תהילים פרק מג

תהילים פרק מג

א שָׁפְטֵ֤נִי אֱלֹהִ֨ים | וְרִ֘יבָ֤ה רִיבִ֗י מִגּ֥וֹי לֹא-חָסִ֑יד מֵ֤אִישׁ-מִרְמָ֖ה וְעַוְלָ֣ה תְפַלְּטֵֽנִי: ב כִּֽי-אַתָּ֤ה | אֱלֹהֵ֣י מָֽעוּזִּי֮ לָמָ֪ה זְנַ֫חְתָּ֥נִי לָֽמָּה-קֹדֵ֥ר אֶתְהַלֵּ֗ךְ בְּלַ֣חַץ אוֹיֵֽב: ג שְׁלַח-אוֹרְךָ֣ וַ֭אֲמִתְּךָ הֵ֣מָּה יַנְח֑וּנִי יְבִיא֥וּנִי אֶל-הַֽר-קָ֝דְשְׁךָ֗ וְאֶל-מִשְׁכְּנוֹתֶֽיךָ: ד וְאָב֤וֹאָה | אֶל-מִזְבַּ֬ח אֱלֹהִ֗ים אֶל-אֵל֮ שִׂמְחַ֪ת גִּ֫ילִ֥י וְאוֹדְךָ֥ בְכִנּ֗וֹר אֱלֹהִ֥ים אֱלֹהָֽי: ה מַה-תִּשְׁתּ֬וֹחֲחִ֨י | נַפְשִׁי֮ וּֽמַה-תֶּהֱמִ֪י עָ֫לָ֥י הוֹחִ֣ילִי לֵֽ֭אלֹהִים כִּי-ע֣וֹד אוֹדֶ֑נּוּ יְשׁוּעֹ֥ת פָּ֝נַ֗י וֵֽאלֹהָֽי:

תהילים מ״ג (פרק 43) הוא מזמור קצר ורצוף ברגש, המהווה המשך ישיר לפרק הקודם (מ״ב), ומסיים למעשה את הרעיון שהתחיל שם. המזמור אינו נושא כותרת מיוחדת, ובמסורת ובמחקר מקובל לא פעם לראותו כחלק אינטגרלי מפרק מ״ב (שכן שני הפרקים מסתיימים באותו פזמון חוזר: "מַה־תִּשְׁתּוֹחֲחִי נַפְשִׁי … הוֹחִילִי לֵאלֹהִים").

לצד המרכיב של הציפייה והכמיהה לראות את פני האל בבית המקדש, פרק מ״ג מוסיף קריאה לבירור משפטי מול אויבים עוינים ושקרניים, וקריאה לאור ולעזרה אלוקית שינחו את הדובר אל מקום קדושת ה'. בכך, המזמור מציג נאבקות פנימית מול ייאוש, יחד עם אמונה חוזרת ונשנית בשמחת המפגש עם האל, שיביא שחרור נפשי ותחושת הגנה מול הרשעים.

תוכן ועיקרי הרעיון

1. בקשה למשפט נגד אויבים
   • "שָׁפְטֵנִי אֱלֹהִים, וְרִיבָה רִיבִי מִגּוֹי לֹא־חָסִיד…" (פסוק א)
   • הדובר מבקש שהאל יעשה משפט או דין בינו לבין אומה רעה (או אנשים עוינים) בעלי רמייה. זה מבליט מצוקה חיצונית ולחץ מאויבים.
2. תחושת אכזבה ושאלה פנימית
   • "כִּי־אַתָּה אֱלֹהֵי מָעוּזִּי, לָמָּה זְנַחְתָּנִי?" (פסוק ב)
   • עדיין נשארת תמיהה: מדוע האל לא מתערב להציל מהרשע. האדם מרגיש נטוש ומחפש הסבר.
3. קריאה לאור ולדרך אל ההיכל
   • "שְׁלָח־אוֹרְךָ וַאֲמִתְּךָ, הֵמָּה יַנְחוּנִי…" (פסוק ג)
   • מבקש מה' שיאיר לו את הדרך הנכונה ויוליכוֹ לבית קודשו בירושלים, אל המזבח, שם יודה וישבח.
4. הפזמון המסיים, כמו בפרק מ״ב
   • "מַה־תִּשְׁתּוֹחֲחִי נַפְשִׁי, וּמַה־תֶּהֱמִי עָלָי? הוֹחִילִי לֵאלֹהִים…" (פסוק ה)
   • שוב הדובר מעודד עצמו לא לשקוע בדיכאון, להישען על האל שיביאוֹ לשוב ולהלל.

לאילו מצבים טוב לקרוא את תהילים פרק מג?

1. המשך לתחושת ריחוק ותוגה שהופיעה במזמור מ״ב
   • מזמור מ״ג למעשה משלים את הרעיון של כמיהה לאל בעוד האדם נמצא בגלות או רחוק מקדושת המקדש. אם קוראים את מ״ב, טבעי להוסיף את מ״ג כדי לסגור את המעגל.
2. כשמרגישים רדיפה או אי-צדק מצד “גוי לא חסיד”
   • הדובר מבקש מהאל שישפוט בינו לבין בעלי עלילה רשעית או רמייה, מתאים למצב שבו האדם חש שהמשפט הארצי לא מספק או שהאויבים רוקמים עליו מזימה.
3. בעת ערגה לחזרה למקום תפילה ושמחה
   • “הֵמָּה יַנְחוּנִי אֶל־הַר קָדְשְׁךָ” מבטא רצון לשוב לבית ה׳ ולחוות את השמחה ביציבות ואחווה, מתאים למי שרחוק פיזית או נפשית מבית הכנסת, מהקהילה או מהשראה אלוקית.
4. חיזוק מול דיכאון פנימי
   • “מַה־תִּשְׁתּוֹחֲחִי נַפְשִׁי” הוא משפט חוזר שמעודד לא להישאר בשפל, אלא לקוות בה'. מזמור מ״ג מציע שפה למי שמחפש סגנון אישי להמריץ עצמו לצאת מדיכאון.

מה כוחו של פרק מ״ג?

1. שילוב של בקשה למשפט צדק עם כמיהה רוחנית
   • אדם לומד שאפשר לפנות לאל גם בעניינים גשמיים ומשפטיים, וגם ברעב לצמיחה רוחנית. שניהם כרוכים זה בזה.
2. הדגשת “אוֹרְךָ וַאֲמִתְּךָ”
   • הפסוק “שְׁלָח־אוֹרְךָ וַאֲמִתְּךָ” מביע עוצמתית: הארה אלוקית ואמת מובילות את האדם לדרך נכונה, פיזית ורוחנית. כוחו בלהחדיר אור במקום חשוך, ולהרים את האדם אל בית התפילה.
3. מתן מסגרת להתמודדות מול תחושות נטישה
   • למרות הדיכאון והפגיעה, הסיום חוזר אל "הוֹחִילִי לֵאלֹהִים" – אמונה שיעניק ישועה ושיבה לצהלה. מעניק תקווה אמיתית גם ברגעי שבר.
4. סיכום רגשי למזמור הקודם
   • כיוון שמ”ב ומ”ג מהווים מכלול, קריאת מ”ג משלימה את ההתמודדות הנפשית – ממעמקי התוגה לנסיון עידוד וביטחון.

סיכום

תהילים פרק מג מקושר ישירות לפרק הקודם, וממשיך בגעגוע לאל ולבית מקדשו, יחד עם תחושת עוול הנגרמת בידי אויבים לא-צודקים. בקשה למשפט צדק, קריאה לאור ואמת אלוקית להנחות את הדרך, וחתימה מעודדת של “מַה־תִּשְׁתּוֹחֲחִי נַפְשִׁי… הוֹחִילִי לֵאלֹהִים” מציעים מענה למצבי קושי נפשי, עוולות חיצוניות וגעגוע למקור הרוחני. כוחו של הפרק באיחוד מרגש בין הצורך להוציא לאור צדק בעולם לבין צמאון לקרבת ה'. קריאתו מעודדת את האדם בצערו לא לשקוע, אלא להסכית לשוב לאור ה', ובו-זמנית לבקש ממנו דין צדק מול הרשעים והעמדתו במקום מתחדש ומחודש של שמחה וקרבה.

תהילים