תהילים פרק סה

תהילים פרק סה

א לַמְנַצֵּ֥חַ מִזְמ֗וֹר לְדָוִ֥ד שִֽׁיר: ב לְךָ֤ דֻֽמִיָּ֬ה תְהִלָּ֓ה אֱלֹ֘הִ֥ים בְּצִיּ֑וֹן וּ֝לְךָ֗ יְשֻׁלַּם-נֶֽדֶר: ג שֹׁמֵ֥עַ תְּפִלָּ֑ה עָ֝דֶ֗יךָ כָּל-בָּשָׂ֥ר יָבֹֽאוּ: ד דִּבְרֵ֣י עֲ֭וֹנֹת גָּ֣בְרוּ מֶ֑נִּי פְּ֝שָׁעֵ֗ינוּ אַתָּ֥ה תְכַפְּרֵֽם: ה אַשְׁרֵ֤י | תִּֽבְחַ֣ר וּתְקָרֵב֮ יִשְׁכֹּ֪ן חֲצֵ֫רֶ֥יךָ נִ֭שְׂבְּעָה בְּט֣וּב בֵּיתֶ֑ךָ קְ֝דֹ֗שׁ הֵיכָלֶֽךָ: ו נ֤וֹרָא֨וֹת | בְּצֶ֣דֶק תַּ֭עֲנֵנוּ אֱלֹהֵ֣י יִשְׁעֵ֑נוּ מִבְטָ֥ח כָּל-קַצְוֵי-אֶ֝֗רֶץ וְיָ֣ם רְחֹקִֽים: ז מֵכִ֣ין הָרִ֣ים בְּכֹח֑וֹ נֶ֝אְזָ֗ר בִּגְבוּרָֽה: ח מַשְׁבִּ֤יחַ | שְׁא֣וֹן יַ֭מִּים שְׁא֥וֹן גַּלֵּיהֶ֗ם וַהֲמ֥וֹן לְאֻמִּֽים: ט וַיִּ֤ירְא֨וּ | יֹשְׁבֵ֣י קְ֭צָוֹת מֵאוֹתֹתֶ֑יךָ מ֤וֹצָֽאֵי-בֹ֖קֶר וָעֶ֣רֶב תַּרְנִֽין: י פָּקַ֥דְתָּ הָאָ֨רֶץ | וַתְּשֹׁ֪קְקֶ֡הָ רַבַּ֬ת תַּעְשְׁרֶ֗נָּה פֶּ֣לֶג אֱ֭לֹהִים מָ֣לֵא מָ֑יִם תָּכִ֥ין דְּ֝גָנָ֗ם כִּי-כֵ֥ן תְּכִינֶֽהָ: יא תְּלָמֶ֣יהָ רַ֭וֵּה נַחֵ֣ת גְּדוּדֶ֑יהָ בִּרְבִיבִ֥ים תְּ֝מֹגְגֶ֗נָּה צִמְחָ֥הּ תְּבָרֵֽךְ: יב עִ֭טַּרְתָּ שְׁנַ֣ת טוֹבָתֶ֑ךָ וּ֝מַעְגָּלֶ֗יךָ יִרְעֲפ֥וּן דָּֽשֶׁן: יג יִ֭רְעֲפוּ נְא֣וֹת מִדְבָּ֑ר וְ֝גִ֗יל גְּבָע֥וֹת תַּחְגֹּֽרְנָה: יד לָבְשׁ֬וּ כָרִ֨ים | הַצֹּ֗אן וַעֲמָקִ֥ים יַֽעַטְפוּ-בָ֑ר יִ֝תְרוֹעֲע֗וּ אַף-יָשִֽׁירוּ:

תהילים ס״ה (פרק 65) מיוחס לדוד, ונושא אופי של שבח והודיה על חסדו של האל, המתבטא בהקשבה לתפילה, בסליחה לחוטאים, ובהזנת הבריאה בגשמים וביבול שופע. הפרק מתאר את האל כמי ששולט בטבע ובגויים, ומשפיע שפע וברכה על הארץ. הוא מאפשר לאדם לחוות שמחה ושובע – לא רק פיזיים, אלא גם רוחניים – מתוך ההכרה שהכול ביד ה׳.

תוכן ועיקרי הרעיון

1. הודיה על קירבת ה' והכפרה
   • (פסוקים ב–ד) "לְךָ דֻמִיָּה תְהִלָּה… שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה עָדֶיךָ כׇּל־בָּשָׂר יָבֹאוּ."
   • הדובר מצהיר כי לה' יש יכולת לסלוח לחטאים, וקירבתו עושה את האנושות מאושרת. האמירה ש"בשר" ייגש אל האל באה מתוך ביטחון שסוף־סוף, כל אדם זקוק לרחמים אלוקיים.
2. נפלאות הטבע וההיסטוריה
   • (פסוקים ו–ט) מדגישים יכולת האל לשלוט בתופעות אדירות: "מֵכִין הָרִים בְּכֹחֲו…" ו"מוֹשִׁיב שָׁאוֹן יַמִּים…".
   • עוצמת הבריאה מאותתת ליראה כללית: "וַיִּירְאוּ יֹשְׁבֵי קְצָווֹת…", והדובר מהלל כיצד האל מרגיע ים סוער ומגלים – רמז ניצחון על מצוקות.
3. הגשם והיבול
   • (פסוקים י–יד) בחלק האחרון מופיע תיאור מרהיב של השקיית הארץ בגשם, החריצים מתמלאים מים, ונופים עולים פריחה ויבול רב: "פָּקַדְתָּ הָאָרֶץ וַתְּשֹׁקְקֶהָ…"
   • הדבר מבטא ברכת האל לחקלאות, והגילוי שהוא מקור החיים והפרנסה: "עִתְּרָהּ פֶּלֶג אֱלֹהִים".
4. שמחה וצהלה
   • הפרק מסתיים בהצגת טבע ארץ ישראל ששופעת, "יִתְרוֹעֲעוּ אַף יָשִׁירוּ" – כאילו השדות עצמם שרות משמחה.
   • מציין שהשפע גורם לצהלת הרים, פלגי מים, מרעה וכרי דשא.

לאילו מצבים טוב לקרוא את תהילים פרק סה?

1. בעת בקשת פרנסה ושפע כלכלי
   • הפרק מדגיש את התלות האלוקית בברכת גשמים ויבול. יש שנהגו לקוראו בתפילות על גשמים, הצלחה בחקלאות או כאשר מבקשים מזון ושפע.
2. כשמבקשים להודות על כפרה או תשובה
   • "דֻּמִיָּה תְּהִלָּה" ו"הוּא יְכַפֶּר" מזכירים שיש דרך לסליחה וחידוש הברית עם ה'. אם אדם חש שזכה למרחב סליחה, פרק זה יכול להתאים כדי להודות על כך.
3. בעת נסיעות או זמנים של התפעלות מהטבע
   • המזמור מתאר שליטת האל בטבע (הרים, ימים, זריחת הבוקר) ובהם מתגלה גודל שמו. אפשר לקוראו תוך טיול או התבוננות בנוף.
4. כתפילת הודיה כללית
   • פרק ס״ה מתאים לפרקי שבח בתפילת "הודיה" על שפע כללי: הצלחת יבול, הצלחה משפחתית, או כל מצב של תודעת שובע ושמחה.

מה כוחו של פרק ס״ה?

1. מחבר בין ציפייה לסליחה לבין בקשה לשפע חומרי
   • המציג את המעבר מתפילה וכפרה ברובד הרוחני – לירידת גשמים ושגשוג ארץ. מלמד על אחדות בין צרכי הנפש לצרכים הגשמיים.
2. מפתח תחושת תלות בה׳ בכל תחום
   • בין אם במים ופרנסה ובין אם ברגיעה של ממלכות, האל מתואר כמקור כל ברכה. מזכיר לנו תמיד לפנות אליו במקום להסתפק בכוח אנושי.
3. מקנה רוגע ואופטימיות
   • התיאור הססגוני של הארץ המלאה בירק וצהלת טבע, גורם תחושת שלווה ושמחת שפע.
4. אפשרות להודות על הישג או הצלחה בטבע/בחברה
   • מי שמסיים פרויקט חקלאי/סביבתי, או זכה ברווח חיובי, קורא זאת מתוך הבנה שהדבר נובע מהשגחת האל ומזמין ברכה לקראת העתיד.

סיכום

תהילים ס״ה מעצב תמונה של עם הניגש לה' בהודיה על כפרה וקירבה, מתפעל מיכולתו לשלוט בים וברעש העמים, ומתברך בגשם ובשגשוג ארץ. הודות לאיזון בין הצרכים הרוחניים לחומריים, הפרק מציע לקורא תחושת שלמות והכרה בהנהגה האלוקית בכל תחומי החיים: הסליחה, השפע הטבעי והשלום המדיני. מתאים במיוחד בזמן של הודיה על פרנסה וכפרה, או בעת שמביטים במראות הטבע ורוצים להלל את בעליו.

תהילים