תהילים פרק ס

תהילים פרק ס

א לַ֭מְנַצֵּחַ עַל-שׁוּשַׁ֣ן עֵד֑וּת מִכְתָּ֖ם לְדָוִ֣ד לְלַמֵּֽד: ב בְּהַצּוֹת֨וֹ | אֶ֥ת אֲרַ֣ם נַהֲרַיִם֮ וְאֶת-אֲרַ֪ם צ֫וֹבָ֥ה וַיָּ֤שָׁב יוֹאָ֗ב וַיַּ֣ךְ אֶת-אֱד֣וֹם בְּגֵיא-מֶ֑לַח שְׁנֵ֖ים עָשָׂ֣ר אָֽלֶף: ג אֱ֭לֹהִים זְנַחְתָּ֣נוּ פְרַצְתָּ֑נוּ אָ֝נַ֗פְתָּ תְּשׁ֣וֹבֵ֥ב לָֽנוּ: ד הִרְעַ֣שְׁתָּה אֶ֣רֶץ פְּצַמְתָּ֑הּ רְפָ֖ה שְׁבָרֶ֣יהָ כִי-מָֽטָה: ה הִרְאִ֣יתָה עַמְּךָ֣ קָשָׁ֑ה הִ֝שְׁקִיתָ֗נוּ יַ֣יִן תַּרְעֵלָֽה: ו נָ֘תַ֤תָּה לִּירֵאֶ֣יךָ נֵּ֭ס לְהִתְנוֹסֵ֑ס מִ֝פְּנֵ֗י קֹ֣שֶׁט סֶֽלָה: ז לְ֭מַעַן יֵחָלְצ֣וּן יְדִידֶ֑יךָ הוֹשִׁ֖יעָה יְמִֽינְךָ֣ (ועננו)  וַעֲנֵֽנִי: ח אֱלֹהִ֤ים | דִּבֶּ֥ר בְּקָדְשׁ֗וֹ אֶ֫עְלֹ֥זָה אֲחַלְּקָ֥ה שְׁכֶ֑ם וְעֵ֖מֶק סֻכּ֣וֹת אֲמַדֵּֽד: ט לִ֤י גִלְעָ֨ד | וְלִ֬י מְנַשֶּׁ֗ה וְ֭אֶפְרַיִם מָע֣וֹז רֹאשִׁ֑י יְ֝הוּדָ֗ה מְחֹֽקְקִי: י מוֹאָ֤ב | סִ֬יר רַחְצִ֗י עַל-אֱ֭דוֹם אַשְׁלִ֣יךְ נַעֲלִ֑י עָ֝לַ֗י פְּלֶ֣שֶׁת הִתְרֹעָֽעִֽי: יא מִ֣י יֹ֭בִלֵנִי עִ֣יר מָצ֑וֹר מִ֖י נָחַ֣נִי עַד-אֱדֽוֹם: יב הֲלֹֽא-אַתָּ֣ה אֱלֹהִ֣ים זְנַחְתָּ֑נוּ וְֽלֹא-תֵצֵ֥א אֱ֝לֹהִ֗ים בְּצִבְאוֹתֵֽינוּ: יג הָֽבָה-לָּ֣נוּ עֶזְרָ֣ת מִצָּ֑ר וְ֝שָׁ֗וְא תְּשׁוּעַ֥ת אָדָם: יד בֵּֽאלֹהִ֥ים נַעֲשֶׂה-חָ֑יִל וְ֝ה֗וּא יָב֥וּס צָרֵֽינוּ:

תהילים ס’ (פרק 60) הוא מזמור של דוד המלך, המכונה בכותרתו "מִכְתָּם, לְלַמְנַצֵּחַ עַל שׁוּשַׁן עֵדוּת" ומתייחס, על פי המקרא, לזמן שבו דוד נלחם בארם נהריים ובארם צובה (שמואל ב' ח, דברי הימים א' יח) ורצה לבלום את אויביו מדרום, ואילו באזור אחר העמונים והאדומים איימו מאחור. הפרק מתאר תחושת בלבול וסכנה לאומית, תוך קריאה נמרצת לה' לשוב ולסייע לעמו, ולבסוף מפגין אמונה שבכוח האל לנצח כל אויב.

תוכן ועיקרי הרעיון

1. פתיחה בתחושת הסתר-פנים וקריסה ארצית
   • הפסוקים הראשונים (ב–ג): “אֱלֹהִים זְנַחְתָּנוּ… פָּרַצְתָּנוּ” מציגים תלונה חריפה שאלוהים לכאורה עזב את העם ואיפשר לאויב לשטוף את הגבולות.
   • הדימוי “הִרְעַשְׁתָּה אֶרֶץ חִלַּקְתָּהּ” (פס׳ ד) מלמד על תחושת רעידת אדמה או התמוטטות מערכות, וזה נגרם מתוך הסתר פנים אלוקי.
2. קריאה לה' לשוב ולתקן
   • “הֲרֶפָה לְשֶׁבֶרָהּ כִּי־מָטָה” (פס׳ ד): בקשה שהאל ירפא את השבר.
   • מזכיר שהאל נתן לעם “נֵס לְהִתְנוֹסֵס” (פס׳ ו) – רמז שמדובר בעם נבחר המייצג ערכים אלוקיים, ולכן מבקשים שיסייע להם להתגבר.
3. נדר לביטחון וקריאה חוזרת לחילוץ
   • (פסוקים ז–xi) “לְמַעַן יֵחָלְצוּן יְדִידֶיךָ, הוֹשִׁיעָה יְמִינְךָ” – בקשה לישועת האל כמעשה של חסד לידידיו.
   • מכאן מבליחים דברי עידוד נבואיים (פס׳ ח–xi) על תפיסת שטחים (גלעד, מנשה, אפרים, יהודה) ושעבוד האדומים (המרכז הגאוגרפי למאבק באותה תקופה).
4. סיומת באמונה שלא בכוח אנוש אלא בעזרת האל
   • (פסוקים xii–xiv) דוד מדגיש: "הֲלֹא אַתָּה אֱלֹהִים זְנַחְתָּנוּ" קודם, אך עכשיו מבקשים שלא יוסיפו להילחם ללא הדרכה אלוקית.
   • מסקנה: “בֵּאלֹהִים נַעֲשֶׂה־חָיִל, וְהוּא יָבוּס צָרֵינוּ” (פס׳ יד). אמירה ברורה שרק עם עזרת ה' ננצח.

לאילו מצבים טוב לקרוא את פרק ס’?

1. בזמן תחושת נסיגה לאומית או משבר ביטחוני
   • מזמור ס’ מתייחס ישירות למשבר צבאי של עם ישראל, ועל כן נוהגים לקראו כשתחושת הלאומיות נפגעת, או כשאיום צבאי מרחף.
2. כשאדם או קהילה מתמודדים עם "הסתר פנים"
   • מי שחש שאלוהים “הניח לו” ונתן לו להסתבך, יכול להזדהות עם פתיחת המזמור. פרק זה משקף כאב על ההרגשה שאל הקשה את המציאות.
3. בעת תפילה לעצירת קריסה או משבר גדול
   • הדימוי “הִרְעַשְׁתָּה אֶרֶץ, חִלַּקְתָּהּ” מזכיר מצבים שבהם הכול מתערער. הפרק מספק מילים לצעקה לה’, שירפא את השבר.
4. לחיזוק הביטחון שאלוהים יציל בסוף
   • לאחר פריקת הכאב, אמצע המזמור מציג אמירות ניצחון המסמלות חזרה לאמונה. טוב לקרוא כשרוצים לעודד לבבות שנשברו ומרגישים שהם אובדים.

מה כוחו של פרק ס’?

1. משקף דרך מגננה לתקווה
   • מסע רגשי: ממצוקה לאומית ועד הצהרות ניצחון, עם דגש חזק על “בֶּאלֹהִים נַעֲשֶׂה־חָיִל”. מי שקורא פרק זה מוצא דרכו מסוג כזה של ליפול–לקום ברוחו.
2. מגביה את ההיבט הלאומי והרוחני
   • רומז שחורבן צבאי הוא גם בעיה רוחנית. מניע להתעורר, לחדש ברית ולפנות לאל להישען עליו, ולא רק על כוחות צבא.
3. עוזר לשחרר כעס או תחושת נטישה
   • פרק זה מביע “זְנַחְתָּנוּ” אך ממשיך לפנות אל ה’. זהו מודל שמרגיע את הכאב ומחבר לאמונה שגם כשיורדים לתחתית, יש עתיד להאיר.
4. מניע רוח לחיפוש פתרון אלוקי
   • המזמור מציב שהכוח האנושי לבדו לא מספיק. המציאות פורצת לאדם "הִרְעַשְׁתָּה אֶרֶץ" – רק חסדי שמיים יתקנו את הקרע.

סיכום

תהילים פרק ס ממחיש איך בזמן מלחמה ומשבר קשים (גם אישי או לאומי), דוד זועק לה’, מתאר את הריסוק ("חִלַּקְתָּהּ") ואת תחושת ההפקרה. אולם בדרך עקבית, הוא הופך את הקינה לקריאה מלאה אמון: “בֵּאלֹהִים נַעֲשֶׂה־חָיִל”. פרק זה הוא כלי רב עוצמה עבור מצבי מצוקה פיזית או חברתית, חוויית הסתר פנים ואובדן יציבות. כוחו טמון בהובלת האדם (או העם) מהודאה בכאב וסכנה – אל חיזוק הביטחון ומוכנות להיאבק, ועם זאת, להישען בראש ובראשונה על עזרת האל.

תהילים