תהילים פרק כב

תהילים פרק כב

א לַ֭מְנַצֵּחַ עַל-אַיֶּ֥לֶת הַשַּׁ֗חַר מִזְמ֥וֹר לְדָוִֽד: ב אֵלִ֣י אֵ֭לִי לָמָ֣ה עֲזַבְתָּ֑נִי רָח֥וֹק מִֽ֝ישׁוּעָתִ֗י דִּבְרֵ֥י שַׁאֲגָתִֽי: ג אֱֽלֹהַ֗י אֶקְרָ֣א י֖וֹמָם וְלֹ֣א תַעֲנֶ֑ה וְ֝לַ֗יְלָה וְֽלֹא-דֽוּמִיָּ֥ה לִֽי: ד וְאַתָּ֥ה קָד֑וֹשׁ י֝וֹשֵׁ֗ב תְּהִלּ֥וֹת יִשְׂרָאֵֽל: ה בְּ֭ךָ בָּטְח֣וּ אֲבֹתֵ֑ינוּ בָּ֝טְח֗וּ וַֽתְּפַלְּטֵֽמוֹ: ו אֵלֶ֣יךָ זָעֲק֣וּ וְנִמְלָ֑טוּ בְּךָ֖ בָטְח֣וּ וְלֹא-בֽוֹשׁוּ: ז וְאָנֹכִ֣י תוֹלַ֣עַת וְלֹא-אִ֑ישׁ חֶרְפַּ֥ת אָ֝דָ֗ם וּבְז֥וּי עָֽם: ח כָּל-רֹ֭אַי יַלְעִ֣גוּ לִ֑י יַפְטִ֥ירוּ בְ֝שָׂפָ֗ה יָנִ֥יעוּ רֹֽאשׁ: ט גֹּ֣ל אֶל-יְהוָ֣ה יְפַלְּטֵ֑הוּ יַ֝צִּילֵ֗הוּ כִּ֘י חָ֥פֵֽץ בּֽוֹ: י כִּֽי-אַתָּ֣ה גֹחִ֣י מִבָּ֑טֶן מַ֝בְטִיחִ֗י עַל-שְׁדֵ֥י אִמִּֽי: יא עָ֭לֶיךָ הָשְׁלַ֣כְתִּי מֵרָ֑חֶם מִבֶּ֥טֶן אִ֝מִּ֗י אֵ֣לִי אָֽתָּה: יב אַל-תִּרְחַ֣ק מִ֭מֶּנִּי כִּי-צָרָ֣ה קְרוֹבָ֑ה כִּי-אֵ֥ין עוֹזֵֽר: יג סְ֭בָבוּנִי פָּרִ֣ים רַבִּ֑ים אַבִּירֵ֖י בָשָׁ֣ן כִּתְּרֽוּנִי: יד פָּצ֣וּ עָלַ֣י פִּיהֶ֑ם אַ֝רְיֵ֗ה טֹרֵ֥ף וְשֹׁאֵֽג: טו כַּמַּ֥יִם נִשְׁפַּכְתִּי֮ וְהִתְפָּֽרְד֗וּ כָּֽל-עַצְמ֫וֹתָ֥י הָיָ֣ה לִ֭בִּי כַּדּוֹנָ֑ג נָ֝מֵ֗ס בְּת֣וֹךְ מֵעָֽי: טז יָ֘בֵ֤שׁ כַּחֶ֨רֶשׂ | כֹּחִ֗י וּ֖לְשׁוֹנִי מֻדְבָּ֣ק מַלְקוֹחָ֑י וְֽלַעֲפַר-מָ֥וֶת תִּשְׁפְּתֵֽנִי: יז כִּ֥י סְבָב֗וּנִי כְּלָ֫בִ֥ים עֲדַ֣ת מְ֭רֵעִים הִקִּיפ֑וּנִי כָּ֝אֲרִ֗י יָדַ֥י וְרַגְלָֽי: יח אֲסַפֵּ֥ר כָּל-עַצְמוֹתָ֑י הֵ֥מָּה יַ֝בִּ֗יטוּ יִרְאוּ-בִֽי: יט יְחַלְּק֣וּ בְגָדַ֣י לָהֶ֑ם וְעַל-לְ֝בוּשִׁ֗י יַפִּ֥ילוּ גוֹרָֽל: כ וְאַתָּ֣ה יְ֭הוָה אַל-תִּרְחָ֑ק אֱ֝יָלוּתִ֗י לְעֶזְרָ֥תִי חֽוּשָׁה: כא הַצִּ֣ילָה מֵחֶ֣רֶב נַפְשִׁ֑י מִיַּד-כֶּ֝֗לֶב יְחִידָתִֽי: כב ה֭וֹשִׁיעֵנִי מִפִּ֣י אַרְיֵ֑ה וּמִקַּרְנֵ֖י רֵמִ֣ים עֲנִיתָֽנִי: כג אֲסַפְּרָ֣ה שִׁמְךָ֣ לְאֶחָ֑י בְּת֖וֹךְ קָהָ֣ל אֲהַלְלֶֽךָּ: כד יִרְאֵ֤י יְהוָ֨ה | הַֽלְל֗וּהוּ כָּל-זֶ֣רַע יַעֲקֹ֣ב כַּבְּד֑וּהוּ וְג֥וּרוּ מִ֝מֶּ֗נּוּ כָּל-זֶ֥רַע יִשְׂרָאֵֽל: כה כִּ֤י לֹֽא-בָזָ֨ה וְלֹ֪א שִׁקַּ֡ץ עֱנ֬וּת עָנִ֗י וְלֹא-הִסְתִּ֣יר פָּנָ֣יו מִמֶּ֑נּוּ וּֽבְשַׁוְּע֖וֹ אֵלָ֣יו שָׁמֵֽעַ: כו מֵ֥אִתְּךָ֗ תְֽהִלָּ֫תִ֥י בְּקָהָ֥ל רָ֑ב נְדָרַ֥י אֲ֝שַׁלֵּ֗ם נֶ֣גֶד יְרֵאָֽיו: כז יֹאכְל֬וּ עֲנָוִ֨ים | וְיִשְׂבָּ֗עוּ יְהַֽלְל֣וּ יְ֭הוָה דֹּ֣רְשָׁ֑יו יְחִ֖י לְבַבְכֶ֣ם לָעַֽד: כח יִזְכְּר֤וּ | וְיָשֻׁ֣בוּ אֶל-יְ֭הוָה כָּל-אַפְסֵי-אָ֑רֶץ וְיִֽשְׁתַּחֲו֥וּ לְ֝פָנֶ֗יךָ כָּֽל-מִשְׁפְּח֥וֹת גּוֹיִֽם: כט כִּ֣י לַ֭יהוָה הַמְּלוּכָ֑ה וּ֝מֹשֵׁ֗ל בַּגּוֹיִֽם: ל אָכְל֬וּ וַיִּֽשְׁתַּחֲוּ֨וּ | כָּֽל-דִּשְׁנֵי-אֶ֗רֶץ לְפָנָ֣יו יִ֭כְרְעוּ כָּל-יוֹרְדֵ֣י עָפָ֑ר וְ֝נַפְשׁ֗וֹ לֹ֣א חִיָּֽה: לא זֶ֥רַע יַֽעַבְדֶ֑נּוּ יְסֻפַּ֖ר לַֽאדֹנָ֣י לַדּֽוֹר: לב יָ֭בֹאוּ וְיַגִּ֣ידוּ צִדְקָת֑וֹ לְעַ֥ם נ֝וֹלָ֗ד כִּ֣י עָשָֽׂה:

תהילים כ״ב (פרק 22) הוא אחד המזמורים המרגשים והעמוקים בספר תהילים, המיוחס לדוד המלך. הוא מבטא מצוקה קיצונית ותחושת נטישה כואבת, אך גם מעבר לאופטימיות ולוודאות שהאל בסוף יושיע. מזמור זה מאחד רגשות של ייאוש, עצב ושאלות קשות, יחד עם הכרה בכוח האל להחלץ מעומק השפל אל הודיה ושבח.

תוכן ועיקרי הפרק

1. פתיחה סוערת – “אֵלִי אֵלִי לָמָה עֲזַבְתָּנִי”
   • התחלת הפרק מעמידה אותנו מול זעקה אישית חריפה: המשורר מרגיש נטוש.
   • יש כאן דוגמה מצמררת לביטוי מקסימלי של כאב וחוויה שאלוהים אינו עונה.
2. תיאור הבדידות והבוז החברתי
   • בפסוקים הבאים (ד–כ), המחבר מתאר השפלה ולגלוג מצד הסביבה: "כָּל־רֹאַי יַלְעִגוּ לִי".
   • התחושה היא שאין לאדם שום עוגן – החברה מבזה אותו, והוא חש תלוש מכל ביטחון.
3. זכירת החסד הקדום והתקווה
   • לצד הכאב, יש בפסוקים (כ–לב) היפוך הדרגתי: האדם נזכר בהצלה הקדומה של ה' לישראל, וחוזר להתחזק באמונה שיגיעו ימים טובים.
   • "הִצִּילָנִי מִקֶּרֶן רֵמִים" – קריאה שהאל אכן מציל ומחלץ מסכנת חיים.
4. סיום בהודיה ושיתוף הקהילה
   • המחבר מבטיח לשבח את ה' "בְּתוֹךְ קָהָל", ולהביע את ניסו כדי שרבים ידעו על יכולת האל להפוך ייסורים להצלה.

לאילו מצבים מתאים לקרוא את תהילים פרק כב?

1. בעת כאב נפשי או תחושת נטישה
   • המזמור מבטא ייאוש עמוק, ומאפשר לאדם לכלוא את מצוקתו במילים שיוצאות מהלב.
   • מי שמרגיש שהאל לא מגיב לתפילתו, מוצא כאן שפה מדויקת.
2. כשנמצא במצוקה חברתית או רדיפה
   • מי שסובל מהשפלה, לעג או ריחוק חברתי יכול להזדהות עם תחושת “כָּל־רֹאַי יַלְעִגוּ לִי”.
3. כדי לעבור מייאוש לתקווה
   • הפרק מציג מעבר הדרגתי מ"אֵלִי לָמָה עֲזַבְתָּנִי" ועד לחגיגת ההצלה. לכן הוא מתאים כשאנחנו רוצים לקוות שהכאב אינו סוף הדרך.

מה כוחו של תהילים פרק כב?

1. ביטוי רגשי עמוק
   • מעטים הפרקים המנסחים באופן כה בולט תחושת נטישה אלוקית. הכוח כאן הוא היכולת לשתף את התחושה בלי להסתיר דבר, ובה בעת להאמין שיש מוצא.
2. חיבור לתקומה
   • הפרק מציג שבר עצום – ואחר כך תקווה וגאולה. זה מדריך רוחני למי שמחפש אור בתוך התהומות.
3. מעניק שפה לסבל
   • מי שנמצא באפלת צער ולא מוצא מילים להתפלל, קורא פרק זה ומגלה שבהיסטוריה האמונית כבר היו מצבים של חוויה דומה, ועל אף הכל הגיעה הצלה.
4. אפשרות לתפילה משותפת
   • “בְּתוֹךְ קָהָל אֲהַלְלֶךָּ” – רומז על ערך של הוצאת המצוקה החוצה, ושילובה ב"ציבור" או בקהילה, מה שעשוי לעודד ולחזק.

סיכום

תהילים כ״ב מציג דרמה נפשית עוצמתית: מעומק של “למה עזבתני?” ועד הודיה ושבח על הצלה עתידית. הוא מתאים במיוחד למי שעובר מצוקה כאובה, רדיפה או בדידות קשה, המבקשים לפרוק את כאבם ובו-זמנית להיאחז בתקווה שאלוקים לא באמת עזב אותם. כוחו טמון בכך שהוא עוזר לנו לבטא הכול ללא חשש – את השבר, את השאלות הנוקבות – ולצאת מתוך הפרק עם אמונה מחודשת שההצלה תגיע, ודרכנו תאיר באור אלוקי.

תהילים