תהילים פרק נה

תהילים פרק נה

א לַמְנַצֵּ֥חַ בִּנְגִינֹ֗ת מַשְׂכִּ֥יל לְדָוִֽד: ב הַאֲזִ֣ינָה אֱ֭לֹהִים תְּפִלָּתִ֑י וְאַל-תִּ֝תְעַלַּ֗ם מִתְּחִנָּתִֽי: ג הַקְשִׁ֣יבָה לִּ֣י וַעֲנֵ֑נִי אָרִ֖יד בְּשִׂיחִ֣י וְאָהִֽימָה: ד מִקּ֤וֹל אוֹיֵ֗ב מִפְּנֵ֣י עָקַ֣ת רָשָׁ֑ע כִּי-יָמִ֥יטוּ עָלַ֥י אָ֝֗וֶן וּבְאַ֥ף יִשְׂטְמֽוּנִי: ה לִ֭בִּי יָחִ֣יל בְּקִרְבִּ֑י וְאֵימ֥וֹת מָ֝֗וֶת נָפְל֥וּ עָלָֽי: ו יִרְאָ֣ה וָ֭רַעַד יָ֣בֹא בִ֑י וַ֝תְּכַסֵּ֗נִי פַּלָּצֽוּת: ז וָאֹמַ֗ר מִֽי-יִתֶּן-לִּ֣י אֵ֭בֶר כַּיּוֹנָ֗ה אָע֥וּפָה וְאֶשְׁכֹּֽנָה: ח הִ֭נֵּה אַרְחִ֣יק נְדֹ֑ד אָלִ֖ין בַּמִּדְבָּ֣ר סֶֽלָה: ט אָחִ֣ישָׁה מִפְלָ֣ט לִ֑י מֵר֖וּחַ סֹעָ֣ה מִסָּֽעַר: י בַּלַּ֣ע אֲ֭דֹנָי פַּלַּ֣ג לְשׁוֹנָ֑ם כִּֽי-רָאִ֨יתִי חָמָ֖ס וְרִ֣יב בָּעִֽיר: יא יוֹמָ֤ם וָלַ֗יְלָה יְסוֹבְבֻ֥הָ עַל-חוֹמֹתֶ֑יהָ וְאָ֖וֶן וְעָמָ֣ל בְּקִרְבָּֽהּ: יב הַוּ֥וֹת בְּקִרְבָּ֑הּ וְֽלֹא-יָמִ֥ישׁ מֵ֝רְחֹבָ֗הּ תֹּ֣ךְ וּמִרְמָֽה: יג כִּ֤י לֹֽא-אוֹיֵ֥ב יְחָֽרְפֵ֗נִי וְאֶ֫שָּׂ֥א לֹֽא-מְ֭שַׂנְאִי עָלַ֣י הִגְדִּ֑יל וְאֶסָּתֵ֥ר מִמֶּֽנּוּ: יד וְאַתָּ֣ה אֱנ֣וֹשׁ כְּעֶרְכִּ֑י אַ֝לּוּפִ֗י וּמְיֻדָּֽעִי: טו אֲשֶׁ֣ר יַ֭חְדָּו נַמְתִּ֣יק ס֑וֹד בְּבֵ֥ית אֱ֝לֹהִ֗ים נְהַלֵּ֥ךְ בְּרָֽגֶשׁ: טז (ישימות)  יַשִּׁ֤י מָ֨וֶת | עָלֵ֗ימוֹ יֵרְד֣וּ שְׁא֣וֹל חַיִּ֑ים כִּֽי-רָע֖וֹת בִּמְגוּרָ֣ם בְּקִרְבָּֽם: יז אֲ֭נִי אֶל-אֱלֹהִ֣ים אֶקְרָ֑א וַ֝יהוָ֗ה יוֹשִׁיעֵֽנִי: יח עֶ֤רֶב וָבֹ֣קֶר וְ֭צָהֳרַיִם אָשִׂ֣יחָה וְאֶהֱמֶ֑ה וַיִּשְׁמַ֥ע קוֹלִֽי: יט פָּ֘דָ֤ה בְשָׁל֣וֹם נַ֭פְשִׁי מִקֲּרָב-לִ֑י כִּֽי-בְ֝רַבִּ֗ים הָי֥וּ עִמָּדִֽי: כ יִשְׁמַ֤ע | אֵ֨ל | וְֽיַעֲנֵם֮ וְיֹ֤שֵׁ֥ב קֶ֗דֶם סֶ֥לָה אֲשֶׁ֤ר אֵ֣ין חֲלִיפ֣וֹת לָ֑מוֹ וְלֹ֖א יָרְא֣וּ אֱלֹהִֽים: כא שָׁלַ֣ח יָ֭דָיו בִּשְׁלֹמָ֗יו חִלֵּ֥ל בְּרִיתֽוֹ: כב חָלְק֤וּ | מַחְמָאֹ֣ת פִּיו֮ וּֽקֲרָב-לִ֫בּ֥וֹ רַכּ֖וּ דְבָרָ֥יו מִשֶּׁ֗מֶן וְהֵ֣מָּה פְתִחֽוֹת: כג הַשְׁלֵ֤ךְ עַל-יְהוָ֨ה | יְהָבְךָ֮ וְה֪וּא יְכַ֫לְכְּלֶ֥ךָ לֹא-יִתֵּ֖ן לְעוֹלָ֥ם מ֗וֹט לַצַּדִּֽיק: כד וְאַתָּ֤ה אֱלֹהִ֨ים | תּוֹרִדֵ֬ם | לִבְאֵ֬ר שַׁ֗חַת אַנְשֵׁ֤י דָמִ֣ים וּ֭מִרְמָה לֹא-יֶחֱצ֣וּ יְמֵיהֶ֑ם וַ֝אֲנִ֗י אֶבְטַח-בָּֽךְ:

תהילים נ״ה (פרק 55) הוא מזמור המיוחס לדוד המלך, שבו עולה זעקה נרגשת על מצוקה גדולה מצד אויבים, ועל בגידה כואבת מצדו של ידיד-קרוב. המזמור מציג מתח בין רצון לברוח מהצרות אל מקום של שקט, לבין ההבנה שעליו להישאר ולהתמודד, ובתוך כך לשים את בטחונו באל. הרובד הנפשי חזק במיוחד – פחד, חרדה ואכזבה אישית מבגידה – מקבלים ביטוי חודר, ולצידם עמדה של אמונה שה' ישמע את התפילה ויבוא לעזרה.

תוכן ועיקרי הרעיון

1. תחינה דחופה לאל, מתוך לב נסער
   • הפסוקים הראשונים (ב–ד) הם בקשת אוזן קשבת מהאל: “הַאֲזִינָה אֱלֹהִים תְּפִלָּתִי, וְאַל־תִּתְעַלַּם מִתְּחִנָּתִי”.
   • בהמשך מבטא פחד וחרדה פנימיים: “לִבִּי יָחִיל בְּקִרְבִּי… פַּלָּצוּת בָּאַתְנִי” (פסוק ה). הדובר מרגיש שעולמו הרגשי רועד.
2. משאלת בריחה מהמצב
   • "וָאֹמַר: מִי־יִתֶּן־לִי אֵבֶר כַּיּוֹנָה, אָעוּפָה וְאֶשְׁכֳּנָה" (פסוק ז) – מביע רצון עז לעוף מן המצוקה אל מקום שקט, "בְּמִדְבָּר סֶלָה".
   • זהו תיאור נפשי של "הלוואי והייתי יכול לברוח מהמלחמות והבגידות."
3. בגידה מחבר קרוב
   • (פסוקים יג–טו) מתברר שעיקר הכאב של דוד אינו רק אויב "חיצוני": “כִּי לֹא־אוֹיֵב יְחָרְפֵנִי … וְאַתָּה אֱנוֹשׁ כְּעֶרְכִּי אַלּוּפִי וּמְיֻדָּעִי”.
   • הפגיעה האישית קשה, כי "כְּאַחַד נִתְהַלַּכְנוּ בְּתוֹךְ הַקָּהָל". מי שהיה חבר קרוב התגלה כבוגד, מה שמוסיף אלמנט של כאב עמוק.
4. קריאה לחרבן על הרשעים
   • “הַבְלַע אֲדֹנָי, פַּלֵּג לְשׂוֹנוֹתָם” (פסוק י) – דוד מבקש את עונש הבוגדים, עוד מקונן על כזב ושחיתות בעיר.
5. חתימה באמון ובמסירה לה'
   • “הַשְׁלֵךְ עַל־ה' יְהָבְךָ וְהוּא יְכַלְכְּלֶךָ, לֹא־יִתֵּן לְעוֹלַם מוֹט לַצַּדִּיק” (פסוק כג) – פסוק מעורר השראה לקריאה להשליך את העומס והדאגות על האל הבוטח.
   • הציפייה שהאל ישמיד את אנשי הרמייה, כי להם אין חלק באמת נצחית.

לאילו מצבים טוב לקרוא את תהילים פרק נה?

1. בעת תחושת בגידה או אכזבה מחבר/קרוב
   • המזמור מודגש בסיפורו על ידיד קרוב שהפך לאויב. אם אדם חווה פגיעה עמוקה על ידי מי שהיה אמור לתמוך בו, המזמור מרגיש נכון לקריאה ומשמש פורקן רגשי.
2. פחד, חרדה ורצון לברוח מהבעיות
   • המזמור משקף תחושת “מִי־יִתֶּן־לִי אֵבֶר כַּיּוֹנָה”, ברצון לברוח. הוא נותן לגיטימציה לרצון זה, אך מבהיר שבסופו של דבר הפתרון אצל ה'.
3. כשאדם חש ש’כל העיר’ מלאת מתיחות ומריבה
   • מתאר מצב של קונפליקט ציבורי או סביבתי: “עַוְלָה וּמַדּוֹן בְּקִרְבָּהּ”. אם מזהים אווירה רוויה בשינאה, אפשר לשאוב מכאן חיזוק.
4. מבקשים לשים ביטחון מלא בקב”ה
   • מסעו הרגשי של דוד מסתיים ב"הַשְׁלֵךְ עַל־ה' יְהָבְךָ", קריאה רבת עוצמה לוותר על דאגות ולבטוח שהאל נושא את הנטל.

מה כוחו של פרק נ״ה?

1. פורק בעוצמה פחד ובגידה
   • קריאה במזמור משחררת רגשות של עלבון ותסכול. אדם מזדהה עם כאב דוד ומוצא נחמה בשיתוף.
2. משלב רצון לברוח עם נאמנות לה'
   • אמנם דוד מרגיש רצון לעוף כציפור, אך בסוף מניח מבטחו באל. הדבר מעודד אותנו: גם אם אנו רוצים לברוח ממצב, אנחנו עדיין יכולים להישען באמונה.
3. מלמד השלכת דאגה על האל
   • "הַשְׁלֵךְ עַל־ה' יְהָבְךָ" זהו אחד הפסוקים הידועים. הוא מתורגם למעשה לאמון עמוק שעוזר להרפות מהלחצים האנושיים.
4. מצביע על אחדות צדקית מול אנשי רמייה
   • אם יש אנשים מתנהגים ברישעות או צביעות, הפרק מזכיר שלבסוף הצדק האלוקי מתערב, כמו שחווה דוד.

סיכום

תהילים פרק נה חושף התמודדות אישית של אדם (דוד) עם בגידה כואבת ממקורב, התככים בעיר, והחרדה הגואה. למרות רצונו לברוח מהמציאות, הוא נצמד לאמונת הצלה מאת ה' – שבסוף לא ימוט הצדיק. קריאה במזמור זה מועילה למצב שבו אדם חש קורבן של בגידה או רדיפה, כשהלב מלא חרדה ואף תשוקה “לברוח”, אך בכל זאת מבקש לבטוח שהאל יישא את דאגותיו ויעניש את הבוגדים לפי מדתם. כוח הפרק טמון באומץ להכיר בכאבנו ובפגיעתנו, ובהכרזה שיש משענת עליונה שתצילנו ותקל על כובד הדאגות.

תהילים