד-זִקְנָ֨ה | וְשֵׂיבָה֮ אֱלֹהִ֪ים אַֽל-תַּעַ֫זְבֵ֥נִי עַד-אַגִּ֣יד זְרוֹעֲךָ֣ לְד֑וֹר לְכָל-יָ֝ב֗וֹא גְּבוּרָתֶֽךָ: יט וְצִדְקָתְךָ֥ אֱלֹהִ֗ים עַד-מָ֫ר֥וֹם אֲשֶׁר-עָשִׂ֥יתָ גְדֹל֑וֹת אֱ֝לֹהִ֗ים מִ֣י כָמֽוֹךָ: כ אֲשֶׁ֤ר (הראיתנו)  הִרְאִיתַ֨נִי | צָר֥וֹת רַבּ֗וֹת וְרָ֫ע֥וֹת תָּשׁ֥וּב (תחיינו)  תְּחַיֵּ֑ינִי וּֽמִתְּהֹמ֥וֹת הָ֝אָ֗רֶץ תָּשׁ֥וּב תַּעֲלֵֽנִי: כא תֶּ֤רֶב | גְּֽדֻלָּתִ֗י וְתִסֹּ֥ב תְּֽנַחֲמֵֽנִי: כב גַּם-אֲנִ֤י | אוֹדְךָ֣ בִכְלִי-נֶבֶל֮ אֲמִתְּךָ֪ אֱלֹ֫הָ֥י אֲזַמְּרָ֣ה לְךָ֣ בְכִנּ֑וֹר קְ֝ד֗וֹשׁ יִשְׂרָאֵֽל: כג תְּרַנֵּ֣נָּ֣ה שְׂ֭פָתַי כִּ֣י אֲזַמְּרָה-לָּ֑ךְ וְ֝נַפְשִׁ֗י אֲשֶׁ֣ר פָּדִֽיתָ: כד גַּם-לְשׁוֹנִ֗י כָּל-הַ֭יּוֹם תֶּהְגֶּ֣ה צִדְקָתֶ֑ךָ כִּי-בֹ֥שׁוּ כִֽי-חָ֝פְר֗וּ מְבַקְשֵׁ֥י רָעָתִֽי:

תהילים ע״א (פרק 71) הוא מזמור המשויך, על פי המסורת, לדוד המלך – למרות שאין ציון ישיר לכותרת. המזמור מבטא פנייה אישית אל ה’, ובמרכזו עולה תחושת רדיפה או גיל מתקדם שבו הדובר זקוק לעזרת האל. יש בו הודיה על חסד ה’ בנעורים, לצד תחינה שלא ינטוש אותו בזקנתו. הפרק מאופיין באווירת ביטחון מתמשך באל, המלווה את האדם מיום הולדתו ועד שיבתו, ומשולבים בו רגשות יראה, הודיה ושבח תמידיים.

תוכן ועיקרי הרעיון

1. קריאה לביטחון מפני אויבים ורדיפה
   • בתחילת הפרק (פסוקים ב–ד) נאמר: "בך ה’ חסיתי… הַצִּילֵנִי בְצִדְקָתֶךָ". הדובר מעלה מיידית את הצורך בחסות ובהצלה מפני כוחות המאיימים עליו.
2. תיאור קשר מתמשך עם האל מאז הנעורים
   • (פסוקים ה–ו) "כִּי אַתָּה תִקְוָתִי, ה’… עָלֶיךָ נִסְמַכְתִּי מִבֶּטֶן".
   • מתברר שהדובר (כמו דוד או אדם דומה לו) חי באמונה עוד מנעוריו, וכך בוטח שהאל לא יִטְשֶׁהוּ גם בזקנה.
3. כאב הגיל והתחינה שלא יעזבנו לעת זקנה
   • (פסוקים ט–י): "אַֽל־תַּשְׁלִיכֵנִי לְעֵת זִקְנָה, כִּכְלוֹת כֹּחִי אַֽל־תַּעַזְבֵנִי".
   • מתעוררת כאן שאלה של כוח הולך ואוזל, והפחד שאויבים ינצלו את חולשת הגיל.
4. הציפייה לניצחון על הרשעים ושמחה כללית
   • (פסוקים י–יג) מדברים על אויבים שאורבים לרגע החלש של הדובר; הוא מבקש: "אלוהים אל תִרְחַק מִמֶּנִּי, אֱלֹהַי לְעֶזְרָתִי חוּשָׁה."
   • ולאחר מכן מתגלה ביטחון ששונאיו יכלו ויבושו (פסוק יג).
5. חתימה בשבח נלהב
   • הפרק מסתיים (פסוקים כב–כד) בהבטחה להודות לה’ באמצעות נגינה, להגדיל "בְּכִנּוֹר אֲהַלְלֶךָ", ולפרסם את צדקת האל.
   • אותה הבעת אמון כי עד סוף ימיו יוסיף הדובר לדבר על הישועות הרבות של האל, שלא ניתן לספרן עד תום.

לאילו מצבים טוב לקרוא את תהילים פרק עא?

1. בעת זקנה או חולשת גוף
   • "אל תשליכני לעת זקנה" מביע חרדה מהיעדר כוחות פיזיים ומחברתית; המזמור מקנה תחושת חיבור לאל גם כשמזדקנים.
2. כשאדם מרגיש צורך בעזרה חוזרת לאחר שגדל באמונה
   • מי שחי זמן רב באמונה ומוצא עצמו כיום מול נסיבות חדשות, יכול להידרש לחזרה על "כי אתה תקוותי". הפרק מנסח בקשה שלא ייעזב גם בשלב מתקדם.
3. רדיפה ארוכת שנים
   • קיים יסוד חזק של המשכיות: "מנֹעַריי סִמכתני, ואפילו בזקנה אל תעזבני". אם אדם חש שהבעיה רודפת אותו לאורך שנים, המזמור מציג מודל של ביטחון מתמיד.
4. כהודיה על חסד ה' בכל תקופות החיים
   • לקראת סוף הפרק יש שבח והודיה. קריאה זו יכולה להיות "סיכום" אמוני – מי שעבר תלאות בחייו ומבקש להודיע ברבים שהאל עומד עמו לאורך כל הדרך.

מה כוחו של פרק ע״א?

1. מחזק ביטחון ובקשה להמשכיות
   • האדם מתפלל לה’, מזכיר את העבר שלו באמונה, ובכך נאחז במסורת האישית. יכול לסייע לאדם מבוגר (או בכלל) לזכור שהקשר עם האל אינו אירוע חד-פעמי.
2. נותן קול לנושא הגיל והכבוד
   • לעתים יש תחושת חוסר אונים בגילאים מבוגרים; המזמור מנחם: האל עדיין מלווה, לא מתרחק, וכוחו אינו תלוי בכוח האדם.
3. מלמד שאפשר לפרסם את חסד ה' בכל שלב חיים
   • החלק האחרון קורא לזמר ולספר על צדקות האל גם בזִקנה. מעודד אנשים – ככל שמתבגרים – להיות מקור השראה ולספר איך ה’ הצילם בצעירותם ועודנו מציל.
4. פונה לכל מי שחווה חולשה
   • מעבר לסוגיה של גיל, "חולשה" יכולה להיות נטישת חברים, פיטורין, תחושת בדידות וכד'. הפרק מדגים שאפשר לפנות שוב ושוב לאל מתוך אמונה קודמת ולבקש חידוש של עזרה.

סיכום תהילים פרק עא

תהילים ע״א הוא מזמור בטחון והתמדה באמונת הלב, מקשר בין הנעורים והזקנה, ומתאר נאמנות אלוקית רציפה בכל תקופות החיים. מומלץ לקרוא בעיקר כשאדם מרגיש ירידה בכוחות, או כאשר מעוניין להזכיר לעצמו או לאחרים שהאל ליווה אותם מינקותם. כוחו בפרישת ההמשכיות: שה' היה שם "מִבֶּטֶן אִמִּי" ועמו "עַד־זִקְנָה וְשֵׂיבָה", וכך נותן עידוד עמוק שהחסד האלוקי אינו פוסק.

תהילים