תהילים פרק נט

תהילים פרק נט

א לַמְנַצֵּ֣חַ אַל-תַּשְׁחֵת֮ לְדָוִ֪ד מִ֫כְתָּ֥ם בִּשְׁלֹ֥חַ שָׁא֑וּל וַֽיִּשְׁמְר֥וּ אֶת-הַ֝בַּ֗יִת לַהֲמִיתֽוֹ: ב הַצִּילֵ֖נִי מֵאֹיְבַ֥י | אֱלֹהָ֑י מִּמִתְקוֹמְמַ֥י תְּשַׂגְּבֵֽנִי: ג הַ֭צִּילֵנִי מִפֹּ֣עֲלֵי אָ֑וֶן וּֽמֵאַנְשֵׁ֥י דָ֝מִ֗ים הוֹשִׁיעֵֽנִי: ד כִּ֤י הִנֵּ֪ה אָֽרְב֡וּ לְנַפְשִׁ֗י יָג֣וּרוּ עָלַ֣י עַזִ֑ים לֹא-פִשְׁעִ֖י וְלֹא-חַטָּאתִ֣י יְהוָֽה: ה בְּֽלִי-עָ֭וֹן יְרוּצ֣וּן וְיִכּוֹנָ֑נוּ ע֖וּרָה לִקְרָאתִ֣י וּרְאֵה: ו וְאַתָּ֤ה יְהוָֽה-אֱלֹהִ֥ים | צְבָא֡וֹת אֱלֹ֘הֵ֤י יִשְׂרָאֵ֗ל הָקִ֗יצָה לִפְקֹ֥ד כָּֽל-הַגּוֹיִ֑ם אַל-תָּחֹ֨ן כָּל-בֹּ֖גְדֵי אָ֣וֶן סֶֽלָה: ז יָשׁ֣וּבוּ לָ֭עֶרֶב יֶהֱמ֥וּ כַכָּ֗לֶב וִיס֥וֹבְבוּ עִֽיר: ח הִנֵּ֤ה | יַבִּ֘יע֤וּן בְּפִיהֶ֗ם חֲ֭רָבוֹת בְּשִׂפְתוֹתֵיהֶ֑ם כִּי-מִ֥י שֹׁמֵֽעַ: ט וְאַתָּ֣ה יְ֭הוָה תִּשְׂחַק-לָ֑מוֹ תִּ֝לְעַ֗ג לְכָל-גּוֹיִֽם: י עֻ֭זּוֹ אֵלֶ֣יךָ אֶשְׁמֹ֑רָה כִּֽי-אֱ֝לֹהִ֗ים מִשְׂגַּבִּֽי: יא אֱלֹהֵ֣י (חסדו)  חַסְדִּ֣י יְקַדְּמֵ֑נִי אֱ֝לֹהִ֗ים יַרְאֵ֥נִי בְשֹׁרְרָֽי: יב אַל-תַּהַרְגֵ֤ם | פֶּֽן-יִשְׁכְּח֬וּ עַמִּ֗י הֲנִיעֵ֣מוֹ בְ֭חֵילְךָ וְהוֹרִידֵ֑מוֹ מָֽגִנֵּ֣נוּ אֲדֹנָֽי: יג חַטַּאת-פִּ֗ימוֹ דְּֽבַר-שְׂפָ֫תֵ֥ימוֹ וְיִלָּכְד֥וּ בִגְאוֹנָ֑ם וּמֵאָלָ֖ה וּמִכַּ֣חַשׁ יְסַפֵּֽרוּ: יד כַּלֵּ֥ה בְחֵמָה֮ כַּלֵּ֪ה וְֽאֵ֫ינֵ֥מוֹ וְֽיֵדְע֗וּ כִּֽי-אֱ֭לֹהִים מֹשֵׁ֣ל בְּיַעֲקֹ֑ב לְאַפְסֵ֖י הָאָ֣רֶץ סֶֽלָה: טו וְיָשׁ֣וּבוּ לָ֭עֶרֶב יֶהֱמ֥וּ כַכָּ֗לֶב וִיס֥וֹבְבוּ עִֽיר: טז הֵ֭מָּה (ינועון)  יְנִיע֣וּן לֶאֱכֹ֑ל אִם-לֹ֥א יִ֝שְׂבְּע֗וּ וַיָּלִֽינוּ: יז וַאֲנִ֤י | אָשִׁ֣יר עֻזֶּךָ֮ וַאֲרַנֵּ֥ן לַבֹּ֗קֶר חַ֫סְדֶּ֥ךָ כִּֽי-הָיִ֣יתָ מִשְׂגָּ֣ב לִ֑י וּ֝מָנ֗וֹס בְּי֣וֹם צַר-לִֽי: יח עֻ֭זִּי אֵלֶ֣יךָ אֲזַמֵּ֑רָה כִּֽי-אֱלֹהִ֥ים מִ֝שְׂגַּבִּ֗י אֱלֹהֵ֥י חַסְדִּֽי:

תהילים נ״ט (פרק 59) הוא מזמור נוסף של דוד המלך, שנושא בכותרתו את ההקשר ההיסטורי: "לְדָוִד, מִכְתָּם, בֶּאֱחֹז אֹתוֹ שָׁאוּל, וַיִּשְׁלַח… לִשְׁמֹר אֶת־הַבַּיִת לַהֲמִיתוֹ" (ע"פ שמואל א' י״ט). כלומר, בעת ששאול שלח אנשים לארוב לדוד סביב ביתו כדי להרוג אותו. המזמור מביע תחושה מוחשית של סכנת חיים וניסיון אויבים לתפוס את דוד בכל מחיר, אך במקביל הוא משדר ביטחון מוחלט בהשגחת האל, המובילה בסוף להלל ושירה.

תוכן ועיקרי הרעיון

1. בקשה להצלה ולגמול ברשעים
   • הפתיחה (פסוקים ב–ג) מציגה זעקה ישירה: “הַצִּילֵנִי מֵאֹיְבַי אֱלֹהָי, מִמְתְקוֹמְמַי תְּשַׂגְּבֵנִי”.
   • דוד מתאר שאויבים אורבים ומנסים ללכוד אותו ללא עוול בכפו (פסוקים ד–ה), ולכן קורא לאל להתעורר ולבוא לעזרתו.
2. הסתרת האל וסבלו של המשורר
   • (פסוקים ה–ז) המשורר מרגיש שהאויבים תוססים סביב ביתו כאילו מוכנים לזנק, "הֵמָּה יָשׁוּבוּ לָעֶרֶב, יֶהֱמוּ כַכָּלֶב".
   • הוא מגייס את מחשבתו שה’ מודע לתרמיתם ולבגידתם, ורוצה שהאל יפקוד עליהם את עוונם.
3. ביטחון וסיום ב"שיר חסד"
   • (פסוקים ט–י) הדובר מכריז: “עֹזִּי, אֵלֶיךָ אֲשַׁמֵּרָה” – האל הוא מבצרו, ועם שחר יסדר דוד שירי הודיה.
   • מסיים (פסוקים יז–יח) בהבטחה: “וַאֲנִי אָשִׁיר עֻזֶּךָ וַאֲרַנֵּן לַבֹּקֶר חַסְדֶּךָ … כִּי־הָיִיתָ מִשְׂגָּב לִי”.
4. תמונת “כלבים” הפועלים לילה
   • תיאור האויבים כ"כלבים" המשוטטים בערב, שבים להכיש ולהרע, מדגיש את איום הלילה והמתח התמידי. למרות זאת, התקווה היא שהבוקר יביא רווחה ושיר.

לאילו מצבים טוב לקרוא את תהילים פרק נט?

1. כשאדם חש סכנה פיזית ממשית או רדיפה מתמשכת
   • דוד מוקף שומרים שרוצים להורגו, עד כדי מצור סביב הבית. הפרק נכתב לתחושת “אתה כלוא ותקוף מכל עבר”.
2. בעת שהרוע מופיע "מחוץ לַדֶּלֶת"
   • דימוי “כלבים” מרמז לאנשים או כוחות שמנסים לפגוע, והאדם מסוגר או מתגונן. מתאים אם אדם מרגיש לחץ סביבתי, מעקב או עלילות.
3. כאשר לילה וחשכה מעוררים חרדה
   • כי המתואר הוא רעת אויבים בלילה, בעוד “לַבֹּקֶר חַסְדֶךָ” מחדיר מסר של תקווה לבוא היום.
4. לכינון ביטחון באל נוכח תחושת לכידה
   • הפרק ממחיש מעבר מפחד מוחשי לביטחון ואמונה שהחסד האלוקי הבלתי משתנה יעניק ישועה.

מה כוחו של פרק נ״ט?

1. מבסס אמונה מול רדיפה ממשית
   • מי שמרגיש סכנה מוחשית יכול לשאוב עידוד מהפירוט הגרפי של דוד: מוקף אויבים, אך מוסיף לבטוח שניתן להינצל.
2. ממתן את הזעם והתשוקה לנקמה
   • במקום לפעול באלימות, דוד מעביר את התביעה לידי שמיים: “הִנָּשֵׂא עָלַי” – קורא לאל להעניש הרודפים. אדם לומד להניח ביד האל את גמול הרשע.
3. כוח השיר והלילה
   • הדובר מתמלא בחרדה עד הלילה, אך מתכנן לשיר בבוקר על חסד ה'. ההיפוך בין לילה לבוקר משקף את כוחה של הפניה הרוחנית להאיר על הפחד.
4. שילוב בין מצוקה פרטית לשבח ציבורי
   • המלך דוד אמנם בצרה פרטית, אך המוזיקה והמצוקה נעשות לדגם לאומי – “כִּי־הָיִיתָ מִשְׂגָּב לִי” הופך ללקח לדורות.

סיכום

תהילים פרק נט שופך אור על התמודדות דוד בעת משבר קונקרטי מאוד: שכירי חרב סביב ביתו, שמטרתם להרוג אותו בשל הוראת שאול. המלך מגיב בפנייה עוצמתית לאל שיהיה “מִשְׂגָּב” ויחסל את מזימותיהם. הפרק מזמין את הקורא למצבים של רדיפה ואיום לילי, להפוך פחד ותסכול לשירה ורינה בבוקר. כוחו גלום בכך שהוא מפיח ביטחון שאף אם האויבים כלואי-שנאה מטרתם – כשהבוקר יפציע, “אָשִׁיר עֻזֶּךָ” ויוכר חסד ה’ ככוח-גואל האולטימטיבי.

תהילים