תהילים פרק סט

תהילים פרק סט

א לַמְנַצֵּ֬חַ עַֽל-שׁוֹשַׁנִּ֬ים לְדָוִֽד: ב הוֹשִׁיעֵ֥נִי אֱלֹהִ֑ים כִּ֤י בָ֖אוּ מַ֣יִם עַד-נָֽפֶשׁ: ג טָבַ֤עְתִּי | בִּיוֵ֣ן מְ֭צוּלָה וְאֵ֣ין מָעֳמָ֑ד בָּ֥אתִי בְמַעֲמַקֵּי-מַ֝֗יִם וְשִׁבֹּ֥לֶת שְׁטָפָֽתְנִי: ד יָגַ֣עְתִּי בְקָרְאִי֮ נִחַ֪ר גְּר֫וֹנִ֥י כָּל֥וּ עֵינַ֑י מְ֝יַחֵ֗ל לֵאלֹהָֽי: ה רַבּ֤וּ | מִשַּׂעֲר֣וֹת רֹאשִׁי֮ שֹׂנְאַ֪י חִ֫נָּ֥ם עָצְמ֣וּ מַ֭צְמִיתַי אֹיְבַ֣י שֶׁ֑קֶר אֲשֶׁ֥ר לֹא-גָ֝זַ֗לְתִּי אָ֣ז אָשִֽׁיב: ו אֱֽלֹהִ֗ים אַתָּ֣ה יָ֭דַעְתָּ לְאִוַּלְתִּ֑י וְ֝אַשְׁמוֹתַ֗י מִמְּךָ֥ לֹא-נִכְחָֽדוּ: ז אַל-יֵ֘בֹ֤שׁוּ בִ֨י | קוֶֹיךָ֮ אֲדֹנָ֥י (יְהוִ֗ה)  אֱֽלֹהִ֗ים צְבָ֫א֥וֹת אַל-יִכָּ֣לְמוּ בִ֣י מְבַקְשֶׁ֑יךָ אֱ֝לֹהֵ֗י יִשְׂרָאֵֽל: ח כִּֽי-עָ֭לֶיךָ נָשָׂ֣אתִי חֶרְפָּ֑ה כִּסְּתָ֖ה כְלִמָּ֣ה פָנָֽי: ט מ֖וּזָר הָיִ֣יתִי לְאֶחָ֑י וְ֝נָכְרִ֗י לִבְנֵ֥י אִמִּֽי: י כִּֽי-קִנְאַ֣ת בֵּיתְךָ֣ אֲכָלָ֑תְנִי וְחֶרְפּ֥וֹת ח֝וֹרְפֶ֗יךָ נָפְל֥וּ עָלָֽי: יא וָאֶבְכֶּ֣ה בַצּ֣וֹם נַפְשִׁ֑י וַתְּהִ֖י לַחֲרָפ֣וֹת לִֽי: יב וָאֶתְּנָ֣ה לְבוּשִׁ֣י שָׂ֑ק וָאֱהִ֖י לָהֶ֣ם לְמָשָֽׁל: יג יָשִׂ֣יחוּ בִ֭י יֹ֣שְׁבֵי שָׁ֑עַר וּ֝נְגִינ֗וֹת שׁוֹתֵ֥י שֵׁכָֽר: יד וַאֲנִ֤י תְפִלָּתִֽי-לְךָ֨ | יְהוָ֡ה עֵ֤ת רָצ֗וֹן אֱלֹהִ֥ים בְּרָב-חַסְדֶּ֑ךָ עֲ֝נֵ֗נִי בֶּאֱמֶ֥ת יִשְׁעֶֽךָ: טו הַצִּילֵ֣נִי מִ֭טִּיט וְאַל-אֶטְבָּ֑עָה אִנָּצְלָ֥ה מִ֝שֹּֽׂנְאַ֗י וּמִמַּֽעֲמַקֵּי-מָֽיִם: טז אַל-תִּשְׁטְפֵ֤נִי | שִׁבֹּ֣לֶת מַ֭יִם וְאַל-תִּבְלָעֵ֣נִי מְצוּלָ֑ה וְאַל-תֶּאְטַר-עָלַ֖י בְּאֵ֣ר פִּֽיהָ: יז עֲנֵ֣נִי יְ֭הוָה כִּי-ט֣וֹב חַסְדֶּ֑ךָ כְּרֹ֥ב רַ֝חֲמֶ֗יךָ פְּנֵ֣ה אֵלָֽי: יח וְאַל-תַּסְתֵּ֣ר פָּ֭נֶיךָ מֵֽעַבְדֶּ֑ךָ כִּֽי-צַר-לִ֝֗י מַהֵ֥ר עֲנֵֽנִי: יט קָרְבָ֣ה אֶל-נַפְשִׁ֣י גְאָלָ֑הּ לְמַ֖עַן אֹיְבַ֣י פְּדֵֽנִי: כ אַתָּ֤ה יָדַ֗עְתָּ חֶרְפָּתִ֣י וּ֭בָשְׁתִּי וּכְלִמָּתִ֑י נֶ֝גְדְּךָ֗ כָּל-צוֹרְרָֽי: כא חֶרְפָּ֤ה | שָֽׁבְרָ֥ה לִבִּ֗י וָֽאָ֫נ֥וּשָׁה וָאֲקַוֶּ֣ה לָנ֣וּד וָאַ֑יִן וְ֝לַמְנַחֲמִ֗ים וְלֹ֣א מָצָֽאתִי: כב וַיִּתְּנ֣וּ בְּבָרוּתִ֣י רֹ֑אשׁ וְ֝לִצְמָאִ֗י יַשְׁק֥וּנִי חֹֽמֶץ: כג יְהִֽי-שֻׁלְחָנָ֣ם לִפְנֵיהֶ֣ם לְפָ֑ח וְלִשְׁלוֹמִ֥ים לְמוֹקֵֽשׁ: כד תֶּחְשַׁ֣כְנָה עֵ֭ינֵיהֶם מֵרְא֑וֹת וּ֝מָתְנֵ֗יהֶם תָּמִ֥יד הַמְעַֽד: כה שְׁפָךְ-עֲלֵיהֶ֥ם זַעְמֶ֑ךָ וַחֲר֥וֹן אַ֝פְּךָ֗ יַשִּׂיגֵֽם: כו תְּהִי-טִֽירָתָ֥ם נְשַׁמָּ֑ה בְּ֝אָהֳלֵיהֶ֗ם אַל-יְהִ֥י יֹשֵֽׁב: כז כִּֽי-אַתָּ֣ה אֲשֶׁר-הִכִּ֣יתָ רָדָ֑פוּ וְאֶל-מַכְא֖וֹב חֲלָלֶ֣יךָ יְסַפֵּֽרוּ: כח תְּֽנָה-עָ֭וֹן עַל-עֲוֹנָ֑ם וְאַל-יָ֝בֹ֗אוּ בְּצִדְקָתֶֽךָ: כט יִ֭מָּחֽוּ מִסֵּ֣פֶר חַיִּ֑ים וְעִ֥ם צַ֝דִּיקִ֗ים אַל-יִכָּתֵֽבוּ: ל וַ֭אֲנִי עָנִ֣י וְכוֹאֵ֑ב יְשׁוּעָתְךָ֖ אֱלֹהִ֣ים תְּשַׂגְּבֵֽנִי: לא אֲהַֽלְלָ֣ה שֵׁם-אֱלֹהִ֣ים בְּשִׁ֑יר וַאֲגַדְּלֶ֥נּוּ בְתוֹדָֽה: לב וְתִיטַ֣ב לַֽ֭יהוָה מִשּׁ֥וֹר פָּ֗ר מַקְרִ֥ן מַפְרִֽיס: לג רָא֣וּ עֲנָוִ֣ים יִשְׂמָ֑חוּ דֹּרְשֵׁ֥י אֱ֝לֹהִ֗ים וִיחִ֥י לְבַבְכֶֽם: לד כִּֽי-שֹׁמֵ֣עַ אֶל-אֶבְיוֹנִ֣ים יְהוָ֑ה וְאֶת-אֲ֝סִירָ֗יו לֹ֣א בָזָֽה: לה יְֽ֭הַלְלוּהוּ שָׁמַ֣יִם וָאָ֑רֶץ יַ֝מִּ֗ים וְֽכָל-רֹמֵ֥שׂ בָּֽם: לו כִּ֤י אֱלֹהִ֨ים | י֘וֹשִׁ֤יעַ צִיּ֗וֹן וְ֭יִבְנֶה עָרֵ֣י יְהוּדָ֑ה וְיָ֥שְׁבוּ שָׁ֝֗ם וִירֵשֽׁוּהָ: לז וְזֶ֣רַע עֲ֭בָדָיו יִנְחָל֑וּהָ וְאֹהֲבֵ֥י שְׁ֝מ֗וֹ יִשְׁכְּנוּ-בָֽהּ:

תהילים ס״ט (פרק 69) הוא אחד המזמורים הארוכים והמפורסמים בספר תהילים, המיוחס לדוד המלך (כפי שמופיע בכותרתו: "לַמְנַצֵּחַ עַל שׁוֹשַׁנִּים, לְדָוִד"). המזמור מביע מצוקה עמוקה של הדובר—תחושת טביעה פיזית או נפשית במים עמוקים—ובמקביל מחזק ביטחון שהאל מציל ויוציאו לאור. במזמור יש גם שילוב של תלונה וכאב על עלבונות או בושה רבה מצד אויבים וגערה כלפיהם, בצד בקשת עזרה ותקווה לאיחוי המצב. הפרק נחשב למזמור זעקה קלאסי, שמציע גם תוכחה על "קִנְאַת בֵּיתְךָ" והשפלה על קיום המצוות.

תוכן ועיקרי הרעיון

1. זעקה לעזרה, דימוי של טביעה במים
   • הפתיחה (פסוקים ב–ד) "הוֹשִׁיעֵנִי אֱלֹהִים כִּי־בָאוּ מַיִם עַד־נֶפֶשׁ… שָׁקַעְתִּי בִּיוֵן מַעֲמַקִּים":
   • הדובר חש כאילו טובע; מסמל מצוקה חריפה, עומס רגשי או סכנת חיים ממשית.
2. ריבוי אויבים וחרפות
   • (פסוקים ה–י) הוא מדגיש שהרבים שונאים אותו בלי סיבה מוצדקת, ומוסיף "אֱלֹהִים אַתָּה יָדַעְתָּ אִוַּלְתִּי" – אף על פי שיש בו חטאים, ההתקפות עליו קשות מעבר למידה.
   • קנאתו לבית ה’ (פסוק י0) הופכת לכאב על כך שמלעיגים על התנהגותו הדתית.
3. תפילה שאחרים לא יינזקו
   • (פסוקים ז–ח): “אַל־יֵבֹשׁוּ בִּי קוֹיךָ… אַל־יֵחְפְּרוּ־בִי מְבַקְשֶׁיךָ.”
   • ביקש שאחרים, שמאמינים בה', לא ייפגעו בעקבות שמו הטוב המושפל.
4. בקשה להתערבות אלוקית וכעס על הרשעים
   • (פסוקים יג–כט) משלבים בקשה להושיעו ולגמול לפוגעים: "תִּתֵּן עַל שֻׁלְחָנָם פַּח". מתואר גמול אלוקי שינחת עליהם, כי הם רדפו איש תם.
5. סיום באמונה שהאל חפץ בהצלה
   • (פסוקים ל–כח) המחבר מסיים בהודיה צפויה: "אֲהַלְּלָה שֵׁם אֱלֹהִים בְּשִׁיר…" (פסוק ל1).
   • הרעיון הוא שקרבן תודה במילים ובשירה, אף חשוב מקרבן בהמה (פסוק ל"ב).
   • לבסוף (פסוקים לג–לז) יש הבטחה שאלה שדורשים את ה' יראו ישועת ציון ואפילו קורותיה ישוקמו.

לאילו מצבים טוב לקרוא את תהילים פרק סט?

1. כאשר אדם חש מוצף או מוטבע במצוקה
   • "כִּי־בָאוּ מַיִם עַד־נֶפֶשׁ" מצביע על מצבים של לחץ כבד, ריבוי בעיות או רדיפה חסרת מוצא.
2. כשנתונים ללעג או השפלה על רקע אמונה/דת
   • המזמור מדגיש "קנאת ביתך אכלתני" ו"חרפות חורפיך נפלו עליי" (פסוק י0). מתאים למי שסובל ביוש/הקנטה על רקע שמירה על מצוות או אורחות חיים דתיים.
3. לעת בקשת עזרה אלוקית מפני אויבים
   • החלק האמצעי מתאר התנהגות אכזרית ושטנית של הרשעים, והמשורר פונה בבקשה מפורשת שהאל יביא גמול עליהם. מתאים במצבי עלילה/איבה.
4. כאשר רוצים לחזק שהאל שומע ומציל מחושך
   • הפרק מבליט פרישה של מצב עלוב – אך עם הידיעה שיש מוצא בישועת ה'.
   • אפשר לומר אותו כהכרה שיש דרך מתוך תהום אל אור האמונה והביטחון.

מה כוחו של פרק ס״ט?

1. כנות הביטוי של סבל עמוק
   • הוא מתאר יגון עד לנפש וריבוי התקפות. קריאתו מאפשרת הזדהות רגשית עם אדם בצער קיצוני, הנותן מילים לכאב עמוק.
2. גורם לחוסן – עידוד לא להישבר תחת לעג
   • "קנאת ביתך אכלתני" מלמד שלא להתבייש בקיום יהדות, ואף אם הסביבה לועגת, עלי לדעת שזו שליחות אמיתית.
3. נותן פורקן לזעם כלפי אויבים – אך משאיר את הגמול בידי השמים
   • יש בקשה מפורשת לדרישת דין כלפיהם: "תן עַל שֻׁלְחָנָם פַּח". מלמד שאדם מבקש מיראה שהאל ישפוט, במקום נקמת-אישית.
4. מעביר למסלול הודיה ושירה
   • Despite everything, המזמור מסתיים בהתרוממות-נפש: "אָשִׁירָה… אֲהַלְלָה שֵׁם אֱלֹהִים". האדם לומד שהשבח לה' והתפילה הם כלי לעצור את השפל ולמצוא מוצא.

סיכום תהילים פרק סט

תהילים ס״ט הוא אחד מפרקי הזעקה המכילים כאב ורדיפה עזה, ולצדה ניצני אמונה עמוקה ותביעה לצדק. הוא מתאים למי שחש מוצף בצרות רגשיות, נתון ללחץ או מבוכה ציבורית, מתמודדים עם עלילות או לעג על רקע דתי, וגם למי שרוצה לפרוק תסכול כלפי אויביו ועדיין לשמור את הגמול ביד השמים. כוחו טמון בהגדרת הצער כסוג של טביעה, ובעזרת סבלנות ותפילה יוצאים בסוף להלל ושבח, בידיעה שהאל צופה בהכול וישועתו תגיע בזמן הראוי.

תהילים