תהילים פרק נו

תהילים פרק נו

א לַמְנַצֵּ֤חַ | עַל-י֬וֹנַת אֵ֣לֶם רְ֭חֹקִים לְדָוִ֣ד מִכְתָּ֑ם בֶּֽאֱחֹ֨ז אֹת֖וֹ פְלִשְׁתִּ֣ים בְּגַֽת: ב חָנֵּ֣נִי אֱ֭לֹהִים כִּֽי-שְׁאָפַ֣נִי אֱנ֑וֹשׁ כָּל-הַ֝יּ֗וֹם לֹחֵ֥ם יִלְחָצֵֽנִי: ג שָׁאֲפ֣וּ שׁ֭וֹרְרַי כָּל-הַיּ֑וֹם כִּֽי-רַבִּ֨ים לֹחֲמִ֖ים לִ֣י מָרֽוֹם: ד י֥וֹם אִירָ֑א אֲ֝נִ֗י אֵלֶ֥יךָ אֶבְטָֽח: ה בֵּאלֹהִים֮ אֲהַלֵּ֪ל דְּבָ֫ר֥וֹ בֵּאלֹהִ֣ים בָּ֭טַחְתִּי לֹ֣א אִירָ֑א מַה-יַּעֲשֶׂ֖ה בָשָׂ֣ר לִֽי: ו כָּל-הַ֭יּוֹם דְּבָרַ֣י יְעַצֵּ֑בוּ עָלַ֖י כָּל-מַחְשְׁבֹתָ֣ם לָרָֽע: ז יָג֤וּרוּ | (יצפינו)  יִצְפּ֗וֹנוּ הֵ֭מָּה עֲקֵבַ֣י יִשְׁמֹ֑רוּ כַּ֝אֲשֶׁ֗ר קִוּ֥וּ נַפְשִֽׁי: ח עַל-אָ֥וֶן פַּלֶּט-לָ֑מוֹ בְּ֝אַ֗ף עַמִּ֤ים | הוֹרֵ֬ד אֱלֹהִֽים: ט נֹדִי֮ סָפַ֪רְתָּ֫ה אָ֥תָּה שִׂ֣ימָה דִמְעָתִ֣י בְנֹאדֶ֑ךָ הֲ֝לֹ֗א בְּסִפְרָתֶֽךָ: י אָ֥֨ז יָ֘שׁ֤וּבוּ אוֹיְבַ֣י אָ֭חוֹר בְּי֣וֹם אֶקְרָ֑א זֶה-יָ֝דַ֗עְתִּי כִּֽי-אֱלֹהִ֥ים לִֽי: יא בֵּֽ֭אלֹהִים אֲהַלֵּ֣ל דָּבָ֑ר בַּ֝יהוָ֗ה אֲהַלֵּ֥ל דָּבָֽר: יב בֵּֽאלֹהִ֣ים בָּ֭טַחְתִּי לֹ֣א אִירָ֑א מַה-יַּעֲשֶׂ֖ה אָדָ֣ם לִֽי: יג עָלַ֣י אֱלֹהִ֣ים נְדָרֶ֑יךָ אֲשַׁלֵּ֖ם תּוֹדֹ֣ת לָֽךְ: יד כִּ֤י הִצַּ֪לְתָּ נַפְשִׁ֡י מִמָּוֶת֮ הֲלֹ֥א רַגְלַ֗י מִ֫דֶּ֥חִי לְ֭הִֽתְהַלֵּךְ לִפְנֵ֣י אֱלֹהִ֑ים בְּ֝א֗וֹר הַֽחַיִּֽים:

תהילים נ״ו (פרק 56) הוא מזמור המיוחס לדוד המלך, על פי הכותרת ("לְדָוִד מִכְתָּם בְּאָחֲזוֹת אֹתוֹ פְלִשְׁתִּים בְּגַת") – מתייחס לתקופת בריחתו מפני שאול, כשהוא נופל זמנית ביד פלשתים בגת (שמואל א' כ״א). המזמור מעביר תחושת איום כבד מצד אויבים, אך מתאפיין באמונה עוצמתית שה' ישמור ויחלץ אותו. השורה החוזרת "בֵּאלֹהִים בָּטַחְתִּי, לֹא אִירָא" מבטאת את לב המזמור: עמידה איתנה מול פחד וחתירה לאמון מוחלט באל.

תוכן ועיקרי הרעיון

1. בקשת חסד מול רדיפה
   • הפתיחה: “חָנֵּנִי אֱלֹהִים כִּי־שָׁאַפָנִי אֱנוֹשׁ…” (פסוק ב) – הדובר חש שאויביו אינם מרפים (“לֹחֵם יִלְחֲצוּנִי”).
   • מזכיר שהמרדף יומיומי ואכזרי, גורם חרדה ובקשת רחמים מאת האל.
2. ביטוי הפחד ושבירתו באמונה
   • “יוֹם אִירָא אֲנִי אֵלֶיךָ אֶבְטָח” (פסוק ד).
   • חושף שהאדם אינו מתבייש להודות שיש פחד, אך במקביל – המקום הטבעי של האדם הוא לפנות לאל לביטחון.
3. “בֵּאלֹהִים אֲהַלֵּל דְּבָרוֹ, בָּאלֹהִים בָּטַחְתִּי לֹא־אִירָא”
   • פסוקי המפתח (ה–ו, יא–יב) חוזרים על המסר: שבח לדבר האל וחיזוק הביטחון.
   • "מַה־יַּעֲשֶׂה בָשָׂר לִי?" – רמז לאמונה שאין כוח בשר ודם המאיים על מי שהאל לצידו.
4. תיאור מזימות האויב
   • (פסוקים ז–ח) האויבים "יָגוּר =יארוב=יארוב יִצְפֹּנוּ עֲקֵבַי" – רומז להתקפה בתחבולות. דוד קורא שהאל יפקוד עוונותיהם בגמול.
5. סיום בהודיה ובהבטחת נדר
   • (פסוקים יג–יד): “עָלַי אֱלֹהִים נְדָרֶיךָ…".
   • דוד מתחייב להודות לה', כי בטוח שאל כבר הצילו מן המוות. מוכנות לעמוד שוב "לְהִתְהַלֵּךְ לִפְנֵי אֱלֹהִים בְּאוֹר הַחַיִּים".

לאילו מצבים טוב לקרוא את תהילים פרק נו?

1. כשמרגישים שהסכנות רודפות ללא הפסקה
   • כמו דוד בידי פלשתים, יש רושם של כוחות עוינים הלוחצים מכל כיוון. הפרק מעניק מסר “יוֹם אִירָא” – אני פונה לאל, כי רק בו אמצא מבטחים.
2. בעת התמודדות עם פחד וחרדה
   • חזרה על “לֹא אִירָא” הוא כלי נפשי: מחזק בעיצומם של החשש והסכנה.
3. כשרוצים להתחזק בביטחון באל שמציל ממוות
   • הפרק מתאר אפשרות ריאלית להצלה "כי הצלת נפשי ממות", כך מתאים בכל זמן שמישהו חש בכי עומד לאבד את חייו או במצב חירום אחר.
4. מתאים כרפואה לנפש מול אויבים "פיזיים" או "מטפוריים"
   • אם אדם מתמודד מול אנשים עוינים או כוחות המזיקים לחייו (במובן חברתי או רוחני), קריאת מזמור זה היא הצהרת ביטחון שיש לאן לברוח – אל האל המחזיק בהגנה.

מה כוחו של פרק נ״ו?

1. מעניק שפה לביטוי פחד ולהמרתו באמונה
   • הפרק מראה שאפשר להודות בפחד בלי בושה: “יוֹם אִירָא אֲנִי אֵלֶיךָ אֶבְטָח”. וכך מנחיל דרך להפוך פחד לביטחון.
2. מוסיף ביטחון שהישועה קרובה
   • “בֵּאלֹהִים בָּטַחְתִּי לֹא־אִירָא” – ההכרזה השיטתית הופכת לכלי עצום להתמודד רגשית, מעודד חזרה עליה להטמיע אמונה.
3. מזכיר להתבונן ולהודות על כל הצלה
   • הדובר מזכיר “נָדָרְיךָ עָלַי” – הוא מכיר שברגע שיינצל, יחזור בתודה ונדרים. זה גם מניע את הקורא לתגמל את האלוהים בהודיה אחרי חוויית הצלה.
4. חינוכי לרעיון שלמדוד סבל מול רחמי ה'
   • אפשר לבטוח שהאל מתייחס לדמעותיך: “נֹדִי סָפַרְתָּה, שִׂימָה דִמְעָתִי בְּנֹאדֶךָ” (פסוק ט); הוא רושם כל צער, ולא ישכח.

סיכום

תהילים פרק נו מגולל מרדף של אויבים ולחץ מתמשך, אך מנקז זאת לאמונה “בֵּאלֹהִים בָּטַחְתִּי לֹא־אִירָא”. הקריאה בו מתאימה בכל סיטואציה של פחד קיומי, רדיפה, או חרדה עמוקה. הפרק נושא מסר מעצים: לפחד יש מקום להביעו, אך בבחינת “מה יעשה בשר לי?” כשהאל עמו. כוח הפרק מושרש בהבטחה שהקב”ה לא שוכח דמעות של אדם, וזה מוביל לתחושת ניצחון פנימי וסופו הודיה גלויה על ההצלה.

תהילים