תהילים פרק מד

תהילים פרק מד

א לַמְנַצֵּ֬חַ לִבְנֵי-קֹ֬רַח מַשְׂכִּֽיל: ב אֱלֹהִ֤ים | בְּאָזְנֵ֬ינוּ שָׁמַ֗עְנוּ אֲבוֹתֵ֥ינוּ סִפְּרוּ-לָ֑נוּ פֹּ֥עַל פָּעַ֥לְתָּ בִֽ֝ימֵיהֶ֗ם בִּ֣ימֵי קֶֽדֶם: ג אַתָּ֤ה | יָדְךָ֡ גּוֹיִ֣ם ה֭וֹרַשְׁתָּ וַתִּטָּעֵ֑ם תָּרַ֥ע לְ֝אֻמִּ֗ים וַֽתְּשַׁלְּחֵֽם: ד כִּ֤י לֹ֪א בְחַרְבָּ֡ם יָ֥רְשׁוּ אָ֗רֶץ וּזְרוֹעָם֮ לֹא-הוֹשִׁ֪יעָ֫ה לָּ֥מוֹ כִּֽי-יְמִֽינְךָ֣ וּ֭זְרוֹעֲךָ וְא֥וֹר פָּנֶ֗יךָ כִּ֣י רְצִיתָֽם: ה אַתָּה-ה֣וּא מַלְכִּ֣י אֱלֹהִ֑ים צַ֝וֵּ֗ה יְשׁוּע֥וֹת יַעֲקֹֽב: ו בְּ֭ךָ צָרֵ֣ינוּ נְנַגֵּ֑חַ בְּ֝שִׁמְךָ֗ נָב֥וּס קָמֵֽינוּ: ז כִּ֤י לֹ֣א בְקַשְׁתִּ֣י אֶבְטָ֑ח וְ֝חַרְבִּ֗י לֹ֣א תוֹשִׁיעֵֽנִי: ח כִּ֣י ה֭וֹשַׁעְתָּנוּ מִצָּרֵ֑ינוּ וּמְשַׂנְאֵ֥ינוּ הֱבִישֽׁוֹתָ: ט בֵּֽ֭אלֹהִים הִלַּלְ֣נוּ כָל-הַיּ֑וֹם וְשִׁמְךָ֓ | לְעוֹלָ֖ם נוֹדֶ֣ה סֶֽלָה: י אַף-זָ֭נַחְתָּ וַתַּכְלִימֵ֑נוּ וְלֹא-תֵ֝צֵ֗א בְּצִבְאוֹתֵֽינוּ: יא תְּשִׁיבֵ֣נוּ אָ֭חוֹר מִנִּי-צָ֑ר וּ֝מְשַׂנְאֵ֗ינוּ שָׁ֣סוּ לָֽמוֹ: יב תִּ֭תְּנֵנוּ כְּצֹ֣אן מַאֲכָ֑ל וּ֝בַגּוֹיִ֗ם זֵרִיתָֽנוּ: יג תִּמְכֹּֽר-עַמְּךָ֥ בְלֹא-ה֑וֹן וְלֹ֥א-רִ֝בִּ֗יתָ בִּמְחִירֵיהֶֽם: יד תְּשִׂימֵ֣נוּ חֶ֭רְפָּה לִשְׁכֵנֵ֑ינוּ לַ֥עַג וָ֝קֶ֗לֶס לִסְבִיבוֹתֵֽינוּ: טו תְּשִׂימֵ֣נוּ מָ֭שָׁל בַּגּוֹיִ֑ם מְנֽוֹד-רֹ֝֗אשׁ בַּל-אֻמִּֽים: טז כָּל-הַ֭יּוֹם כְּלִמָּתִ֣י נֶגְדִּ֑י וּבֹ֖שֶׁת פָּנַ֣י כִּסָּֽתְנִי: יז מִ֭קּוֹל מְחָרֵ֣ף וּמְגַדֵּ֑ף מִפְּנֵ֥י א֝וֹיֵ֗ב וּמִתְנַקֵּֽם: יח כָּל-זֹ֣את בָּ֭אַתְנוּ וְלֹ֣א שְׁכַחֲנ֑וּךָ וְלֹֽא-שִׁ֝קַּ֗רְנוּ בִּבְרִיתֶֽךָ: יט לֹא-נָס֣וֹג אָח֣וֹר לִבֵּ֑נוּ וַתֵּ֥ט אֲשֻׁרֵ֗ינוּ מִנִּ֥י אָרְחֶֽךָ: כ כִּ֣י דִ֭כִּיתָנוּ בִּמְק֣וֹם תַּנִּ֑ים וַתְּכַ֖ס עָלֵ֣ינוּ בְצַלְמָֽוֶת: כא אִם-שָׁ֭כַחְנוּ שֵׁ֣ם אֱלֹהֵ֑ינוּ וַנִּפְרֹ֥שׂ כַּ֝פֵּ֗ינוּ לְאֵ֣ל זָֽר: כב הֲלֹ֣א אֱ֭לֹהִים יַֽחֲקָר-זֹ֑את כִּֽי-ה֥וּא יֹ֝דֵ֗עַ תַּעֲלֻמ֥וֹת לֵֽב: כג כִּֽי-עָ֭לֶיךָ הֹרַ֣גְנוּ כָל-הַיּ֑וֹם נֶ֝חְשַׁ֗בְנוּ כְּצֹ֣אן טִבְחָֽה: כד ע֤וּרָה | לָ֖מָּה תִישַׁ֥ן | אֲדֹנָ֑י הָ֝קִ֗יצָה אַל-תִּזְנַ֥ח לָנֶֽצַח: כה לָֽמָּה-פָנֶ֥יךָ תַסְתִּ֑יר תִּשְׁכַּ֖ח עָנְיֵ֣נוּ וְֽלַחֲצֵֽנוּ: כו כִּ֤י שָׁ֣חָה לֶעָפָ֣ר נַפְשֵׁ֑נוּ דָּבְקָ֖ה לָאָ֣רֶץ בִּטְנֵֽנוּ: כז ק֭וּמָֽה עֶזְרָ֣תָה לָּ֑נוּ וּ֝פְדֵ֗נוּ לְמַ֣עַן חַסְדֶּֽךָ:

תהילים מ״ד (פרק 44) הוא מזמור המיוחס לבני קורח, אשר מתמודד עם מתח בין ההיסטוריה של ניסים ונצחונות אלוקיים בימי אבותינו – לבין המציאות העכשווית של כישלון וייסורים, על אף נאמנות העם לה’. המזמור מבטא כאב ופליאה על כך שדווקא כשישראל אינם נוטשים את הברית, הם חווים מפלות והשפלה. הפנייה בסיום היא אל ה’, שיחדל מההסתר ויביא תשועה, חרף חוסר ההבנה מדוע הגיעה הפורענות. הוא מעניק מודל לתפילה בעת פער עצום בין ההיסטוריה המפוארת והבטחותיה, לבין מצב רדוף ונסוג.

תוכן ועיקרי הרעיון

1. זיכרון הניסים הקדומים
   • הפתיחה (פסוקים ב–ט) עוסקת בשבח מעשי האל בימי קדם: "אֲשֶׁר־פָּעַלְתָּ בִימֵיהֶם בִּימֵי קֶדֶם" – כיצד הביא את ישראל לניצחון בארצות אויב, לא בכוח חרבם אלא בכוח האל לבד.
   • מכאן צומחת תקווה: כפי שהיית בעבר מושיענו, המשיך נא כך תמיד.
2. המצוקה הנוכחית ואי-ההתאמה
   • (פסוקים י–יז) מתארים כעת אבדות ומפלה: "אַחְתָּנוּ תִּתָּנֵנוּ כְּצֹאן מַאֲכָל".
   • התחושה: העם נזרק לכל כיוון, נמכר בזול, מושא ללעג ולבוז (פסוק טו).
3. העם לא זנח את הברית
   • הטיעון המרכזי: "כָּל־זֹאת בָּאַתְנוּ וְלֹא־שְׁכָחֲנוּךָ, וְלֹא־שִׁקַּרְנוּ בִּבְרִיתֶךָ" (פסוק יח).
   • מעיד שהחטא לא נראה לעין, למרות זאת ה' כאילו מסתיר פניו, מאפשר לאויבים לשלוט.
4. קריאה לאל לקום ולהושיע
   • (פסוקים כד–כז) "עוּרָה לָמָּה תִישַׁן ה'?" – שאלת הבנה: מדוע האל שותק ואינו מתערב?
   • החתימה: "קוּמָה עֶזְרָתָנוּ, וּפְדֵנוּ לְמַעַן חַסְדֶּךָ" (פסוק כז) – בקשה לגאולה, גם אם לא מבחינת זכויות האדם אלא בגין החסד האלוקי.

לאילו מצבים טוב לקרוא תהילים פרק מד?

1. בעת משבר לאומי או ציבורי
   • המזמור מתאר תחושת קולקטיב של עם המתמודד עם תבוסות ואסונות, לצד חוסר הבנה מדוע מגיעה להם, בהתחשב שנשארו נאמנים.
2. כשחשים פער בין דיבורי אמונה לבין המציאות
   • הפרק מבטא כאב נפשי עמוק: מדוע, על אף האמונה והנאמנות, לא נראית עזרה אלוקית? מתאים למי שמרגיש שלא רואה סימן לישועה.
3. בתפילה על עוולות חריפות ותחושת הסתר פנים
   • מי שרואה אי-צדק או עוני, רדיפות וכישלונות לסובלים, למרות שמירה על דרך התורה, יכול לשאוב מילים ותחינה מכאן.
4. לעודד התגלות חסד ה' גם ללא זכויות
   • הסיום מזכיר: "פְדֵנוּ לְמַעַן חַסְדֶּךָ". יש מצבים שבהם אדם חש שאין לו זכויות ולא מבין את הכשל, ולכן פונה ישר לחסד האל.

מה כוחו של פרק מ״ד?

1. מחבר את ההיסטוריה הלאומית לאירועי ההווה
   • העם זוכר איך ה' הנהיג ופעל בעבר, כך שואב עידוד למרות כישלונות עכשוויים.
2. מכיל כאב אמוני
   • זהו פרק המאפשר לפרוק את התמיהה "איך זה קורה?", ובעת ובעונה אחת להביע נאמנות. הוא מלמד שלא חייבים להבין הכול כדי להמשיך להאמין.
3. מעודד קריאה לזכות החסד
   • שלא כמו מזמורים אחרים המתמקדים בשיפור המעשים, כאן העם או האדם מסתמך על חסד ה', גם כאשר אין הסבר הולם למצב.
4. מזכיר שלא הכול גלוי
   • ייתכן שיש סיבות נעלמות, אך החובה שלנו היא לקרוא לה’, לא להרפות מהאמונה. מקנה תודעת ענווה רוחנית.

סיכום

תהילים פרק מד מציג עימות בין העבר המפואר של חסדים וניסים אלוקיים לבין מצוקת ההווה, המתמקדת באבדות ומפלה חריפה, למרות שהעם לא נטש את ברית ה'. הבקשה הנואשת "קוּמָה עֶזְרָתָנוּ" מבטאת זעקה אמונית לחידוש רחמי שמיים. הפרק אפוא רלוונטי לזמנים שבהם אנשים או אומה אינם מוצאים הסבר לאסונם, אף שדבקים באל. הוא מחזק אמונה שאף אם לא אנו מבינים את הסיבה, עלינו לזעוק ולהוסיף לבטוח שהאל, "לְמַעַן חַסְדּוֹ", יוציא אותנו מצרה גם אם אינה מובנת או מוצדקת בעינינו.

תהילים