תהילים פרק כד

תהילים פרק כד

א לְדָוִ֗ד מִ֫זְמ֥וֹר לַֽ֭יהוָה הָאָ֣רֶץ וּמְלוֹאָ֑הּ תֵּ֝בֵ֗ל וְיֹ֣שְׁבֵי בָֽהּ: ב כִּי-ה֖וּא עַל-יַמִּ֣ים יְסָדָ֑הּ וְעַל-נְ֝הָר֗וֹת יְכוֹנְנֶֽהָ: ג מִֽי-יַעֲלֶ֥ה בְהַר-יְהוָ֑ה וּמִי-יָ֝קוּם בִּמְק֥וֹם קָדְשֽׁוֹ: ד נְקִ֥י כַפַּ֗יִם וּֽבַר-לֵ֫בָ֥ב אֲשֶׁ֤ר | לֹא-נָשָׂ֣א לַשָּׁ֣וְא (נפשו)  נַפְשִׁ֑י וְלֹ֖א נִשְׁבַּ֣ע לְמִרְמָֽה: ה יִשָּׂ֣א בְ֭רָכָה מֵאֵ֣ת יְהוָ֑ה וּ֝צְדָקָ֗ה מֵאֱלֹהֵ֥י יִשְׁעֽוֹ: ו זֶ֭ה דּ֣וֹר (דרשו)  דֹּרְשָׁ֑יו מְבַקְשֵׁ֨י פָנֶ֖יךָ יַעֲקֹ֣ב סֶֽלָה: ז שְׂא֤וּ שְׁעָרִ֨ים | רָֽאשֵׁיכֶ֗ם וְֽ֭הִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵ֣י עוֹלָ֑ם וְ֝יָב֗וֹא מֶ֣לֶךְ הַכָּבֽוֹד: ח מִ֥י זֶה֮ מֶ֤לֶךְ הַכָּ֫ב֥וֹד יְ֭הוָה עִזּ֣וּז וְגִבּ֑וֹר יְ֝הוָ֗ה גִּבּ֥וֹר מִלְחָמָֽה: ט שְׂא֤וּ שְׁעָרִ֨ים | רָֽאשֵׁיכֶ֗ם וּ֭שְׂאוּ פִּתְחֵ֣י עוֹלָ֑ם וְ֝יָבֹא מֶ֣לֶךְ הַכָּבֽוֹד: י מִ֤י ה֣וּא זֶה֮ מֶ֤לֶךְ הַכָּ֫ב֥וֹד יְהוָ֥ה צְבָא֑וֹת ה֤וּא מֶ֖לֶךְ הַכָּב֣וֹד סֶֽלָה:

תהילים כ״ד (פרק 24) הוא מזמור מופלא המיוחס לדוד המלך, המדגיש את היותו של ה' אדון העולם וכל אשר בו, לצד קריאה לפתוח שערים ולתת למלך הכבוד להיכנס. בפרק שזורה אמירה מהותית על ריבונות האל על הבריאה, ועל טוהר המידות כתנאי להשתייכות אמיתית לקדושה.

תוכן ועיקרי הרעיון

1. הכרה באל כבורא ובעלים על הכול
   • "לַה' הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ, תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ" (פסוק א): כל העולם שייך לה', הוא ייסדו על ימים ונהרות.
   • הרעיון: האדם אינו אלא אורח בממלכת האל, והתחושה הזו מעצבת ענווה ואחריות.
2. מי ראוי ‘לעלות בהר ה’
   • "מִי יַעֲלֶה בְהַר־ה'?" (פסוק ג): השאלה מציגה תנאי מוסרי ורוחני למי שרוצה לגשת למקום הקדוש.
   • התשובה: "נְקִי כַפַּיִם וּבַר־לֵבָב…" (פסוק ד) – המוסר והכנות הפנימית הם הדרישה הבסיסית.
3. קריאה לפתוח שערים למלך הכבוד
   • "שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם… וְיָבֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד" (פסוקים ז–י): מעבר מרגש אל סצנה של כניסה חגיגית, שבה ה' מצטייר כמלך הזכאי להיכנס בשערי הקודש.
   • מי הוא מלך הכבוד? "ה’ עִזּוּז וְגִבּוֹר, ה’ גִּבּוֹר מִלְחָמָה" – האל העומד למלחמת ההגנה על עמו, וכך ראוי שיורם בפניו השער.

לאילו מצבים טוב לקרוא פרק זה?

1. לקראת התחלה חדשה או כניסה למקום קדוש
   • המזמור נוהגים לומר כשמכניסים ספר תורה לארון, או בהקשר לטקסים הקשורים בכניסה למקום קדוש. הוא מזכיר את הערך בנקיות כפים ובר־לבב.
   • מתאים גם בתחושת עריכת "טקס" אישי – כניסה לבית חדש, פתיחת עסק ביושר, או כל התחלה המחייבת טהרה.
2. כשמבקשים עזרה על-אנושית
   • הדימויים של "ה’ גִּבּוֹר מִלְחָמָה" רומזים שהאל נלחם למען הטובים. בשעת מאבק או התמודדות קשיים, הפרק מזכיר לנו שהכוח האמיתי מגיע מה'.
3. לעורר ענווה וכבוד כלפי הבורא
   • הפרק פותח בהכרה שה’ בעל כל הארץ, מה שממחיש שהתלות שלנו בו מוחלטת. מתאים לקרוא זאת כשאדם רוצה לעורר הודיה ותחושת ביטחון בעזרה האלוקית.
4. כהכנה נפשית לתפילה
   • "מִי יַעֲלֶה בְהַר־ה'": מסר על הנקיות המוסרית בטרם גישה לפני השם. הפרק יכול לכוון את הלב לטהר מחשבות ולקחת אחריות לפני תפילה משמעותית.

מה כוחו של פרק כ״ד?

1. מעצים תחושת אחריות ויראת שמיים
   • האדם נקרא לטוהר מעשי ואמיתי כדי להיות ראוי להיכנס ל"קודש".
2. מעודד את הלב בהכרת גדלות האל
   • "לַה' הָאָרֶץ…" גורם למי שקורא להבין את מקומו בסדר הגדול ובכוחה המגונן של ההשגחה.
3. מלווה מעבר מגשמיות לרוחניות
   • קריאת “שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם” מבטאת פתיחת שערי לב או שערים פיזיים לקדושה, מה שביכולתו לזכך ולהזמין השראת שכינה בחיינו.

סיכום

תהילים פרק כד מתמקד במלכות האל על עולמו ובתכונות שעל האדם לאמץ כדי “לעלות בהר ה’”. הוא מלווה טקסי כניסה, מבטא יראת כבוד, ושולח מסר מוסרי חזק: להיות נקיי כפיים וצדיקי דרך. כוחו טמון בכך שהוא מקרב את הקורא להבנה שהארץ והמקדש (ואף הלב) שייכים לה’, ורק בכנות ויושר ניתן לחוות את עוצמת המלך הכבוד.

תהילים