תהילים פרק מה

תהילים פרק מה

א לַמְנַצֵּ֣חַ עַל-שֹׁ֭שַׁנִּים לִבְנֵי-קֹ֑רַח מַ֝שְׂכִּ֗יל שִׁ֣יר יְדִידֹֽת: ב רָ֘חַ֤שׁ לִבִּ֨י | דָּ֘בָ֤ר ט֗וֹב אֹמֵ֣ר אָ֭נִי מַעֲשַׂ֣י לְמֶ֑לֶךְ לְ֝שׁוֹנִ֗י עֵ֤ט | סוֹפֵ֬ר מָהִֽיר: ג יָפְיָפִ֡יתָ מִבְּנֵ֬י אָדָ֗ם ה֣וּצַק חֵ֭ן בְּשְׂפְתוֹתֶ֑יךָ עַל-כֵּ֤ן בֵּֽרַכְךָ֖ אֱלֹהִ֣ים לְעוֹלָֽם: ד חֲגֽוֹר-חַרְבְּךָ֣ עַל-יָרֵ֣ךְ גִּבּ֑וֹר ה֝וֹדְךָ֗ וַהֲדָרֶֽךָ: ה וַהֲדָ֬רְךָ֨ | צְלַ֬ח רְכַ֗ב עַֽל-דְּבַר-אֱ֭מֶת וְעַנְוָה-צֶ֑דֶק וְתוֹרְךָ֖ נוֹרָא֣וֹת יְמִינֶֽךָ: ו חִצֶּ֗יךָ שְׁנ֫וּנִ֥ים עַ֭מִּים תַּחְתֶּ֣יךָ יִפְּל֑וּ בְּ֝לֵ֗ב אוֹיְבֵ֥י הַמֶּֽלֶךְ: ז כִּסְאֲךָ֣ אֱ֭לֹהִים עוֹלָ֣ם וָעֶ֑ד שֵׁ֥בֶט מִ֝ישֹׁ֗ר שֵׁ֣בֶט מַלְכוּתֶֽךָ: ח אָהַ֣בְתָּ צֶּדֶק֮ וַתִּשְׂנָ֫א רֶ֥שַׁע עַל-כֵּ֤ן | מְשָׁחֲךָ֡ אֱלֹהִ֣ים אֱ֭לֹהֶיךָ שֶׁ֥מֶן שָׂשׂ֗וֹן מֵֽחֲבֵרֶֽיךָ: ט מֹר-וַאֲהָל֣וֹת קְ֭צִיעוֹת כָּל-בִּגְדֹתֶ֑יךָ מִֽן-הֵ֥יכְלֵי שֵׁ֝֗ן מִנִּ֥י שִׂמְּחֽוּךָ: י בְּנ֣וֹת מְ֭לָכִים בְּיִקְּרוֹתֶ֑יךָ נִצְּבָ֥ה שֵׁגַ֥ל לִֽ֝ימִינְךָ֗ בְּכֶ֣תֶם אוֹפִֽיר: יא שִׁמְעִי-בַ֣ת וּ֭רְאִי וְהַטִּ֣י אָזְנֵ֑ךְ וְשִׁכְחִ֥י עַ֝מֵּ֗ךְ וּבֵ֥ית אָבִֽיךְ: יב וְיִתְאָ֣ו הַמֶּ֣לֶךְ יָפְיֵ֑ךְ כִּי-ה֥וּא אֲ֝דֹנַ֗יִךְ וְהִשְׁתַּֽחֲוִי-לֽוֹ: יג וּבַֽת-צֹ֨ר | בְּ֭מִנְחָה פָּנַ֥יִךְ יְחַלּ֗וּ עֲשִׁ֣ירֵי עָֽם: יד כָּל-כְּבוּדָּ֣ה בַת-מֶ֣לֶךְ פְּנִ֑ימָה מִֽמִּשְׁבְּצ֖וֹת זָהָ֣ב לְבוּשָֽׁהּ: טו לִרְקָמוֹת֮ תּוּבַ֪ל לַ֫מֶּ֥לֶךְ בְּתוּל֣וֹת אַ֭חֲרֶיהָ רֵעוֹתֶ֑יהָ מ֖וּבָא֣וֹת לָֽךְ: טז תּ֖וּבַלְנָה בִּשְׂמָחֹ֣ת וָגִ֑יל תְּ֝בֹאֶ֗ינָה בְּהֵ֣יכַל מֶֽלֶךְ: יז תַּ֣חַת אֲ֭בֹתֶיךָ יִהְי֣וּ בָנֶ֑יךָ תְּשִׁיתֵ֥מוֹ לְ֝שָׂרִ֗ים בְּכָל-הָאָֽרֶץ: יח אַזְכִּ֣ירָה שִׁ֭מְךָ בְּכָל-דֹּ֣ר וָדֹ֑ר עַל-כֵּ֥ן עַמִּ֥ים יְ֝הוֹדֻ֗ךָ לְעֹלָ֥ם וָעֶֽד:

תהילים מ״ה (פרק 45) הוא מזמור שנושא אופי שונה משאר הפרקים בספר תהילים: הוא מתואר כ"שִׁיר יְדִידֹת" ומציג לכאורה שיר הלל לחתונה מלכותית או למלך נכבד, ובתוכו גם דימויים המלמדים על המשיחיות או על ממד נצחי של מלכות ה’. מזמור זה מבטא יופי והדר של מלך ושל כלתו, ומשלב הילול המלכות על-ידי השירה — תוך שעולה האפשרות לראות בו רמזים על מלכות משיח או קשר בין ישראל לבורא באופן סמלי.

תוכן ועיקרי הרעיון

1. כותרת ואופי השיר
   • "לַמְנַצֵּחַ עַל-שֹׁשַׁנִּים לִבְנֵי-קֹרַח מַשְׂכִּיל שִׁיר יְדִידֹת" (פסוק א).
   • רומז שמזמור זה מנוגן בנעימה מסוימת ("על ששנים"), ומוגדר כ"שיר יְדִידֹת" — שיר אהבה או שיר לכבוד אירוע זוגי יוקרתי, כנראה לחתן-מלך ולכלה-מלכה.
2. תיאור המלך והמלכות
   • הפתיחה (פסוקים ב–ג) מדברת בשבח המלך: "יָפְיָפִיתָ מִבְּנֵי אָדָם…" מביעה התפעמות מאצילותו ויופיו.
   • בהמשך (פסוקים ד–ו) מזכירים את כוחו הצבאי וצדקתו, המלמדים על כך שהוא לא רק יפה תואר אלא גם מחזיק במידות של מלך מושלם או אף משיח: "וַהֲדָרְךָ צְלַח… עַל דְּבַר אֱמֶת…"
3. סממנים של מלכות אלוקית או משיחית
   • "כִּסְאֲךָ אֱלֹהִים עוֹלָם וָעֶד" (פסוק ז) — המשפט ידוע כמעורר דיון: האם הכוונה שמלכות המלך מייצגת כיסא אלוהי, או שמדובר ברמז למשיח הנצחי?
   • באופן מסורתי-דרשני, יש מי שקורא את הפרק כרמז למלך המשיח או כסמל לקשר בין ה’ לכנסת ישראל.
4. הכלה ומידותיה
   • לקראת האמצע (פסוקים י–ז, ח–י) תיאור של מלכה מפוארת: "כָּל כְּבוּדָּה בַּת־מֶלֶךְ פְּנִימָה" (פסוק יד) — אור ובגדי מלכות שונים, שיעוררו כבוד והדרת מלך.
5. סיום בשבח ובברכה עתידית
   • (פסוקים יז–יח) "תַּחַת אֲבֹתֶיךָ יִהְיוּ בָנֶיךָ…" — הדור הבא ימשיך המלכות ויקרא בשמותם בכל הארץ, בבוא העת.
   • הפרק מסתיים בהבטחה לשם טוב נצחי — “עַמִּים יְדוּךָ לְעֹלָם וָעֶד”.

לאילו מצבים טוב לקרוא את תהילים פרק מה?

1. זמן שמחה וחגיגה משפחתית
   • מפורש כמזמור לחתונה, במיוחד חתונה שנערכה ברוב עושר. אנשים רבים קוראים בו לקראת חתונה או ביום החתונה, לזכר אירוע נסיכי שמחזק ערך של יופי, הדר ואחדות.
2. כשמתגעגעים למלכות ה' או לזמן הגאולה
   • מי שמפרש את הפרק באור משיחי רואה בו עידוד לתקוות המשיח, למלכות אלוקית צודקת. אפשר לקרוא מתוך ציפייה לטוב גדול, מעין שמחה שבדרך.
3. לעידוד מלכות פנימית וכבוד
   • הפרק מקרין אנרגיה של יופי ואצילות, יכול לתת השראה למי שמבקש להרגיש המלכות הפנימית שלו בעבודת ה’ או להכניס הדר בחייו.
4. לחיבור בין הרובד הגשמי לרובד הרוחני
   • מזמור המשקף שהיופי, העושר והאצילות יכולים להיות מקושרים להשראת קדושה. מתאים לקריאה כשמתלבטים לגבי מקום החומר והאסטטיקה ביהדות.

מה כוחו של פרק מ״ה?

1. מעורר שמחה של מלכות וקדושה
   • בלשון ההודיה וההדר אפשר למצוא השראה לחדווה ולשמחה, במיוחד באירועי שמחה במשפחה.
2. מחזק התקווה לגאולה
   • מי שרואה במלך דמות משיחית, חש שהפרק מקדם אמונה בגאולה עתידית בהיבט הלאומי, וכן בהיבט אישי-רוחני.
3. שיר של “תפארת”
   • מזכיר שלפעמים יש מקום לחגוג הדר חיצוני ויופי, בתנאי שמושרים לכבוד שמיים. הוא משמש תרופה לשגרת “קודרים”, מעורר להכיר ביופי אלוקי שבעולם.
4. הגברת אהבה בין בני זוג
   • כ"משל" לחתונה מלכותית, אפשר למצוא בו דימויים מעצימים ליחס של כבוד ויקר בין בני זוג, ולראות את השמחה הזוגית כצלם למלכות אמיתית לפני האל.

סיכום

תהילים פרק מה נחווה כ”שיר יְדִידֹת” – כעין שיר חתונה מלכותית או משיחית. עיקרו מפאר את המלך העליון ומציג את הכלה בהוד והדר, וחושף שאירועים חגיגיים יכולים לשאת תוכן רוחני גבוה, לפרסם את הקשר בין יופי חיצוני ליופי פנימי, ובין מלכות גשמית למלכות אלוקית. הפרק מתאים מאד לחתונות והזדמנויות של שמחה משפחתית, וגם כאמצעי לעודד משיחיות ואמונה בה’ כמלך. כוחו טמון ביכולתו לרומם את הלב בשמחת ההדר, לשלב בין הברק האנושי לבין ההכרה באצילות שורשה האלוקי, ולחזק את הרצון לחתור למלכות וצדק עלי אדמות.

תהילים