תהילים פרק כח

תהילים פרק כח

א לְדָוִ֡ד אֵ֘לֶ֤יךָ יְהוָ֨ה | אֶקְרָ֗א צוּרִי֮ אַֽל-תֶּחֱרַ֪שׁ מִ֫מֶּ֥נִּי פֶּן-תֶּֽחֱשֶׁ֥ה מִמֶּ֑נִּי וְ֝נִמְשַׁ֗לְתִּי עִם-י֥וֹרְדֵי בֽוֹר: ב שְׁמַ֤ע ק֣וֹל תַּ֭חֲנוּנַי בְּשַׁוְּעִ֣י אֵלֶ֑יךָ בְּנָשְׂאִ֥י יָ֝דַ֗י אֶל-דְּבִ֥יר קָדְשֶֽׁךָ: ג אַל-תִּמְשְׁכֵ֣נִי עִם-רְשָׁעִים֮ וְעִם-פֹּ֪עֲלֵ֫י אָ֥וֶן דֹּבְרֵ֣י שָׁ֭לוֹם עִם-רֵֽעֵיהֶ֑ם וְ֝רָעָ֗ה בִּלְבָבָֽם: ד תֶּן-לָהֶ֣ם כְּפָעֳלָם֮ וּכְרֹ֪עַ מַֽעַלְלֵ֫יהֶ֥ם כְּמַעֲשֵׂ֣ה יְ֭דֵיהֶם תֵּ֣ן לָהֶ֑ם הָשֵׁ֖ב גְּמוּלָ֣ם לָהֶֽם: ה כִּ֤י לֹ֤א יָבִ֡ינוּ אֶל-פְּעֻלֹּ֣ת יְ֭הוָה וְאֶל-מַעֲשֵׂ֣ה יָדָ֑יו יֶ֝הֶרְסֵ֗ם וְלֹ֣א יִבְנֵֽם: ו בָּר֥וּךְ יְהוָ֑ה כִּי-שָׁ֝מַע ק֣וֹל תַּחֲנוּנָֽי: ז יְהוָ֤ה | עֻזִּ֥י וּמָגִנִּי֮ בּ֤וֹ בָטַ֥ח לִבִּ֗י וְֽנֶ֫עֱזָ֥רְתִּי וַיַּעֲלֹ֥ז לִבִּ֑י וּֽמִשִּׁירִ֥י אֲהוֹדֶֽנּוּ: ח יְהוָ֥ה עֹֽז-לָ֑מוֹ וּמָ֘ע֤וֹז יְשׁוּע֖וֹת מְשִׁיח֣וֹ הֽוּא: ט הוֹשִׁ֤יעָה | אֶת-עַמֶּ֗ךָ וּבָרֵ֥ךְ אֶת-נַחֲלָתֶ֑ךָ וּֽרְעֵ֥ם וְ֝נַשְּׂאֵ֗ם עַד-הָעוֹלָֽם:

תהילים כ״ח (פרק 28) הוא מזמור נוסף המיוחס לדוד המלך, המאופיין בכינוי "אֵלִי צוּרִי" (אלי, צורי), ובהבעת תחינה שה' לא ישתוק לתפילתו ולא יחשיב אותו למעורב עם הרשעים. הפרק נע בין תחושה של סכנה ורצון להיבדל מן הרע, לבין הודיה על העזרה האלוקית שסוף־סוף ניתנת ומשיבה ביטחון. הוא מסתיים בבקשה כללית על עם ישראל: “הושיע את עמך… ורעם ונשאם עד העולם”.

תוכן ועיקרי הרעיון

1. זעקה לא להיחשב בין הרשעים
   • הפתיחה: “אֵלֶיךָ ה’ אֶקְרָא, צוּרִי אַל־תֶּחֱשַׁר־מֵמֶנִּי” (פס׳ א). המבקש זועק: אם תשתוק, אהיה “כְּיוֹרְדֵי בוֹר”.
   • בהמשך (פס׳ ג–ה) התחינה שלא ימשוך אותו עם עושי אוון, אלה שמדברים שלום בפה אך בלבם מזימה. דוד מבקש שה’ יגמול להם כרשעת מעשיהם.
2. מעבר להודיה על המענה
   • “בָּרוּךְ ה’, כִּי־שָׁמַע קוֹל תַּחֲנוּנַי” (פס׳ ו). בשלב זה, ניכר שינוי טון מהחרדה הראשונית להכרת טובה על ששמע האל את קולו.
   • “ה’ עֻזִּי וּמָגִנִּי” (פס׳ ז): ההצהרה שהאל היה מגן ומחסה, והלב התעודד ובוטח.
3. בקשה על כלל ישראל
   • לקראת הסיום (פס׳ ח–ט): "ה’ עֹז־לָמוֹ, וּמָעוֹז יְשׁוּעוֹת מְשִׁיחוֹ". מכאן מתרחבת התפילה לטובת המלך או המשיח, ומשם לכלל העם.
   • "הוֹשִׁיעָה אֶת־עַמֶּךָ וּבָרֵךְ אֶת־נַחֲלָתֶךָ, וּרְעֵם וְנַשְּׂאֵם עַד־הָעוֹלָם" (פס׳ ט). מבטא את האחריות על עמ"י, שה’ ימשיך לרעות אותם בדאגה.

לאילו מצבים טוב לקרוא פרק זה?

1. בעת תחושת עוול או הימצאות בסביבת רשע
   • המזמור מציע תחינה לא להיגרר אחר רשעים או להיחשב כמותם. אם אדם חש לחץ סביבתי של שקר או מרמה, הפרק מבטא בקשה להתבדלות מדרך הרע.
2. כאשר חשים “שתיקה אלוקית”
   • בראשית הפרק, המבקש חושש "אם תשתוק לי, אהיה כיורדי בור". כשנדמה שתפילות אינן נענות, מזמור כ״ח מזכיר שהדבר עלול להרוס תקווה – ולכן זועק לאל שלא ידום.
3. לפני עימות או משפט
   • לאחר שנאלץ לעמוד בפני מי שפועל בתחבולות או בצביעות, ניתן לקרוא במזמור כבקשה שהאמת תצא לאור, והפוגע ייגמל לפי מעשיו.
4. מצבי מעבר מאיום להודיה
   • בחלק השני, הפרק מזכיר את השמחה לאחר שה’ שמע את התפילה. מתאים כקריאה כשיש תחושה שהקושי החל להתפוגג, ושאנו רוצים להודות על כך.
5. כתפילה על עם ישראל כולו
   • הסיום: "הושיעה את עמך… ורעם ונשאם עד העולם", מוסיף תודעת שייכות רחבה. אפשר לאומרו כשמבקשים רחמים לא רק על עצמנו אלא גם על החברה או האומה.

מה כוחו של פרק כ״ח?

1. מביא ביטוי חזק לאי-רצון להידמות לרעים
   • פרק זה משמש השראה להבחנה ברורה בין צדקת האדם לתרבות שקר סביבו, וביטוי פנימי של נאמנות לטוב.
2. מעבר מהסתר פנים לתחושת מענה
   • כפי שהפרק נע בין ייאוש פוטנציאלי להודיה, הוא מחזק אמונה שאף אם נראה שהאל שותק זמן-מה, הוא בסוף שמע ומגיב.
3. מדגיש שה' הוא עוז ומגן
   • טוב בזמן אתגרים קשים – הביטחון שמי שפונה בעומק הלב לא נותר לבד.
4. הרחבה מתפילה פרטית לתפילה לאומית
   • סיום הפרק מזכיר שלא נתפלל רק על עצמנו: "הושיעה את עמך…". כוחו בהזכרת הערבות ההדדית.

סיכום תהילים פרק כח

תהילים כ״ח נע מחרדה של “אל תשתוק לי!” אל ביטחון ושבח על כך שה’ הקשיב לקול תחנוניו. הוא רלוונטי למצב שבו אדם מרגיש מנותק או חש צורך דחוף לגיבוי שמימי כדי שלא להסתבך עם רשעים או לשקוע בייאוש. בנוסף, הפרק מסתיים ברוח לאומית – תפילה שכל ישראל יזכו לשמירה ורועה אלוקי. כוחו טמון בדרישה לא להתערב ברוע, בנכונות לזעוק לאל לכל האורך, ובאמונה שאפילו השתיקה האלוקית עשויה להתהפך לשמיעה, לעזרה ולהצלה – הן אישית והן כללית.

תהילים