תהילים פרק מ

תהילים פרק מ

א לַ֝מְנַצֵּ֗חַ לְדָוִ֥ד מִזְמֽוֹר: ב קַוֹּ֣ה קִוִּ֣יתִי יְהוָ֑ה וַיֵּ֥ט אֵ֝לַ֗י וַיִּשְׁמַ֥ע שַׁוְעָתִֽי: ג וַיַּעֲלֵ֤נִי | מִבּ֥וֹר שָׁאוֹן֮ מִטִּ֪יט הַיָּ֫וֵ֥ן וַיָּ֖קֶם עַל-סֶ֥לַע רַגְלַ֗י כּוֹנֵ֥ן אֲשֻׁרָֽי: ד וַיִּתֵּ֬ן בְּפִ֨י | שִׁ֥יר חָדָשׁ֮ תְּהִלָּ֪ה לֵֽאלֹ֫הֵ֥ינוּ יִרְא֣וּ רַבִּ֣ים וְיִירָ֑אוּ וְ֝יִבְטְח֗וּ בַּיהוָֽה: ה אַ֥שְֽׁרֵי הַגֶּ֗בֶר אֲשֶׁר-שָׂ֣ם יְ֭הוָֹה מִבְטַח֑וֹ וְֽלֹא-פָנָ֥ה אֶל-רְ֝הָבִ֗ים וְשָׂטֵ֥י כָזָֽב: ו רַבּ֤וֹת עָשִׂ֨יתָ | אַתָּ֤ה | יְהוָ֣ה אֱלֹהַי֮ נִֽפְלְאֹתֶ֥יךָ וּמַחְשְׁבֹתֶ֗יךָ אֵ֫לֵ֥ינוּ אֵ֤ין | עֲרֹ֬ךְ אֵלֶ֗יךָ אַגִּ֥ידָה וַאֲדַבֵּ֑רָה עָ֝צְמ֗וּ מִסַּפֵּֽר: ז זֶ֤בַח וּמִנְחָ֨ה | לֹֽא-חָפַ֗צְתָּ אָ֭זְנַיִם כָּרִ֣יתָ לִּ֑י עוֹלָ֥ה וַ֝חֲטָאָ֗ה לֹ֣א שָׁאָֽלְתָּ: ח אָ֣ז אָ֭מַרְתִּי הִנֵּה-בָ֑אתִי בִּמְגִלַּת-סֵ֝֗פֶר כָּת֥וּב עָלָֽי: ט לַֽעֲשֽׂוֹת-רְצוֹנְךָ֣ אֱלֹהַ֣י חָפָ֑צְתִּי וְ֝ת֥וֹרָתְךָ֗ בְּת֣וֹךְ מֵעָֽי: י בִּשַּׂ֤רְתִּי צֶ֨דֶק | בְּקָ֘הָ֤ל רָ֗ב הִנֵּ֣ה שְׂ֭פָתַי לֹ֣א אֶכְלָ֑א יְ֝הוָ֗ה אַתָּ֥ה יָדָֽעְתָּ: יא צִדְקָתְךָ֬ לֹא-כִסִּ֨יתִי | בְּת֬וֹךְ לִבִּ֗י אֱמוּנָתְךָ֣ וּתְשׁוּעָתְךָ֣ אָמָ֑רְתִּי לֹא-כִחַ֥דְתִּי חַסְדְּךָ֥ וַ֝אֲמִתְּךָ֗ לְקָהָ֥ל רָֽב: יב אַתָּ֤ה יְהוָ֗ה לֹא-תִכְלָ֣א רַחֲמֶ֣יךָ מִמֶּ֑נִּי חַסְדְּךָ֥ וַ֝אֲמִתְּךָ֗ תָּמִ֥יד יִצְּרֽוּנִי: יג כִּ֤י אָפְפ֥וּ-עָלַ֨י | רָע֡וֹת עַד-אֵ֬ין מִסְפָּ֗ר הִשִּׂיג֣וּנִי עֲ֭וֹנֹתַי וְלֹא-יָכֹ֣לְתִּי לִרְא֑וֹת עָצְמ֥וּ מִשַּֽׂעֲר֥וֹת רֹ֝אשִׁ֗י וְלִבִּ֥י עֲזָבָֽנִי: יד רְצֵ֣ה יְ֭הוָה לְהַצִּילֵ֑נִי יְ֝הוָ֗ה לְעֶזְרָ֥תִי חֽוּשָׁה: טו יֵ֘בֹ֤שׁוּ וְיַחְפְּר֨וּ | יַחַד֮ מְבַקְשֵׁ֥י נַפְשִׁ֗י לִסְפּ֫וֹתָ֥הּ יִסֹּ֣גוּ אָ֭חוֹר וְיִכָּלְמ֑וּ חֲ֝פֵצֵ֗י רָעָתִֽי: טז יָ֭שֹׁמּוּ עַל-עֵ֣קֶב בָּשְׁתָּ֑ם הָאֹמְרִ֥ים לִ֝֗י הֶאָ֥ח | הֶאָֽח: יז יָ֘שִׂ֤ישׂוּ וְיִשְׂמְח֨וּ | בְּךָ֗ כָּֽל-מְבַ֫קְשֶׁ֥יךָ יֹאמְר֣וּ תָ֭מִיד יִגְדַּ֣ל יְהוָ֑ה אֹֽ֝הֲבֵ֗י תְּשׁוּעָתֶֽךָ: יח וַאֲנִ֤י | עָנִ֣י וְאֶבְיוֹן֮ אֲדֹנָ֪י יַחֲשָׁ֫ב לִ֥י עֶזְרָתִ֣י וּמְפַלְטִ֣י אַ֑תָּה אֱ֝לֹהַ֗י אַל-תְּאַחַֽר:

תהילים מ׳ (פרק 40) הוא מזמור המיוחס לדוד המלך, המאופיין במעבר מתיאור חוויה של הצלה והודיה גדולה – אל בקשה חוזרת לעזרה, משום שהאדם מוצא עצמו שוב באיומים חדשים, נפשיים או חיצוניים. המזמור מחדד את החשיבות של ביטחון בה' תוך הכרה שחיי האדם מלאים עליות ומורדות: גם אחרי שנושענו מ”בור שאון”, עלולות לבוא צרות נוספות, ועלינו להישען בכנות רק על הבורא ולא על הקרבת קורבנות חיצוניים.

תוכן ועיקרי הרעיון

1. פתיחה: הודיה על הצלה ומעין שיר חדש
   • "קַוֹּה קִוִּיתִי ה' וַיֵּט אֵלַי…" (פסוק ב) – המשורר מדבר על תקופת המתנה ארוכה לישועה, ואכן ה' הצילו מ"בוֹר שָׁאוֹן" (בור עמוק, או מצב של שאון).
   • "וַיִּתֵּן בְּפִי שִׁיר חָדָשׁ…" (פסוק ד) – עודכן שיר חדש על השפתיים, המעיד על חוויה רוחנית חדשה לחלוטין של שבח לה'.
2. האדם וביטחון מול קרבנות חיצוניים
   • "זֶבַח וּמִנְחָה לֹא־חָפַצְתָּ … אָז אָמַרְתִּי הִנֵּה־בָאתִי" (פסוקים ז–ח).
   • המסר: אין די בקורבנות חיצוניים, אלא על האדם לפעול בכוונה פנימית, ציות לרצון האל מתוך לב טהור וחוקיו הכתובים "בְּתוֹךְ מֵעָי".
3. הפצה ציבורית של גודל האל
   • "בִּשַּׂרְתִּי צֶדֶק בְּקָהָל רָב … לֹא־כִחַדְתִּי חַסְדְּךָ" (פסוקים י–יא).
   • המלך מבקש לחלוק עם הרבים את חסד ה', שלא לשמור בסוד את הישועה שזכה לה.
4. מעבר למצוקה חדשה ובקשת עזרה
   • "כִּי־אָפפוּ עָלַי רָעוֹת עַד־אֵין מִסְפָּר … חַטֹּאתי הִשִּׂיגוּנִי" (פסוק יג).
   • שוב צצים חטאים, פחדים ואויבים. הדובר מבקש מה' שלא יאחר: “ה' רְצֵה לְהַצִּילֵנִי…” (פסוק יד).
5. חתימה באמונה ובענווה
   • "וַאֲנִי עָנִי וְאֶבְיוֹן, אֲדֹנָי יַחֲשָׁב־לִי" (פסוק יח).
   • למרות גדלותו כמלך, דוד מצהיר על עוניו, צורך מתמיד בהגנה, וסומך על האל כעוגן.

לאילו מצבים טוב לקרוא תהילים פרק מ?

1. כשמרגישים שהִחלץ האדם ממשבר, אך אתגרים חדשים צצים
   • הפרק מתאר אדם שנושע כבר מ"בור שאון" וכבר שר שיר הודיה, אך מיד נתקל בקושי נוסף. מתאים למי שעובר מפעימה של "ברוך השם ניצלתי" לחוויה שיש עדיין מאבק חדש.
2. למי שחושש שאמונתו הפכה לטקסית בלבד
   • "זֶבַח וּמִנְחָה לֹא־חָפַצְתָּ…" מזכיר שאין די במסורת חיצונית, אלא נדרשת כוונה פנימית ואמיתית. מומלץ למי שמבקש לעורר את לבו לעבודת ה' בכנות.
3. כאשר רוצים לשתף את הציבור בחסדי ה’
   • אדם שזכה להודיה גדולה ועומד לומר "מי שבירך" או רוצה לפרסם נס יכול להשריש מסר כמו דוד: "בִּשַּׂרְתִּי צֶדֶק בְּקָהָל רָב".
4. בעת חשש מחטאים מתגלעים
   • הפרק מציג מצב שבו חטאים מהעבר או מההווה שבים ומטרידים, ומבקש הסרה של ענישה. טוב לקרוא כשחשים ששגיאות ישנות מתנקמות, ומבקשים חסד אלוקי מחודש.

מה כוחו של פרק מ’?

1. מחזק אמונה מתחדשת
   • מאפשר למי שנושע כבר לשמור על חיבור אל ה' ולא להיכנס לשאננות, כי יש חשיבות להמשיך לשיר "שִׁיר חָדָשׁ" ולחלוק הודיה עם ציבור.
2. מדגיש שהסוד אינו בקורבנות חיצוניים אלא בקשב פנימי
   • כוחו מלמד: האל מצפה לשמיעת קול הלב ולחיות של המצוות, לא רק לפולחן ריק. מניע אותנו לבחון האם אנחנו עובדים ה' בכל תודעה.
3. עידוד להפצה חיובית
   • "בִּשַּׂרְתִּי צֶדֶק בְּקָהָל רָב" מעורר כל אחד לשתף ולחזק אחרים בסיפור ניסו או הצלחתו, ובכך לגדל את אמונת הרבים.
4. גישת ענווה ואי תלות מוחלטת באדם
   • אדם שבאמת מכיר שהוא “עָנִי וְאֶבְיוֹן”, גם אם מלך, מבין שכל המשך דרכו תלוי ברצון האל. זוהי תזכורת חשובה לצמיחה רוחנית.

סיכום

תהילים פרק מ מעביר את הקורא מתוך תחושת ניצחון ושיר חדש על הצלה משברית — אל הכרה דינמית שעדיין יש אתגרים וחטאים המשפיעים, ושוב זקוקים לרחמי ה’. זהו פרק מעולה למי שחווה ישועה או בשורה טובה אך ממשיך להיתקל בקשיים חוזרים; הוא מעורר הכרה שחיי אמונה דורשים כנות בלב (“זֶבַח וּמִנְחָה לֹא־חָפַצְתָּ”), ובמקביל עידוד לחלוק ברבים את גדולות האל, כדי שיתעוררו אף הם לבטוח בו. כוחו הגדול טמון בהורות הלב שבאף שלב אין לנוח על זרי הדפנה, אלא להמשיך בשירה ובהתחדשות בתוך הקשר העמוק עם הבורא.

תהילים