תהילים פרק לא

תהילים פרק לא

א לַמְנַצֵּ֗חַ מִזְמ֥וֹר לְדָוִֽד: ב בְּךָ֖ יְהוָ֣ה חָ֭סִיתִי אַל-אֵב֣וֹשָׁה לְעוֹלָ֑ם בְּצִדְקָתְךָ֥ פַלְּטֵֽנִי: ג הַטֵּ֤ה אֵלַ֨י | אָזְנְךָ֮ מְהֵרָ֪ה הַצִּ֫ילֵ֥נִי הֱיֵ֤ה לִ֨י | לְֽצוּר-מָ֭עוֹז לְבֵ֥ית מְצוּד֗וֹת לְהוֹשִׁיעֵֽנִי: ד כִּֽי-סַלְעִ֣י וּמְצוּדָתִ֣י אָ֑תָּה וּלְמַ֥עַן שִׁ֝מְךָ֗ תַּֽנְחֵ֥נִי וּֽתְנַהֲלֵֽנִי: ה תּוֹצִיאֵ֗נִי מֵרֶ֣שֶׁת ז֭וּ טָ֣מְנוּ לִ֑י כִּֽי-אַ֝תָּה מָֽעוּזִּֽי: ו בְּיָדְךָ֮ אַפְקִ֪יד ר֫וּחִ֥י פָּדִ֖יתָה אוֹתִ֥י יְהוָ֗ה אֵ֣ל אֱמֶֽת: ז שָׂנֵ֗אתִי הַשֹּׁמְרִ֥ים הַבְלֵי-שָׁ֑וְא וַ֝אֲנִ֗י אֶל-יְהוָ֥ה בָּטָֽחְתִּי: ח אָגִ֥ילָה וְאֶשְׂמְחָ֗ה בְּחַ֫סְדֶּ֥ךָ אֲשֶׁ֣ר רָ֭אִיתָ אֶת-עָנְיִ֑י יָ֝דַ֗עְתָּ בְּצָר֥וֹת נַפְשִֽׁי: ט וְלֹ֣א הִ֭סְגַּרְתַּנִי בְּיַד-אוֹיֵ֑ב הֶֽעֱמַ֖דְתָּ בַמֶּרְחָ֣ב רַגְלָֽי: י חָנֵּ֥נִי יְהוָה֮ כִּ֤י צַ֫ר-לִ֥י עָשְׁשָׁ֖ה בְכַ֥עַס עֵינִ֗י נַפְשִׁ֥י וּבִטְנִֽי: יא כִּ֤י כָל֪וּ בְיָג֡וֹן חַיַּי֮ וּשְׁנוֹתַ֪י בַּאֲנָ֫חָ֥ה כָּשַׁ֣ל בַּעֲוֹנִ֣י כֹחִ֑י וַעֲצָמַ֥י עָשֵֽׁשׁוּ: יב מִכָּל-צֹרְרַ֨י הָיִ֪יתִי חֶרְפָּ֡ה וְלִשֲׁכֵנַ֨י | מְאֹד֮ וּפַ֪חַד לִֽמְיֻדָּ֫עָ֥י רֹאַ֥י בַּח֑וּץ נָדְד֥וּ מִמֶּֽנִּי: יג נִ֭שְׁכַּחְתִּי כְּמֵ֣ת מִלֵּ֑ב הָ֝יִ֗יתִי כִּכְלִ֥י אֹבֵֽד: יד כִּ֤י שָׁמַ֨עְתִּי | דִּבַּ֥ת רַבִּים֮ מָג֪וֹר מִסָּ֫בִ֥יב בְּהִוָּסְדָ֣ם יַ֣חַד עָלַ֑י לָקַ֖חַת נַפְשִׁ֣י זָמָֽמוּ: טו וַאֲנִ֤י | עָלֶ֣יךָ בָטַ֣חְתִּי יְהוָ֑ה אָ֝מַ֗רְתִּי אֱלֹהַ֥י אָֽתָּה: טז בְּיָדְךָ֥ עִתֹּתָ֑י הַצִּ֘ילֵ֤נִי מִיַּד-א֝וֹיְבַ֗י וּמֵרֹדְפָֽי: יז הָאִ֣ירָה פָ֭נֶיךָ עַל-עַבְדֶּ֑ךָ ה֖וֹשִׁיעֵ֣נִי בְחַסְדֶּֽךָ: יח יְֽהוָ֗ה אַל-אֵ֭בוֹשָׁה כִּ֣י קְרָאתִ֑יךָ יֵבֹ֥שׁוּ רְ֝שָׁעִ֗ים יִדְּמ֥וּ לִשְׁאֽוֹל: יט תֵּ֥אָלַ֗מְנָה שִׂפְתֵ֫י שָׁ֥קֶר הַדֹּבְר֖וֹת עַל-צַדִּ֥יק עָתָ֗ק בְּגַאֲוָ֥ה וָבֽוּז: כ מָ֤ה רַֽב-טוּבְךָ֮ אֲשֶׁר-צָפַ֪נְתָּ לִּֽירֵ֫אֶ֥יךָ פָּ֭עַלְתָּ לַחֹסִ֣ים בָּ֑ךְ נֶ֝֗גֶד בְּנֵ֣י אָדָם: כא תַּסְתִּירֵ֤ם | בְּסֵ֥תֶר פָּנֶיךָ֮ מֵֽרֻכְסֵ֫י אִ֥ישׁ תִּצְפְּנֵ֥ם בְּסֻכָּ֗ה מֵרִ֥יב לְשֹׁנֽוֹת: כב בָּר֥וּךְ יְהוָ֑ה כִּ֥י הִפְלִ֘יא חַסְדּ֥וֹ לִ֝֗י בְּעִ֣יר מָצֽוֹר: כג וַאֲנִ֤י | אָ֘מַ֤רְתִּי בְחָפְזִ֗י נִגְרַזְתִּי֮ מִנֶּ֪גֶד עֵ֫ינֶ֥יךָ אָכֵ֗ן שָׁ֭מַעְתָּ ק֥וֹל תַּחֲנוּנַ֗י בְּשַׁוְּעִ֥י אֵלֶֽיךָ: כד אֶֽהֱב֥וּ אֶת-יְהוָ֗ה כָּֽל-חֲסִ֫ידָ֥יו אֱ֭מוּנִים נֹצֵ֣ר יְהוָ֑ה וּמְשַׁלֵּ֥ם עַל-יֶ֝֗תֶר עֹשֵׂ֥ה גַאֲוָֽה: כה חִ֭זְקוּ וְיַאֲמֵ֣ץ לְבַבְכֶ֑ם כָּל-הַ֝מְיַחֲלִ֗ים לַיהוָֽה:

תהילים פרק לא (פרק 31) הוא מזמור נוסף המיוחס לדוד המלך, הפותח בזעקה נרגשת של ביטחון והתמסרות לה': "בְּךָ ה' חָסִיתִי, אַל אֵבוֹשָׁה לְעוֹלָם". המזמור מתאר מצב קשה של רדיפה, מצור נפשי ופיזי, בגידה ולשון הרע, אך מתוך המצוקה העמוקה, בוקעת ועולה זעקה של אמונה בלתי מעורערת, בקשת מפלט והצלה, והפקדת גורלו של המשורר בידי האל. מזמור זה נחשב לביטוי מובהק של ביטחון בה' גם בעת צרה גדולה, ויש בו סגולה לחיזוק הלב ולהגנה מפני אויבים ומלשינים.

תוכן ועיקרי הרעיון תהילים פרק לא

1. הצהרת ביטחון ובקשת מפלט:
   • הפתיחה היא הצהרת אמונה חזקה: "בְּךָ ה' חָסִיתִי, אַל אֵבוֹשָׁה לְעוֹלָם" (פס' ב'). הבקשה המיידית היא להצלה המבוססת על צדקת ה' ("בְּצִדְקָתְךָ פַלְּטֵנִי").
   • המשורר מבקש שה' יהיה לו "לְצוּר מָעוֹז, לְבֵית מְצוּדוֹת לְהוֹשִׁיעֵנִי" (פס' ג'), דימויים המבטאים הגנה מוחלטת ובלתי חדירה.
2. תיאור המצוקה הרב-ממדית:
   • הצרה מגיעה מכיוונים רבים: אויבים פיזיים ("הוֹצִיאֵנִי מֵרֶשֶׁת זוּ טָמְנוּ לִי" – פס' ה'), מצוקה נפשית עמוקה ("כִּי כָלוּ בְיָגוֹן חַיַּי וּשְׁנוֹתַי בַּאֲנָחָה, כָּשַׁל בַּעֲו‍ֹנִי כֹחִי וַעֲצָמַי עָשֵׁשׁוּ" – פס' י"א), בדידות וניכור חברתי ("מִכָּל צֹרְרַי הָיִיתִי חֶרְפָּה וְלִשְׁכֵנַי מְאֹד וּפַחַד לִמְיֻדָּעָי, רֹאַי בַּחוּץ נָדְדוּ מֶנִּי. נִשְׁכַּחְתִּי כְּמֵת מִלֵּב, הָיִיתִי כִּכְלִי אֹבֵד" – פס' י"ב-י"ג).
   • שיא החרדה מתואר במילים "כִּי שָׁמַעְתִּי דִּבַּת רַבִּים, מָגוֹר מִסָּבִיב. בְּהִוָּסְדָם יַחַד עָלַי, לָקַחַת נַפְשִׁי זָמָמוּ" (פס' י"ד) – תחושת איום קיומי מכל עבר וקנוניה להורגו.
3. שיא ההתמסרות והאמונה – הפקדת הרוח:
   • בתוך הייאוש, מגיע רגע שיא של אמונה: "בְּיָדְךָ אַפְקִיד רוּחִי, פָּדִיתָ אוֹתִי ה' אֵל אֱמֶת" (פס' ו'). זהו ביטוי של התמסרות מוחלטת לגורל שיקבע ה', מתוך ביטחון שהוא "אל אמת" ויפדה אותו. (פסוק זה מצוטט רבות, ואף נאמר בתפילת "קריאת שמע על המיטה").
4. דחיית עובדי אלילים וביטחון מחודש:
   • המשורר מצהיר על נאמנותו הבלעדית לה': "שָׂנֵאתִי הַשֹּׁמְרִים הַבְלֵי שָׁוְא, וַאֲנִי אֶל ה' בָּטָחְתִּי" (פס' ז'). הוא מאמין בחסד ה' שרואה את עוניו ויודע את צרות נפשו (פס' ח').
5. מעבר מתפילה להודיה וקריאה לאחרים:
   • לאחר תיאור המצוקה והתפילה, ישנה תפנית לתחושת ביטחון ואף הודיה על טוב ה' העתידי או הקיים: "מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִּירֵאֶיךָ, פָּעַלְתָּ לַחוֹסִים בָּךְ נֶגֶד בְּנֵי אָדָם" (פס' כ').
   • הוא קורא לאחרים לבטוח בה': "אֶהֱבוּ אֶת ה' כָּל חֲסִידָיו… חִזְקוּ וְיַאֲמֵץ לְבַבְכֶם כָּל הַמְיַחֲלִים לַה'" (פס' כ"ד-כ"ה).

לאילו מצבים טוב לקרוא תהילים פרק לא?

1. בעת רדיפה, איום והתנכלות: כשאדם מרגיש מוקף אויבים, קנוניות ("בהיווסדם יחד עלי"), או חש סכנה פיזית ("לקחת נפשי זממו").
2. כאשר סובלים מלשון הרע, רכילות והשמצות: המזמור מתאר במפורש את כאב הדיבה ("שמעתי דבת רבים") והחרפה הנגרמת מכך ("הייתי חרפה").
3. במצבי בדידות, ניכור חברתי ובגידה: כשאדם חש דחוי על ידי סביבתו, שכניו ומכריו ("רֹאַי בַּחוּץ נָדְדוּ מֶנִּי", "נשכחתי כמת מלב").
4. בעת תחושת חוסר אונים וחרדה קיומית: כשהתחושה היא של "מגור מסביב" ושהכוחות אוזלים ("כשל בעוני כוחי").
5. לחיזוק האמונה והביטחון בה' בזמן משבר: כשאדם מתמודד עם קושי וזקוק לתזכורת שה' הוא "צור מעוז" וניתן להפקיד בידיו את גורלו ("בידך אפקיד רוחי").
6. כאשר רוצים לבטא התמסרות מלאה לה': אמירת "בידך אפקיד רוחי" יכולה להיות הצהרה אישית עמוקה של קבלת דין שמיים ואמונה בהשגחה.

מה כוחו של פרק לא?

1. מעניק כוח וביטחון מול אויבים: המזמור נחשב כסגולה להגנה מפני אויבים גלויים וסמויים, ומפני מזימות וקנוניות. האמונה שה' הוא "צור ומצודה" נותנת כוח לעמוד מול איומים.
2. מגן מפני לשון הרע ועלילות שווא: התיאור החי של סבל הדיבה והבקשה להצלה מהרשת הטמונה מקנים לו כוח סגולי להגן על האדם מפני רכילות מזיקה ולהוציא את צדקתו לאור.
3. מחזק את הנפש בזמן בדידות וניכור: הוא נותן קול לתחושות הקשות של דחייה חברתית, אך גם מציע נחמה בכך שה' רואה את מצוקת האדם ("ראית את עניי, ידעת בצרות נפשי" – פס' ח') גם כשהסביבה מתנכרת.
4. מעצים את יכולת ההתמסרות והביטחון בה': אמירת "בידך אפקיד רוחי" בכוונה יכולה לחולל שינוי תודעתי, להפחית חרדה ולהגביר את תחושת השלווה מתוך ידיעה שהגורל נתון בידי ה' הטוב והמיטיב.
5. מפיח תקווה לישועה ולטוב הצפון: ההצהרה "מה רב טובך אשר צפנת ליראיך" מזכירה שגם בתוך הקושי, ישנו טוב אלוקי עצום השמור ליריאיו, ומעוררת ציפייה לישועה.

סיכום

תהילים ל"א הוא זעקה מלב המצוקה, תפילה עוצמתית של אדם הנתון במצור פיזי ונפשי, מוקף אויבים, דברי דיבה ובדידות קשה. אך מתוך התהום הזו, עולה ובוקעת אמונה בלתי מתפשרת בה' כמפלט וכמגן, התמסרות טוטאלית המגיעה לשיאה בהפקדת הרוח בידיו, וביטחון עמוק בטובו ובחסדו של ה' גם כשהמציאות נראית קודרת. המזמור מהווה מקור כוח לכל מי שמתמודד עם רדיפה, לשון הרע, חרדה או בדידות. כוחו טמון ביכולתו לחזק את הביטחון בה', להעניק תחושת הגנה ומפלט, להפיח תקווה לישועה, וללמד את סוד ההתמסרות לאל אמת גם מתוך הקושי הגדול ביותר.

תהילים