תהילים פרק סו

תהילים פרק סו

א לַ֭מְנַצֵּחַ שִׁ֣יר מִזְמ֑וֹר הָרִ֥יעוּ לֵ֝אלֹהִים כָּל-הָאָֽרֶץ: ב זַמְּר֥וּ כְבֽוֹד-שְׁמ֑וֹ שִׂ֥ימוּ כָ֝ב֗וֹד תְּהִלָּתֽוֹ: ג אִמְר֣וּ לֵ֭אלֹהִים מַה-נּוֹרָ֣א מַעֲשֶׂ֑יךָ בְּרֹ֥ב עֻ֝זְּךָ֗ יְֽכַחֲשׁ֖וּ לְךָ֣ אֹיְבֶֽיךָ: ד כָּל-הָאָ֤רֶץ | יִשְׁתַּחֲו֣וּ לְ֭ךָ וִֽיזַמְּרוּ-לָ֑ךְ יְזַמְּר֖וּ שִׁמְךָ֣ סֶֽלָה: ה לְכ֣וּ וּ֭רְאוּ מִפְעֲל֣וֹת אֱלֹהִ֑ים נוֹרָ֥א עֲ֝לִילָ֗ה עַל-בְּנֵ֥י אָדָֽם: ו הָ֤פַךְ יָ֨ם | לְֽיַבָּשָׁ֗ה בַּ֭נָּהָר יַֽעַבְר֣וּ בְרָ֑גֶל שָׁ֝֗ם נִשְׂמְחָה-בּֽוֹ: ז מֹ֘שֵׁ֤ל בִּגְבוּרָת֨וֹ | עוֹלָ֗ם עֵ֭ינָיו בַּגּוֹיִ֣ם תִּצְפֶּ֑ינָה הַסּוֹרְרִ֓ים | אַל-(ירימו)  יָר֖וּמוּ לָ֣מוֹ סֶֽלָה: ח בָּרְכ֖וּ עַמִּ֥ים | אֱלֹהֵ֑ינוּ וְ֝הַשְׁמִ֗יעוּ ק֣וֹל תְּהִלָּתֽוֹ: ט הַשָּׂ֣ם נַ֭פְשֵׁנוּ בַּֽחַיִּ֑ים וְלֹֽא-נָתַ֖ן לַמּ֣וֹט רַגְלֵֽנוּ: י כִּֽי-בְחַנְתָּ֥נוּ אֱלֹהִ֑ים צְ֝רַפְתָּ֗נוּ כִּצְרָף-כָּֽסֶף: יא הֲבֵאתָ֥נוּ בַמְּצוּדָ֑ה שַׂ֖מְתָּ מוּעָקָ֣ה בְמָתְנֵֽינוּ: יב הִרְכַּ֥בְתָּ אֱנ֗וֹשׁ לְרֹ֫אשֵׁ֥נוּ בָּֽאנוּ-בָאֵ֥שׁ וּבַמַּ֑יִם וַ֝תּוֹצִיאֵ֗נוּ לָֽרְוָיָֽה: יג אָב֣וֹא בֵיתְךָ֣ בְעוֹל֑וֹת אֲשַׁלֵּ֖ם לְךָ֣ נְדָרָֽי: יד אֲשֶׁר-פָּצ֥וּ שְׂפָתָ֑י וְדִבֶּר-פִּ֝֗י בַּצַּר-לִֽי: טו עֹ֘ל֤וֹת מֵחִ֣ים אַעֲלֶה-לָּ֭ךְ עִם-קְטֹ֣רֶת אֵילִ֑ים אֶ֥עֱשֶֽׂה בָקָ֖ר עִם-עַתּוּדִ֣ים סֶֽלָה: טז לְכֽוּ-שִׁמְע֣וּ וַ֭אֲסַפְּרָה כָּל-יִרְאֵ֣י אֱלֹהִ֑ים אֲשֶׁ֖ר עָשָׂ֣ה לְנַפְשִֽׁי: יז אֵלָ֥יו פִּֽי-קָרָ֑אתִי וְ֝רוֹמַ֗ם תַּ֣חַת לְשׁוֹנִֽי: יח אָ֭וֶן אִם-רָאִ֣יתִי בְלִבִּ֑י לֹ֖א יִשְׁמַ֣ע | אֲדֹנָֽי: יט אָ֭כֵן שָׁמַ֣ע אֱלֹהִ֑ים הִ֝קְשִׁ֗יב בְּק֣וֹל תְּפִלָּתִֽי: כ בָּר֥וּךְ אֱלֹהִ֑ים אֲשֶׁ֥ר לֹֽא-הֵסִ֘יר תְּפִלָּתִ֥י וְ֝חַסְדּ֗וֹ מֵאִתִּֽי:

תהילים ס״ו (פרק 66) הוא מזמור הלל בו הדובר (או הציבור) מזמין את כל הארץ להריע לה', ולהודות על הנפלאות שעשה לעם ישראל ולאנושות בכלל. פרק זה משלב קריאה אוניברסלית לשבח את ה', יחד עם תיאור התערבותו ההיסטורית (כדוגמת יציאת מצרים) וקטע אישי שבו המזמור עובר לשבח אישי על ההצלה שקיבל המחבר. באופן זה, הוא משקף היטב כיצד שירה ציבורית יכולה להפוך לעדות ולהודיה פרטית.

תוכן ועיקרי הרעיון

1. קריאה אוניברסלית לשבח
   • (פסוקים א–ד) "הָרִיעוּ לֵאלֹהִים כׇּל־הָאָרֶץ, זַמְּרוּ כְבוֹד שְׁמוֹ…"
   • העולם כולו מוזמן להרים קול הלל, recognizing את אדנות ה' על כלל העמים.
2. הודיה על ניסי העבר
   • (פסוקים ה–ז) "לְכֻוּ־וּרְאוּ מִפְעֲלוֹת אֱלֹהִים…"
   • המדובר בפרט על קריעת ים סוף: “הָפַךְ יָם לְיַבָּשָׁה” – רמז לנס יציאת מצרים. קורא לצופים להתפעם ממעשה האל ההיסטורי, המלמד על גבורתו.
3. התייחסות לסבל והצלה לאומית
   • (פסוקים ח–יב) “בָּחַנְתָּנוּ אֱלֹהִים… הִבֵּאתָנוּ בַּמְּצוּדָה” – דימוי של עם שנכנס לצרות, אבל בסוף יצא לרוַח (“הוֹצֵאתָנוּ לָרְוָחָה”).
   • המשורר מזכיר שניסיונות וקשיים (כמו אש ומים) באו על העם, אבל האל הוציאו לחירות.
4. מעבר לעדות אישית
   • (פסוקים יג–טו) "אָבֹאָ בֵיתְךָ בְּעוֹלוֹת…" – כאן הדובר מצהיר שיביא קורבנות תודה על הישועות הפרטיות שחווה.
   • מצביע על כך שהודיה לא צריכה להישאר רק כללית־לאומית, אלא לפנות לממד אישי של נדרים וקרבנות תודה.
5. סיום בהודיה אישית ותפילה
   • (פסוקים טז–כ) “לְכוּ־שִׁמְעוּ וַאֲסַפְּרָה כׇּל־יִרְאֵי אֱלֹהִים אֲשֶׁר עָשָׂה לְנַפְשִׁי…”
   • המזמור חותם בעדות שבחוויה הפרטית, הקב”ה הקשיב לתפילה ולא הסיר חסדו – “בָּרוּךְ אֱלֹהִים אֲשֶׁר לֹא־הֵסִר תְּפִלָּתִי וְחַסְדּוֹ מֵאִתִּי”.

לאילו מצבים טוב לקרוא את תהילים פרק סו?

1. בעת רצון לשבח על ניסים כלליים והיסטוריים
   • הפרק פותח בהודיה לכל העולם ומזכיר עלילות ה' בעבר (קריעת הים וכד’). אם אדם או ציבור מבקשים להודות על חסד שקשור בהצלת כלל או אירוע לאומי, זוהי בחירה טובה.
2. כשמבקשים לעבור מראייה לאומית/ציבורית לשלב תודה אישית
   • המזמור נע מהודיה לאומית על יציאת מצרים ודומיה, אל תודה ונדרים פרטיים. מתאים למי שעבר חוויה אישית/משפחתית ורוצה לשלב אותה במבט הרחב על חסדי ה' לעמו.
3. כהודיה לאחר משבר או תקופה קשה
   • "הִבֵּאתָנוּ בַּמְּצוּדָה… הוֹצֵאתָנוּ לָרְוָחָה" – מי שחש שעבר צרה או מבחן גדול, יבקש לומר תודה על ההצלה ועל ההתחזקות העוקבת.
4. להביע אמון שה' שומע תפילות
   • סיום הפרק: "בָּרוּךְ אֱלֹהִים אֲשֶׁר לֹא־הֵסִר תְּפִלָּתִי" מזכיר שה’ באמת מקשיב לקול האדם. הפרק יעודד אדם המתלבט אם תפילותיו נענות.

מה כוחו של פרק ס״ו?

1. לימוד לקשר בין תחושת הכלל לבין נס הפרטי
   • מפגיש את הרעיונות הלאומיים (יציאת מצרים, ניסים לדור) עם התחושות האישיות של דוד. מראה שהחסד האלוקי עובד הן ברובד ציבורי והן בפרטי.
2. מחנך לאמירת תודה בלי הפרדה בין אירועים "רוחניים" ל"גשמיים"
   • מתייחסים לאירועים בתולדות העם (גאולה פיזית) ולסבל שבוחן את האדם. הדובר משלב קורבנות תודה פיזיים עם הודיה רוחנית.
3. מזכיר שהקשיים מסייעים לבחון את הנפש
   • פסוקים ח–יב: “בָּחַנְתָּנוּ אֱלֹהִים”, מדגישים שמצור ופגעים עשויים להיות שלב בדרך ל”לָרְוָחָה”. זוהי הסתכלות חיובית שמקנה חוסן נפשי.
4. מעודד לפרסם את ההצלה
   • “לְכוּ־שִׁמְעוּ וַאֲסַפְּרָה…” – אדם שהציל אותו האל, ראוי שישתף אחרים ויספר, לחזק אמונה בציבור. זה מזמין באופן טבעי שעוד אנשים יגלו סיפור הישועה ויברכו את ה’.

סיכום תהילים פרק סו

תהילים ס״ו קורא “לְכָל־הָאָרֶץ” לשיר לאל, לזכור ניסי עבר כיציאת מצרים, ולראות איך האל בוחן ומציל את עם ישראל, ומשם לעבור להודיה אישית ונדרים. קריאתו מומלצת כשמבקשים להלל את אלוקים על תשועה – בין אם בהיקף לאומי או אישי – ורוצים לספר על נפלאותיו. כוח הפרק מתבטא בהזמנה הכללית לשבח "כל הארץ," במודעות כי גם קשיים ובחינות עשויים להביא לצמיחה, וכי התודה צריכה לבוא לידי ביטוי הן בדיבור פומבי והן בקורבן/מעשה של הכרת הטוב.

תהילים