תהילים פרק לח

תהילים פרק לח

א מִזְמ֖וֹר לְדָוִ֣ד לְהַזְכִּֽיר: ב יְֽהוָ֗ה אַל-בְּקֶצְפְּךָ֥ תוֹכִיחֵ֑נִי וּֽבַחֲמָתְךָ֥ תְיַסְּרֵֽנִי: ג כִּֽי-חִ֭צֶּיךָ נִ֣חֲתוּ בִ֑י וַתִּנְחַ֖ת עָלַ֣י יָדֶֽךָ: ד אֵין-מְתֹ֣ם בִּ֭בְשָׂרִי מִפְּנֵ֣י זַעְמֶ֑ךָ אֵין-שָׁל֥וֹם בַּ֝עֲצָמַ֗י מִפְּנֵ֥י חַטָּאתִֽי: ה כִּ֣י עֲ֭וֹנֹתַי עָבְר֣וּ רֹאשִׁ֑י כְּמַשָּׂ֥א כָ֝בֵ֗ד יִכְבְּד֥וּ מִמֶּֽנִּי: ו הִבְאִ֣ישׁוּ נָ֭מַקּוּ חַבּוּרֹתָ֑י מִ֝פְּנֵ֗י אִוַּלְתִּֽי: ז נַעֲוֵ֣יתִי שַׁחֹ֣תִי עַד-מְאֹ֑ד כָּל-הַ֝יּ֗וֹם קֹדֵ֥ר הִלָּֽכְתִּי: ח כִּֽי-כְ֭סָלַי מָלְא֣וּ נִקְלֶ֑ה וְאֵ֥ין מְ֝תֹ֗ם בִּבְשָׂרִֽי: ט נְפוּג֣וֹתִי וְנִדְכֵּ֣יתִי עַד-מְאֹ֑ד שָׁ֝אַ֗גְתִּי מִֽנַּהֲמַ֥ת לִבִּֽי: י אֲֽדֹנָי נֶגְדְּךָ֥ כָל-תַּאֲוָתִ֑י וְ֝אַנְחָתִ֗י מִמְּךָ֥ לֹא-נִסְתָּֽרָה: יא לִבִּ֣י סְ֭חַרְחַר עֲזָבַ֣נִי כֹחִ֑י וְֽאוֹר-עֵינַ֥י גַּם-הֵ֝֗ם אֵ֣ין אִתִּֽי: יב אֹֽהֲבַ֨י | וְרֵעַ֗י מִנֶּ֣גֶד נִגְעִ֣י יַעֲמֹ֑דוּ וּ֝קְרוֹבַ֗י מֵרָחֹ֥ק עָמָֽדוּ: יג וַיְנַקְשׁ֤וּ | מְבַקְשֵׁ֬י נַפְשִׁ֗י וְדֹרְשֵׁ֣י רָ֭עָתִי דִּבְּר֣וּ הַוּ֑וֹת וּ֝מִרְמ֗וֹת כָּל-הַיּ֥וֹם יֶהְגּֽוּ: יד וַאֲנִ֣י כְ֭חֵרֵשׁ לֹ֣א אֶשְׁמָ֑ע וּ֝כְאִלֵּ֗ם לֹ֣א יִפְתַּח-פִּֽיו: טו וָאֱהִ֗י כְּ֭אִישׁ אֲשֶׁ֣ר לֹא-שֹׁמֵ֑עַ וְאֵ֥ין בְּ֝פִ֗יו תּוֹכָחֽוֹת: טז כִּֽי-לְךָ֣ יְהוָ֣ה הוֹחָ֑לְתִּי אַתָּ֥ה תַ֝עֲנֶ֗ה אֲדֹנָ֥י אֱלֹהָֽי: יז כִּֽי-אָ֭מַרְתִּי פֶּן-יִשְׂמְחוּ-לִ֑י בְּמ֥וֹט רַ֝גְלִ֗י עָלַ֥י הִגְדִּֽילוּ: יח כִּֽי-אֲ֭נִי לְצֶ֣לַע נָכ֑וֹן וּמַכְאוֹבִ֖י נֶגְדִּ֣י תָמִֽיד: יט כִּֽי-עֲוֹנִ֥י אַגִּ֑יד אֶ֝דְאַ֗ג מֵֽחַטָּאתִֽי: כ וְֽ֭אֹיְבַי חַיִּ֣ים עָצֵ֑מוּ וְרַבּ֖וּ שֹׂנְאַ֣י שָֽׁקֶר: כא וּמְשַׁלְּמֵ֣י רָ֭עָה תַּ֣חַת טוֹבָ֑ה יִ֝שְׂטְנ֗וּנִי תַּ֣חַת (רדופי)  רָֽדְפִי-טֽוֹב: כב אַל-תַּֽעַזְבֵ֥נִי יְהוָ֑ה אֱ֝לֹהַ֗י אַל-תִּרְחַ֥ק מִמֶּֽנִּי: כג ח֥וּשָׁה לְעֶזְרָתִ֑י אֲ֝דֹנָ֗י תְּשׁוּעָתִֽי:

תהילים ל”ח (פרק 38) הוא מזמור המיוחס לדוד המלך, המתאר תחושת סבל עמוק – גופני ונפשי – הנובע מחטאיו של האדם ומביא עליו ייסורים. הדובר פונה בתחינה לאלוהים שלא יוכיחנו בעֶברה (בכעס), ומשתף בכאב הגדול שהוא חווה. לצד תיאור הייסורים, המזמור מבטא חרטה עמוקה ואמונה שבסופו של דבר רק האל יכול לרפא ולהציל. זהו פרק מעורר הזדהות לכל מי שמרגיש סבל וחולשה פיזית או נפשית, ורוצה לבקש רחמים וקרבה מחודשת לה'.

תוכן ועיקרי הרעיון

1. בקשה להמתקת הדין
   • הפתיחה: “ה’ אַל־בְּקֶצְפְּךָ תוֹכִיחֵנִי” (פסוק ב) מביעה רצון שה’ לא יוכיח את החוטא בכעס חמור מדי, שכן הוא מרגיש שכבר אין בו כוח לשאתו.
   • הדובר חש שהייסורים הם תוצאה של חטאיו, ובכל זאת הוא מבקש יחס מתוך רחמים.
2. תיאור עוצמת הסבל
   • בפסוקים (ג–ט) מתוארים כאבים חזקים, תחושה שאין שלמות בבשר והעצמות כואבות בגלל “חַטָּאתִי”.
   • נוצר רושם של מחלה וכבדות פיזית ההופכת לייסורים נפשיים: “לֹא־הָיָה בִשְׂאֲנִי מָקוֹם מִנִּבְקָתִי” (פסוק ח).
3. בדידות וריחוק חברתי
   • המזמור מתאר גם בדידות: “אֹהֲבַי וְרֵעַי מִנֶּגֶד יַעֲמֹדוּ, וּקְרוֹבַי מֵרָחֹק עָמָדוּ” (פסוק יב).
   • כאביו הרחיקו ידידים, או שהם מנסים להימנע מלקרב אליו, וחלקם אף טומנים לו מוקשים, מה שמגדיל את תחושת הבדידות והבושה.
4. האדם מתנער מכל מגננה אנושית ופונה רק אל ה’
   • “וַאֲנִי כְחֵרֵשׁ לֹא אֶשְׁמָע, וּכְאִלֵּם לֹא־יִפְתַּח־פִּיו” (פסוק יד) – החוטא שותק מול המאשימים, כי יודע שהעזרה יכולה לבוא רק מאלוהים, לא מהתנגדות אליהם.
   • בהמשך, “כִּי בְךָ ה’ הוֹחָלְתִּי, אַתָּה תַּעֲנֶה ה’ אֱלֹהָי” (פסוק טז) מעיד על אמונה איתנה שבסוף ה’ ישמע ויעזור.
5. חתימה בתקווה לישועה ורחמים
   • לבסוף מבקש הדובר: “אַל־תַּעַזְבֵנִי ה’ אֱלֹהַי, אַל־תִּרְחַק מִמֶּנִּי” (פסוק כב), ו“חֽוּשָׁה לְעֶזְרָתִי” (פסוק כג).
   • זהו קריאת רחמים נואשת, אמונה שעוד יש סיכוי לגאולה וריפוי.

לאילו מצבים טוב לקרוא את תהילים פרק לח?

1. בעת מחלה או ייסורים פיזיים
   • הפרק מתייחס בבירור לכאב פיזי כבד כתוצאה מחטאים או מעשים רעים. מתאים במיוחד למי שמרגיש החמרה פיזית ורוצה לפנות לה’ בתחינה.
2. כשמנוכר מהסביבה
   • במצב שבו האדם מרגיש דחוי, לא מובן, או שמכריו נוהגים בו ריחוק, “אֹהֲבַי וְרֵעַי מִנֶּגֶד יַעֲמֹדוּ” – מזמור ל”ח עוזר לפרוק את הבדידות ולמצוא נחמה בה’.
3. בעת אשמה או חרטה על חטאים
   • במידה שהאדם מרגיש עונש קשה או סבל כתגובה לטעויות שעשה, הפרק נושא מסר חזק של חרטה ותחנונים שאלוהים ירחם ולא ייסר יותר מדי.
4. בעת חיפוש סליחה ורחמים
   • זו פנייה ישירה שבאה לידי ביטוי: “אַל־בְּקֶצְפְּךָ תוֹכִיחֵנִי” – הצורך להקטין את מידת הדין ולהחליפה במידת חסד.

מה כוחו של פרק ל”ח?

1. מבטא היטב סבל פיזי ונפשי, ובכך מהווה פורקן רגשי
   • הקריאה בו מאפשרת לאדם לבטא חרטה ובושה תוך כדי פתיחת הלב לפני ה’ – משחרר ומקל על העומס הנפשי.
2. מעודד אחיזה בה’ בתוך כאב
   • כשנראה שהכול חשוך סביב, הפרק מזכיר שיש עדיין עוגן: “כִּי בְךָ ה’ הוֹחָלְתִּי”. משמש כקרש הצלה נפשי.
3. מחבר בין ההבנה של חטא לעונש
   • לפעמים האדם חש שקשיים נובעים מחטאיו. פרק זה נותן מילים לתחושת “כנראה הבאתי זאת על עצמי” תוך בקשה לרחמים.
4. מעודד תפילה אישית כנה
   • כחו: הוא מציג שפה ישירה ביותר ללא הסתרה – הצרות מתוארות בחריפות, מתפלל שבור לחלוטין; כך מעודד כל אדם לפנות בתפילה לא מעודנת, אלא כנה מקירות ליבו.

סיכום

תהילים פרק לח פונה לאדם השרוי בסבל עצום בשל חטאיו, חש כובד רב ותחושה שהעולם התרחק ממנו. הוא פורק כאב ובושה ושם יהבו רק בה'. הפרק מתאים מאוד לחולה, לאדם שעובר מסכת ייסורים פיזיים או נפשיים, למי שחש חרטה ואשמה ורוצה לזעוק לישועה. כוחו של פרק זה טמון בגילוי הלב שלו – מזמין אותנו להתמודד ללא כחל ושרק עם הכאב, להודות באחריות האישית ולמצוא מפלט ברחמי הבורא, שבכוחו להחליש את חומרת הדין ולהשיב לנו חסד ורפואה.

תהילים