תהילים פרק כא
א לַמְנַצֵּ֗חַ מִזְמ֥וֹר לְדָוִֽד: ב יְֽהוָ֗ה בְּעָזְּךָ֥ יִשְׂמַח-מֶ֑לֶךְ וּ֝בִישׁ֥וּעָתְךָ֗ מַה-יָּ֥גֶיל מְאֹֽד: ג תַּאֲוַ֣ת לִ֭בּוֹ נָתַ֣תָּה לּ֑וֹ וַאֲרֶ֥שֶׁת שְׂ֝פָתָ֗יו בַּל-מָנַ֥עְתָּ סֶּֽלָה: ד כִּֽי-תְ֭קַדְּמֶנּוּ בִּרְכ֣וֹת ט֑וֹב תָּשִׁ֥ית לְ֝רֹאשׁ֗וֹ עֲטֶ֣רֶת פָּֽז: ה חַיִּ֤ים | שָׁאַ֣ל מִ֭מְּךָ נָתַ֣תָּה לּ֑וֹ אֹ֥רֶךְ יָ֝מִ֗ים עוֹלָ֥ם וָעֶֽד: ו גָּד֣וֹל כְּ֭בוֹדוֹ בִּישׁוּעָתֶ֑ךָ ה֥וֹד וְ֝הָדָר תְּשַׁוֶּ֥ה עָלָֽיו: ז כִּֽי-תְשִׁיתֵ֣הוּ בְרָכ֣וֹת לָעַ֑ד תְּחַדֵּ֥הוּ בְ֝שִׂמְחָ֗ה אֶת-פָּנֶֽיךָ: ח כִּֽי-הַ֭מֶּלֶךְ בֹּטֵ֣חַ בַּיהוָ֑ה וּבְחֶ֥סֶד עֶ֝לְי֗וֹן בַּל-יִמּֽוֹט: ט תִּמְצָ֣א יָ֭דְךָ לְכָל-אֹיְבֶ֑יךָ יְ֝מִֽינְךָ תִּמְצָ֥א שֹׂנְאֶֽיךָ: י תְּשִׁיתֵ֤מוֹ | כְּתַנּ֥וּר אֵשׁ֮ לְעֵ֪ת פָּ֫נֶ֥יךָ יְ֭הוָה בְּאַפּ֣וֹ יְבַלְּעֵ֑ם וְֽתֹאכְלֵ֥ם אֵֽשׁ: יא פִּ֭רְיָמוֹ מֵאֶ֣רֶץ תְּאַבֵּ֑ד וְ֝זַרְעָ֗ם מִבְּנֵ֥י אָדָֽם: יב כִּי-נָט֣וּ עָלֶ֣יךָ רָעָ֑ה חָֽשְׁב֥וּ מְ֝זִמָּ֗ה בַּל-יוּכָֽלוּ: יג כִּ֭י תְּשִׁיתֵ֣מוֹ שֶׁ֑כֶם בְּ֝מֵֽיתָרֶ֗יךָ תְּכוֹנֵ֥ן עַל-פְּנֵיהֶֽם: יד ר֣וּמָה יְהוָ֣ה בְּעֻזֶּ֑ךָ נָשִׁ֥ירָה וּֽ֝נְזַמְּרָה גְּבוּרָתֶֽךָ:
תהילים פרק כא (פרק 21) משמש כמעין המשך טבעי לפרק הקודם (תהילים כ׳). בעוד פרק כ׳ מתמקד בבקשה ובהתחננות שהאל יושיע את המלך או את הלוחמים, פרק כ״א הוא שיר הודיה ושבח על הישועה שכבר באה. הוא חוגג את הניצחון ומציין את השמחה וההודיה בעקבות ההתגשמות של אותה בקשה. בכך הוא משלים את התמונה: מפנייה חרדתית ובקשת סיוע אלוקי – אל השלב שבו האדם מכיר בטובה ומשבח את הקב״ה על הצלה והצלחה בפועל.
תוכן ועיקרי הרעיון
- פתיחה בשמחה על הישועה
- "ה’ בְּעָזְּךָ יִשְׂמַח־מֶלֶךְ" (פסוק ב) – המלך שמח בכוח האל, לא בכוחו האישי.
- השמחה מוטעמת כבר בתחילת הפרק, המרמזת שהניצחון לא מובן מאליו, אלא נתפס כמתת אלוקית.
- הכרה שהאל הגשים את משאלות הלב
- "תַּאֲוַת לִבּוֹ נָתַתָּה־לוֹ, וַאֲרֶשֶׁת שְׂפָתָיו בַּל־מָנַעְתָּ" (פסוק ג) – האל נענה לתפילות ולמשאלות המלך.
- מנוגדת לזמן שבו המשאלות היו רק תקווה (כפי שנראה בפרק כ׳).
- השפע והברכה לאדם הזוכה בניצחון
- "חַיִּים שָׁאַל מִמְּךָ נָתַתָּה־לוֹ … כְּבוֹד וְהָדָר תְּשַׁוֶּה עָלָיו" (פסוקים ה–ו).
- לא רק חיים פיזיים ניתנים, אלא גם כבוד, הדר ותהילה.
- גבורה וענישה כלפי אויבים
- בהמשך (פסוקים ט–יג) מתואר שהאויבים ייכחדו, וה׳ יגלה את כעסו כלפיהם.
- "יִמְצָא יַדְךָ כׇּל־אֹיְבֶיךָ" (פסוק ט) – ביטוי לכך שהאל לא רק הגן, אלא גם הכניע את הפוגעים.
- סיום בהלל לה׳
- "רוּמָה ה’ בְּעֻזֶּךָ, נָשִׁירָה וּנְזַמְּרָה גְּבוּרָתֶךָ" (פסוק י"ד).
- הפרק מסתיים בקריאה להלל את הקב״ה על גבורתו ועל הטוב שחולל למען עמו.
לאילו מצבים טוב לקרוא פרק זה?
- לאחר הצלחה או הישג
- פרק כ"א משמש ביטוי להודיה על מענה לתפילות: אם אדם חווה הצלחה (בעסקים, במשפחה, מבחן, ריפוי ממחלה), הפרק מציג שמחה ותודה כלפי שמיים.
- להעצמת תחושת "לא בידי"
- המלך שמח בכוח האל (ולא בכוחו). אדם שמבקש להכיר בחסד האל ולנַכֶּס פחות את ההצלחה לעצמו, יכול לקרוא פרק זה כתרגול בהכרת הטוב הנכונה.
- כשמברכים אחרים על הישעם
- אם בסביבתנו מישהו זכה בניצחון או בשורה טובה, אפשר לקרוא מזמור כ״א כהבעת שמחה ציבורית או משפחתית ולציין שהצלחתו באה בסיוע אלוקי.
- להעלאת רמת ביטחון ה׳
- העיסוק בשבח ובששון עוזר לחזק את הלב, מזכיר שלא די לבקש ישועה (כמו בפרק כ׳) אלא גם לשמוח ולהודות לאחר שהישועה מגיעה.
מה כוחו של פרק כ״א?
- חיזוק מידת ההודיה
- הפרק כולו מתנהל בלשון שמחה והכרת טובה. כוחו טמון בהפנמת התובנה שכל הצלחה היא מתת האל, והודיה פותחת שפע נוסף.
- ממשיך את התהליך העמוק של אמונה
- יחד עם פרק כ׳ הקודם, הוא מביא את האדם ממקום של בקשה וכמיהה למקום של גיל ותודה לאחר שהתרחשה ישועה. בכך נבנה מעגל אמון שלם: בקשה – ישועה – תודה – השראה להמשך.
- מעודד שמחה משותפת
- הקריאה בו מעצימה את רגעי השמחה הלאומיים או הציבוריים, שכן הוא משקף את תשועת המלך/המנהיג כדוגמה לתשועת כולנו.
- ממריץ לצמיחה רוחנית לאחר ניצחון
- במקום שהאדם יישאר שאנן או יתפאר בכוחו, מזכיר הפרק שה' הוא המקור האמיתי לתהילתנו – ויש להמשיך בשירות ותודה.
סיכום
תהילים כ״א מתאר מצב של ניצחון והוקרת תודה אלוקית, ועומד בניגוד משלים לפרק כ׳ המבקש עזרה ביום צרה. הפרק מתאים לזמנים שלאחר הצלחה או פתרון בעיה, כאשר אנו מבקשים להודות לה' ולהכיר שהכוח האמיתי מגיע ממנו. כוחו נעוץ בכוח ההודיה, בשמחה המתלווה להודאה זו, ובתחושת השלם הנוצרת כאשר האדם מזהה שה' אינו רק מציל, אלא נותן הדר וכבוד לאוהביו – ובכך מזין את תודעת האמונה והביטחון להמשך הדרך.