תהילים פרק סח

תהילים פרק סח

א לַמְנַצֵּ֥חַ לְדָוִ֗ד מִזְמ֥וֹר שִֽׁיר: ב יָק֣וּם אֱ֭לֹהִים יָפ֣וּצוּ אוֹיְבָ֑יו וְיָנ֥וּסוּ מְ֝שַׂנְאָ֗יו מִפָּנָֽיו: ג כְּהִנְדֹּ֥ף עָשָׁ֗ן תִּ֫נְדֹּ֥ף כְּהִמֵּ֣ס דּ֭וֹנַג מִפְּנֵי-אֵ֑שׁ יֹאבְד֥וּ רְ֝שָׁעִ֗ים מִפְּנֵ֥י אֱלֹהִֽים: ד וְֽצַדִּיקִ֗ים יִשְׂמְח֣וּ יַֽ֭עַלְצוּ לִפְנֵ֥י אֱלֹהִ֗ים וְיָשִׂ֥ישׂוּ בְשִׂמְחָֽה: ה שִׁ֤ירוּ | לֵֽאלֹהִים֮ זַמְּר֪וּ שְׁ֫מ֥וֹ סֹ֡לּוּ לָרֹכֵ֣ב בָּ֭עֲרָבוֹת בְּיָ֥הּ שְׁמ֗וֹ וְעִלְז֥וּ לְפָנָֽיו: ו אֲבִ֣י יְ֭תוֹמִים וְדַיַּ֣ן אַלְמָנ֑וֹת אֱ֝לֹהִ֗ים בִּמְע֥וֹן קָדְשֽׁוֹ: ז אֱלֹהִ֤ים | מ֘וֹשִׁ֤יב יְחִידִ֨ים | בַּ֗יְתָה מוֹצִ֣יא אֲ֭סִירִים בַּכּוֹשָׁר֑וֹת אַ֥ךְ ס֝וֹרֲרִ֗ים שָׁכְנ֥וּ צְחִיחָֽה: ח אֱֽלֹהִ֗ים בְּ֭צֵאתְךָ לִפְנֵ֣י עַמֶּ֑ךָ בְּצַעְדְּךָ֖ בִֽישִׁימ֣וֹן סֶֽלָה: ט אֶ֤רֶץ רָעָ֨שָׁה | אַף-שָׁמַ֣יִם נָטְפוּ֮ מִפְּנֵ֪י אֱלֹ֫הִ֥ים זֶ֥ה סִינַ֑י מִפְּנֵ֥י אֱ֝לֹהִ֗ים אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל: י גֶּ֣שֶׁם נְ֭דָבוֹת תָּנִ֣יף אֱלֹהִ֑ים נַחֲלָתְךָ֥ וְ֝נִלְאָ֗ה אַתָּ֥ה כֽוֹנַנְתָּֽהּ: יא חַיָּתְךָ֥ יָֽשְׁבוּ-בָ֑הּ תָּ֤כִ֥ין בְּטוֹבָתְךָ֖ לֶעָנִ֣י אֱלֹהִֽים: יב אֲדֹנָ֥י יִתֶּן-אֹ֑מֶר הַֽ֝מְבַשְּׂר֗וֹת צָבָ֥א רָֽב: יג מַלְכֵ֣י צְ֭בָאוֹת יִדֹּד֣וּן יִדֹּד֑וּן וּנְוַת בַּ֝֗יִת תְּחַלֵּ֥ק שָׁלָֽל: יד אִֽם-תִּשְׁכְּבוּן֮ בֵּ֪ין שְׁפַ֫תָּ֥יִם כַּנְפֵ֣י י֭וֹנָה נֶחְפָּ֣ה בַכֶּ֑סֶף וְ֝אֶבְרוֹתֶ֗יהָ בִּֽירַקְרַ֥ק חָרֽוּץ: טו בְּפָ֘רֵ֤שׂ שַׁדַּ֓י מְלָ֘כִ֤ים בָּ֗הּ תַּשְׁלֵ֥ג בְּצַלְמֽוֹן: טז הַר-אֱ֭לֹהִים הַר-בָּשָׁ֑ן הַ֥ר גַּ֝בְנֻנִּ֗ים הַר-בָּשָֽׁן: יז לָ֤מָּה | תְּֽרַצְּדוּן֮ הָרִ֪ים גַּבְנֻ֫נִּ֥ים הָהָ֗ר חָמַ֣ד אֱלֹהִ֣ים לְשִׁבְתּ֑וֹ אַף-יְ֝הוָ֗ה יִשְׁכֹּ֥ן לָנֶֽצַח: יח רֶ֤כֶב אֱלֹהִ֗ים רִבֹּתַ֣יִם אַלְפֵ֣י שִׁנְאָ֑ן אֲדֹנָ֥י בָ֝֗ם סִינַ֥י בַּקֹּֽדֶשׁ: יט עָ֘לִ֤יתָ לַמָּר֨וֹם | שָׁ֘בִ֤יתָ שֶּׁ֗בִי לָקַ֣חְתָּ מַ֭תָּנוֹת בָּאָדָ֑ם וְאַ֥ף ס֝וֹרְרִ֗ים לִשְׁכֹּ֤ן | יָ֬הּ אֱלֹהִֽים: כ בָּ֤ר֣וּךְ אֲדֹנָי֮ י֤וֹם | י֥וֹם יַֽעֲמָס-לָ֗נוּ הָ֘אֵ֤ל יְֽשׁוּעָתֵ֬נוּ סֶֽלָה: כא הָ֤אֵ֣ל | לָנוּ֮ אֵ֤ל לְֽמוֹשָׁ֫ע֥וֹת (וְלֵיהוִ֥ה)  וְלֵאֱלֹהִ֥ים אֲדֹנָ֑י לַ֝מָּ֗וֶת תּוֹצָאֽוֹת: כב אַךְ-אֱלֹהִ֗ים יִמְחַץ֮ רֹ֤אשׁ אֹ֫יְבָ֥יו קָדְקֹ֥ד שֵׂעָ֑ר מִ֝תְהַלֵּ֗ךְ בַּאֲשָׁמָֽיו: כג אָמַ֣ר אֲ֭דֹנָי מִבָּשָׁ֣ן אָשִׁ֑יב אָ֝שִׁ֗יב מִֽמְּצֻל֥וֹת יָֽם: כד לְמַ֤עַן | תִּֽמְחַ֥ץ רַגְלְךָ֗ בְּ֫דָ֥ם לְשׁ֥וֹן כְּלָבֶ֑יךָ מֵאֹיְבִ֥ים מִנֵּֽהוּ: כה רָא֣וּ הֲלִיכוֹתֶ֣יךָ אֱלֹהִ֑ים הֲלִ֘יכ֤וֹת אֵלִ֖י מַלְכִּ֣י בַקֹּֽדֶשׁ: כו קִדְּמ֣וּ שָׁ֭רִים אַחַ֣ר נֹגְנִ֑ים בְּת֥וֹךְ עֲ֝לָמ֗וֹת תּוֹפֵפֽוֹת: כז בְּֽ֭מַקְהֵלוֹת בָּרְכ֣וּ אֱלֹהִ֑ים יְ֝הוָ֗ה מִמְּק֥וֹר יִשְׂרָאֵֽל: כח שָׁ֤ם בִּנְיָמִ֨ן | צָעִ֡יר רֹדֵ֗ם שָׂרֵ֣י יְ֭הוּדָה רִגְמָתָ֑ם שָׂרֵ֥י זְ֝בֻל֗וּן שָׂרֵ֥י נַפְתָּלִֽי: כט צִוָּ֥ה אֱלֹהֶ֗יךָ עֻ֫זֶּ֥ךָ עוּזָּ֥ה אֱלֹהִ֑ים ז֝֗וּ פָּעַ֥לְתָּ לָּֽנוּ: ל מֵֽ֭הֵיכָלֶךָ עַל-יְרוּשָׁלִָ֑ם לְךָ֤ יוֹבִ֖ילוּ מְלָכִ֣ים שָֽׁי: לא גְּעַ֨ר חַיַּ֪ת קָנֶ֡ה עֲדַ֤ת אַבִּירִ֨ים | בְּעֶגְלֵ֬י עַמִּ֗ים מִתְרַפֵּ֥ס בְּרַצֵּי-כָ֑סֶף בִּזַּ֥ר עַ֝מִּ֗ים קְרָב֥וֹת יֶחְפָּֽצוּ: לב יֶאֱתָ֣יוּ חַ֭שְׁמַנִּים מִנִּ֣י מִצְרָ֑יִם כּ֥וּשׁ תָּרִ֥יץ יָ֝דָ֗יו לֵאלֹהִֽים: לג מַמְלְכ֣וֹת הָ֭אָרֶץ שִׁ֣ירוּ לֵאלֹהִ֑ים זַמְּר֖וּ אֲדֹנָ֣י סֶֽלָה: לד לָ֭רֹכֵב בִּשְׁמֵ֣י שְׁמֵי-קֶ֑דֶם הֵ֥ן יִתֵּ֥ן בְּ֝קוֹלוֹ ק֣וֹל עֹֽז: לה תְּנ֥וּ עֹ֗ז לֵֽאלֹ֫הִ֥ים עַֽל-יִשְׂרָאֵ֥ל גַּאֲוָת֑וֹ וְ֝עֻזּ֗וֹ בַּשְּׁחָקִֽים: לו נ֤וֹרָ֥א אֱלֹהִ֗ים מִֽמִּקְדָּ֫שֶׁ֥יךָ אֵ֤ל יִשְׂרָאֵ֗ל ה֤וּא נֹתֵ֨ן | עֹ֖ז וְתַעֲצֻמ֥וֹת לָעָ֗ם בָּר֥וּךְ אֱלֹהִֽים:

תהילים ס״ח (פרק 68) הוא אחד המזמורים הארוכים והמגוונים בתהילים, מיוחס לדוד המלך לפי הכותרת ("לַמְנַצֵּחַ לְדָוִד מִזְמוֹר שִׁיר"). הפרק פותח במשפט הידוע "יָקוּם אֱלֹהִים יָפוּצוּ אוֹיְבָיו" – המשמש כמעין קריאה למלחמה באויבים או למפלתם, ומסתיים בהתעלות ובהודיה על גדולת ה' כשליט השמיים והארץ. במהלכו משולבים תיאורים היסטוריים של גאולת ישראל, ביטויים של שמחה לאומית, ותיאורים פיוטיים על החסד האלוקי כלפי החלשים. באופן כללי, פרק ס״ח מתאפיין באנרגיה גדולה של עוצמה וַחַגִיגִיות, ומעלה תחושה של תהלוכה ניצחון שבה ה’ מטפל בכל אויב ובמקביל מרים את העני והנדכא.

תוכן ועיקרי הרעיון

1. קריאה לה' לקום ולהניס אויבים
   • (פסוקים ב–ד) "יָקוּם אֱלֹהִים יָפוּצוּ אוֹיְבָיו…"
   • הדובר קורא לאל להופיע בעוזו, כך שהאויבים יתפזרו כעשן או נמסים כדונג. במקביל, הצדיקים שמחים וצהלים באל.
2. הצגת האל כ״אָב לִיתוֹמִים״ ותומך בחלשים
   • (פסוק ה) "אֲבִי יְתוֹמִים וְדַיָּן אַלְמָנוֹת…"
   • האל נתפס לא רק כלוחם אויבים, אלא גם כמגן חברתית על חסרי מגן. הוא מוציא אסירים לחופש, מסדר בית לבדד.
3. רמזים לנסי יציאת מצרים ומתן תורה
   • (פסוקים ח–י) מתייחסים לאירועי המדבר: "אֱלֹהִים בְּצֵאתְךָ לִפְנֵי עַמְּךָ…" ו"תָּרַעַשׁ אֶרֶץ…" – מזכיר את התגלות ה’ בסיני, ירידת הגשם במדבר, וטיפול ה’ בעמו.
4. עליית ארון הברית לציון (או תיאור ניצחון לאומי)
   • (פסוקים יט–כ) הופעת האל בעלייה ("עָלִיתָ לַמָּרוֹם…") שהפרשנים מזהים עם העברת הארון לירושלים או אפשרות אחרת – ניצחון כללי.
   • מוזכר "לָקַחְתָּ מַתָּנוֹת בָּאָדָם", מלמד על שלל שהאל זוכה בו, ורמז לאחדות (אף סוררים יצטרפו להלל).
5. תיאור מפלת אויבים ותהלוכה שמחה
   • בהמשך (פסוקים כב–כד) מזכיר חורבן ראשי אויבים, בעוד עם ה' מרומם.
   • "רָאֲכוּ הֲלִיכוֹתֶיךָ אֱלֹהִים…" (פסוק כה) – מציירת תמונה של תהלוכה חגיגית בבית המקדש, מלווים בשירה ונגינה.
6. סיום באמירה אוניברסלית
   • (פסוקים לג–לו) “שִׁירוּ לֵאלֹהִים מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ…”
   • כל העמים נקראים להכיר בכוחו של ה’, "נֹתֵן עֹז וְתַעֲצֻמוֹת לָעָם". זו הבשורה הסופית: ישראל מתברך ומתחזק, וכל האומות רואות זאת.

לאילו מצבים טוב לקרוא את תהילים פרק סח?

1. בעת שאדם או ציבור חש צורך בהתגברות על יריבים/ איומים
   • המזמור מכריז שוב ושוב על ניצחון ה' על אויביו, מתאים למצב של הרגשת איום ותקווה להופעת ה' בעוזו.
2. כשתופסים את המסר שה' מגן על החלשים
   • "אבי יתומים ודיין אלמנות" – תזכורת שהאל דואג למי שאין לו מי שיגביה את ראשו. יכול להתאים כקריאה להגנת מעוטי היכולת.
3. כאשר מבקשים התחזקות לאומית או רוחנית
   • פרק זה מתאר היטב איך ה' מוליך את העם מאז היציאה ממצרים ועד להתבססות הניצחון בירושלים. מתאים לזמני תפילה על עם ישראל, על הגאולה, על עוצמה פנימית.
4. לרומם את הנפש בשירה וחגיגיות
   • הפרק עשיר בתיאורי תהלוכות, שירה, כלי נגינה וצהלות שמחה. אפשר לקרוא אותו כשאדם רוצה לעורר אצלו רוממות רוח ושמחת הודיה לאל.

מה כוחו של פרק ס״ח?

1. מחבר בין מסורת הניסים הקדומים לתקווה עכשווית
   • שוזר היסטוריית המדבר, סיני, ארון הברית, לנוכח בעיות ההווה, ומדגיש חזרה שה' נאמן בכל דור.
2. מביע אומץ מול אויבים וממד אוניברסלי
   • גם עמים אחרים מזומנים להצטרף לשירה ("מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ"), והאל מצטייר כאדון הכול. הדבר ממלא לב האדם באמונה בכוח עליון השולט מעבר למוקדי כח אנושיים.
3. מעלה כבוד לחלשים ומעצים ערך החסד
   • כמו “אַבִי יְתוֹמִים…”, מעודד אותנו לחקות תכונת ה' לשאת חלשים. זו גם קריאה ללכידות חברתית.
4. מלמד פן חגיגי ועוצמתי של עבודת ה'
   • המזמור מציג עבודת ה' כתהלוכת שמחה ומוזיקה, ההופכת את הרוח האמונית למאורע חגיגי הציבורי, שמגרש דיכאון וקדרות.

סיכום תהילים פרק סח

תהילים ס״ח נושא אופי הרואי וחגיגי – מן קריאה להתייצבות האל כנגד אויבים, הנפתחת בסיסמה "יָקוּם אֱלֹהִים יָפוּצוּ אוֹיְבָיו" ומתקדמת אל חזון אוניברסלי של שירה וגבורה אלוקית. בו מצוין שהאל הוציא את עמו ממצרים, הקים אותם במעמד רם, תוך דאגה לחסרי הישע. קריאתו רלוונטית למי שחש איום או מבקש חיזוק לאומי/רוחני, או פשוט לשמחת ניצחון באמונה. כוחו בציור האל כלוחם אדיר וטוב לב השומר על עמו וחושף את גדולתו לכל עמי תבל, תוך הגבהת החלשים והרבה בשמחה.

תהילים