תהילים פרק מז
א לַמְנַצֵּ֬חַ | לִבְנֵי-קֹ֬רַח מִזְמֽוֹר: ב כָּֽל-הָ֭עַמִּים תִּקְעוּ-כָ֑ף הָרִ֥יעוּ לֵ֝אלֹהִ֗ים בְּק֣וֹל רִנָּֽה: ג כִּֽי-יְהוָ֣ה עֶלְי֣וֹן נוֹרָ֑א מֶ֥לֶךְ גָּ֝דוֹל עַל-כָּל-הָאָֽרֶץ: ד יַדְבֵּ֣ר עַמִּ֣ים תַּחְתֵּ֑ינוּ וּ֝לְאֻמִּ֗ים תַּ֣חַת רַגְלֵֽינוּ: ה יִבְחַר-לָ֥נוּ אֶת-נַחֲלָתֵ֑נוּ אֶ֥ת גְּא֨וֹן יַעֲקֹ֖ב אֲשֶׁר-אָהֵ֣ב סֶֽלָה: ו עָלָ֣ה אֱ֭לֹהִים בִּתְרוּעָ֑ה יְ֝הוָֹ֗ה בְּק֣וֹל שׁוֹפָֽר: ז זַמְּר֣וּ אֱלֹהִ֣ים זַמֵּ֑רוּ זַמְּר֖וּ לְמַלְכֵּ֣נוּ זַמֵּֽרוּ: ח כִּ֤י מֶ֖לֶךְ כָּל-הָאָ֥רֶץ אֱלֹהִ֗ים זַמְּר֥וּ מַשְׂכִּֽיל: ט מָלַ֣ךְ אֱ֭לֹהִים עַל-גּוֹיִ֑ם אֱ֝לֹהִ֗ים יָשַׁ֤ב | עַל-כִּסֵּ֬א קָדְשֽׁוֹ: י נְדִ֘יבֵ֤י עַמִּ֨ים | נֶאֱסָ֗פוּ עַם֮ אֱלֹהֵ֪י אַבְרָ֫הָ֥ם כִּ֣י לֵֽ֭אלֹהִים מָֽגִנֵּי-אֶ֗רֶץ מְאֹ֣ד נַעֲלָֽה:
תהילים מ״ז (פרק 47) הוא מזמור של שבח והודיה המיוחס ל"בני קורח", הנפוץ במיוחד בחגיגות המלכת ה' בעולמו. הוא מציג אווירה חגיגית ועולצת, שבה כל העמים נקראים "לִתְקֹעַ כַּף" ולהריע לאלוהים "בקול רִנָּה". לאורך הפרק מודגש שה’ הוא המלך הגדול על כל הארץ, ועם ישראל זוכה למעמד מיוחד תחת מלכותו.
תוכן ועיקרי הרעיון
- קריאה לכל העמים להריע לאל
- הפתיחה: "כׇּל־הָעַמִּים תִּקְעוּ כָף, הָרִיעוּ לֵאלֹהִים בְּקוֹל רִנָּה" (פסוק ב).
- מצטיירת תמונה אוניברסלית: לא רק ישראל, אלא כל העמים מוזמנים למחיאת כף ולהריע, כביטוי שמחה ואחדות כלפי מלכות ה'.
- אלוהים כמלך על כל הארץ
- "כִּי ה' עֶלְיוֹן נוֹרָא, מֶלֶךְ גָּדוֹל עַל־כָּל־הָאָרֶץ" (פסוק ג).
- המזמור מציין כמה פעמים שמלכות האל אינה מצטמצמת לעם אחד, אלא מקיפה את "כל הארץ".
- עם ישראל כמרכיב מיוחד במלכות
- (פסוקים ד–ה) "יַדְבֵּר עַמִּים תַּחְתֵּינוּ…" – האל מעניק לעמו נחלה, ואף מקדם אותם בהנהגה.
- רומז לניצחונות שה' סידר להם, ולקשר המיוחד בין האל לעמו.
- "עלה אלוהים בתרועה" – סצנת המלכת האל
- הפסוק הידוע "עָלָה אֱלֹהִים בִּתְרוּעָה, ה' בְּקוֹל שׁוֹפָר" (פסוק ו) מעמיד את ה' כמי שעולה "לכס המלכות" בתרועות שופר.
- משפט זה משולב במיוחד במסורות ראש השנה, כיום המלכת ה' על היקום.
- קריאה חוזרת לזמר לאל
- (פסוקים ז–10): "זַמְּרוּ אֱלֹהִים זַמֵּרוּ, זַמְּרוּ לְמַלְכֵּנוּ זַמֵּרוּ" – חזרה מעוררת שירה ותזכורת לשתף את הלב בכבוד המלך.
לאילו מצבים טוב לקרוא את תהילים פרק מז?
- בחגי תשרי (ראש השנה)
- יהודים רבים נוהגים לומר מזמור זה כחלק מהתפילה לפני תקיעות השופר, להמחיש את המלכת ה' ואת שמחת השופר.
- כאשר מבקשים לרומם את האמונה שה' מולך על הכול
- אם אדם זקוק לחיזוק האמונה בקנה מידה אוניברסלי, ולהשתחרר מהתמקדות יתרה בבעיות הפרטיות – קריאתו מועילה להזכיר שה’ שולט בכל העולם.
- בעת שמחה ציבורית
- מזמור מ״ז מצטייר כחגיגה גדולה; אם בחתונות, בטקסים או באירועים קהילתיים, אפשר לשלבו לתוספת אווירה של הודיה ושמחה לאומית-קהילתית.
- לזכות בהתעוררות רוחנית ונכונות לשיר
- הפרק כולו קורא לשיר ולהריע. מי שחש אדישות או ירידה, יכול להילך עימו אל תוך חוויית "מחיאת כף" והתלהבות מההשתייכות למלכות ה'.
מה כוחו של פרק מ״ז?
- מעורר שמחה משותפת
- המזמור פונה "אל כל העמים", ולכן כוחו באיחוד לבבות והפניית אנרגיה חיובית להודיה ושבח.
- מחדיר תפיסה של אחדות עולמית
- מדגיש שמלכות ה' חלה על כל הארצות, לא רק על עם אחד. זה בונה חזון כלל-אנושי של השתתפות בשירת המלך.
- קשור למנהגי רosh Hashanah
- בהקשר לתרועת שופר, פסוק "עָלָה אֱלֹהִים בִּתְרוּעָה" מהדהד בנעימת השופר, ומוסיף ממד עוצמתי של המלכת ה' בימי הדין.
- מעודד תרועה ושמחה בלב גם בשגרה
- תפיסתו כ"קורא למחיאת כף" יכולה להסיע לאדם לשיר, להריע ולמחוא כף בשמחה כנגד קשיי היומיום, ולשחרר מתחים.
סיכום
תהילים פרק מז הוא מזמור המשדר חגיגיות ואחדות: "תקעו כף", "הריעו בקול רנה", וה' מתגלם כמלך החובק עולמים. במרכזו הפסוק המופיע בראש השנה, "עלה אלוהים בתרועה", המבטא המלכת ה' בטקסיות גדולה. קריאתו מתאימה במיוחד לתפילות ראש השנה ולכל עת של רוממות רוח או שמחה ציבורית, וכאמצעי לתעל שמחה משותפת אל כבוד האל המלך. כוחו הגדול טמון ביכולתו לסחוף את הקורא להרגיש חלק מחגיגת מלכות ה', להרים אותו מעל מועקות פרטיות ולהצהיר: "ה' מֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ", ומכאן לצמוח לאחדות בלב ונכונות להיות חלק מההודיה העולמית הזו.