תהילים פרק נא

תהילים פרק נא

א לַמְנַצֵּ֗חַ מִזְמ֥וֹר לְדָוִֽד: ב בְּֽבוֹא-אֵ֭לָיו נָתָ֣ן הַנָּבִ֑יא כַּֽאֲשֶׁר-בָּ֝֗א אֶל-בַּת-שָֽׁבַע: ג חָנֵּ֣נִי אֱלֹהִ֣ים כְּחַסְדֶּ֑ךָ כְּרֹ֥ב רַ֝חֲמֶ֗יךָ מְחֵ֣ה פְשָׁעָֽי: ד (הרבה)  הֶ֭רֶב כַּבְּסֵ֣נִי מֵעֲוֹנִ֑י וּֽמֵחַטָּאתִ֥י טַהֲרֵֽנִי: ה כִּֽי-פְ֭שָׁעַי אֲנִ֣י אֵדָ֑ע וְחַטָּאתִ֖י נֶגְדִּ֣י תָמִֽיד: ו לְךָ֤ לְבַדְּךָ֨ | חָטָאתִי֮ וְהָרַ֥ע בְּעֵינֶ֗יךָ עָ֫שִׂ֥יתִי לְ֭מַעַן תִּצְדַּ֥ק בְּדָבְרֶ֗ךָ תִּזְכֶּ֥ה בְשָׁפְטֶֽךָ: ז הֵן-בְּעָו֥וֹן חוֹלָ֑לְתִּי וּ֝בְחֵ֗טְא יֶֽחֱמַ֥תְנִי אִמִּֽי: ח הֵן-אֱ֭מֶת חָפַ֣צְתָּ בַטֻּח֑וֹת וּ֝בְסָתֻ֗ם חָכְמָ֥ה תוֹדִיעֵֽנִי: ט תְּחַטְּאֵ֣נִי בְאֵז֣וֹב וְאֶטְהָ֑ר תְּ֝כַבְּסֵ֗נִי וּמִשֶּׁ֥לֶג אַלְבִּֽין: י תַּ֭שְׁמִיעֵנִי שָׂשׂ֣וֹן וְשִׂמְחָ֑ה תָּ֝גֵ֗לְנָה עֲצָמ֥וֹת דִּכִּֽיתָ: יא הַסְתֵּ֣ר פָּ֭נֶיךָ מֵחֲטָאָ֑י וְֽכָל-עֲוֹ֖נֹתַ֣י מְחֵֽה: יב לֵ֣ב טָ֭הוֹר בְּרָא-לִ֣י אֱלֹהִ֑ים וְר֥וּחַ נָ֝כ֗וֹן חַדֵּ֥שׁ בְּקִרְבִּֽי: יג אַל-תַּשְׁלִיכֵ֥נִי מִלְּפָנֶ֑יךָ וְר֥וּחַ קָ֝דְשְׁךָ֗ אַל-תִּקַּ֥ח מִמֶּֽנִּי: יד הָשִׁ֣יבָה לִּ֭י שְׂשׂ֣וֹן יִשְׁעֶ֑ךָ וְר֖וּחַ נְדִיבָ֣ה תִסְמְכֵֽנִי: טו אֲלַמְּדָ֣ה פֹשְׁעִ֣ים דְּרָכֶ֑יךָ וְ֝חַטָּאִ֗ים אֵלֶ֥יךָ יָשֽׁוּבוּ: טז הַצִּ֘ילֵ֤נִי מִדָּמִ֨ים | אֱֽלֹהִ֗ים אֱלֹהֵ֥י תְּשׁוּעָתִ֑י תְּרַנֵּ֥ן לְשׁוֹנִ֗י צִדְקָתֶֽךָ: יז אֲ֭דֹנָי שְׂפָתַ֣י תִּפְתָּ֑ח וּ֝פִ֗י יַגִּ֥יד תְּהִלָּתֶֽךָ: יח כִּ֤י | לֹא-תַחְפֹּ֣ץ זֶ֣בַח וְאֶתֵּ֑נָה ע֝וֹלָ֗ה לֹ֣א תִרְצֶֽה: יט זִֽבְחֵ֣י אֱלֹהִים֮ ר֪וּחַ נִשְׁבָּ֫רָ֥ה לֵב-נִשְׁבָּ֥ר וְנִדְכֶּ֑ה אֱ֝לֹהִ֗ים לֹ֣א תִבְזֶֽה: כ הֵיטִ֣יבָה בִ֭רְצוֹנְךָ אֶת-צִיּ֑וֹן תִּ֝בְנֶ֗ה חוֹמ֥וֹת יְרוּשָׁלִָֽם: כא אָ֤ז תַּחְפֹּ֣ץ זִבְחֵי-צֶ֭דֶק עוֹלָ֣ה וְכָלִ֑יל אָ֤ז יַעֲל֖וּ עַל-מִזְבַּחֲךָ֣ פָרִֽים:

תהילים נ״א (פרק 51) הוא אחד ממזמורי התשובה הידועים ביותר בספר תהילים. לפי המסורת, דוד המלך חיבר אותו לאחר שבא אליו נתן הנביא והוכיחו על חטאו עם בת־שבע. המזמור מבטא בקשה עמוקה לכפרה ולסליחה על חטאים, ומשמש דגם קלאסי לחרטה מעומק הלב: החרטה אינה נעצרת בהודאה בחטא, אלא הופכת לקריאה מחודשת למציאות טהורה שיברא האל בנפש.

תוכן ועיקרי הרעיון

1. וידוי ותשובה על רקע חטא אישי
   • פתיחת המזמור (פסוקים ב–ד): “חָנֵּנִי אֱלֹהִים כְּחַסְדֶּךָ” היא קריאת רחמים. דוד מצהיר על פשעים, עוונות, חטאים, ומפציר: “כַּבְּסֵנִי מֵעֲוֹנִי”.
   • זו הצהרה כנה שאין לו מפלט אלא לבקש מחילה מהאל, שכן רק הוא יכול להלבין את העוולה.
2. הכרה שהחטא מול האל
   • “לְךָ לְבַדְּךָ חָטָאתִי” (פסוק ו): למרות שהאדם חטא גם כלפי בני אדם, התפיסה היא שמקור האמת המוחלטת – האל. דוד חש שעמידתו מול הדין האלוקי היא היסוד לטהרה.
3. בקשה ליצירת לב חדש וטהור
   • (פסוקים יב–יד): “לֵב טָהוֹר בְּרָא־לִי אֱלֹהִים, וְרוּחַ נָכוֹן חַדֵּשׁ בְּקִרְבִּי”.
   • פסוקים מפורסמים מאוד שמדגישים שהתשובה אינה “תיקון חיצוני” אלא צורך בחידוש רדיקלי של הנפש, לניקיון עמוק.
4. חסד לעומת קורבנות חיצוניים
   • (פסוקים טז–יט): “כִּי לֹא תַחְפֹּץ זֶבַח וְאֶתֵּנָה… זִבְחֵי אֱלֹהִים רוּחַ נִשְׁבָּרָה”.
   • אזהרה מפני הסתפקות בהקרבה חיצונית. האל רוצה לב נשבר וחרטה כנה, ולא רק קורבנות פולחניים.
5. תחינה פרטית והקשר ציבורי
   • (פסוקים כ–כא): “הֵיטִיבָה בִרְצוֹנְךָ אֶת־צִיּוֹן…” – הסיום מביע בקשה לברכת ציון ובניין חומות ירושלים, רומז על חשיבות הפן הלאומי בצד ההתמקדות האישית.

לאילו מצבים טוב לקרוא תהילים פרק נא?

1. בעת תשובה וחרטה על מעשים שגויים
   • פרק נ״א משמש דגם מובהק לתפילת וידוי: נפתח בהודאה בחטא ומתמקד בטהרה פנימית. מתאים ל”סדר הסליחות”, לעשרת ימי תשובה, או בכל זמן של חשבון נפש.
2. מי שמרגיש צורך בחידוש רוחני
   • “לֵב טָהוֹר בְּרָא־לִי…” רלוונטי כאשר אדם חש ששקוע בהרגלים או טעויות, ורוצה שינוי פנימי עמוק – לא תיקון נקודתי בלבד.
3. בעת תיקון חטאים בין אדם למקום או בין אדם לחברו
   • המלמד כי מעבר לבקשת הסליחה מן הנפגע, נדרשת גם פנייה אל ה’, הכרה בעוול ופנייה להתנקות.
4. לשמירה מפני הסתמכות על פולחן ריק
   • “זִבְחֵי אֱלֹהִים רוּחַ נִשְׁבָּרָה” מזכיר שחזרה בתשובה אינה עניין של טקס חיצוני בלבד, אלא עניין הלב. קריאתו מחנכת למנוע פער בין מצוות מעשיות לכוונה אמיתית.

מה כוחו של פרק נ״א?

1. מניע לשינוי עומק
   • לא די בדיבור ריק, הפרק קורא לשברון-לב אמיתי ויוצר תחושת נכונות להשתנות: “לֵב טָהוֹר בְּרָא־לִי אֱלֹהִים”.
2. מקור השראה לתפילה אישית
   • אחד הפרקים המפורסמים בתפילות התשובה. מאפשר לכל אדם לשטוח כאבו וחרדתו לפני אלוהיו בלשון פיוטית מרגשת.
3. משלב בין כפרה אישית לתועלת ציבורית
   • הסיום מתייחס לירושלים כולה: “הֵיטִיבָה בִרְצוֹנְךָ אֶת־צִיּוֹן”. מסר שחטאי הפרט מקרינים על הכלל, ותשובת הפרט תתרום לגאולה לאומית ורוחנית.
4. מונע הונאה עצמית
   • מדגיש: האל קרוב למי שבא באמת, ללא מסווה חיצוני של קורבן או תרוץ. זו גישה שמנטרלת גאווה וכפירה פנימית.

סיכום

תהילים פרק נא מנחיל את הדגם המפורסם של "וידוי עמוק" ומתאים למצב שבו אדם חש אשמה וחותר לשינוי יסודי: “בְּרָא־לִי לֵב טָהוֹר”. המזמור מדגיש שכל טהרה ורחמים תלויים ברחמי ה’ וכי בלב שנשבר נמצא כוח הכפרה. כוחו טמון בכך שהוא משנה את תפיסת החטא והכפרה מ”קורבן חיצוני” לפריצת דרך פנימית, מוביל להכרה "לֹא תַחְפֹּץ זֶבַח… זִבְחֵי אֱלֹהִים רוּחַ נִשְׁבָּרָה". הקריאה בו משמשת כלי מרכזי בתפילות הסליחות ובכל עת שאדם מחפש תיקון נגעי נפשו בחרטה כנה, באמונה שהתחדשות אמיתית אפשרית רק דרך רחמי אלוקים.

תהילים