תהילים פרק י
א לָמָ֣ה יְ֭הוָה תַּעֲמֹ֣ד בְּרָח֑וֹק תַּ֝עְלִ֗ים לְעִתּ֥וֹת בַּצָּרָֽה: ב בְּגַאֲוַ֣ת רָ֭שָׁע יִדְלַ֣ק עָנִ֑י יִתָּפְשׂ֓וּ | בִּמְזִמּ֖וֹת ז֣וּ חָשָֽׁבוּ: ג כִּֽי-הִלֵּ֣ל רָ֭שָׁע עַל-תַּאֲוַ֣ת נַפְשׁ֑וֹ וּבֹצֵ֥עַ בֵּ֝רֵ֗ךְ נִ֘אֵ֥ץ | יְהוָֽה: ד רָשָׁ֗ע כְּגֹ֣בַהּ אַ֭פּוֹ בַּל-יִדְרֹ֑שׁ אֵ֥ין אֱ֝לֹהִ֗ים כָּל-מְזִמּוֹתָֽיו: ה יָ֘חִ֤ילוּ (דרכו) דְרָכָ֨יו | בְּכָל-עֵ֗ת מָר֣וֹם מִ֭שְׁפָּטֶיךָ מִנֶּגְדּ֑וֹ כָּל-צ֝וֹרְרָ֗יו יָפִ֥יחַ בָּהֶֽם: ו אָמַ֣ר בְּ֭לִבּוֹ בַּל-אֶמּ֑וֹט לְדֹ֥ר וָ֝דֹ֗ר אֲשֶׁ֣ר לֹֽא-בְרָֽע: ז אָלָ֤ה פִּ֣יהוּ מָ֭לֵא וּמִרְמ֣וֹת וָתֹ֑ךְ תַּ֥חַת לְ֝שׁוֹנ֗וֹ עָמָ֥ל וָאָֽוֶן: ח יֵשֵׁ֤ב | בְּמַאְרַ֬ב חֲצֵרִ֗ים בַּֽ֭מִּסְתָּרִים יַהֲרֹ֣ג נָקִ֑י עֵ֝ינָ֗יו לְֽחֵלְכָ֥ה יִצְפֹּֽנוּ: ט יֶאֱרֹ֬ב בַּמִּסְתָּ֨ר | כְּאַרְיֵ֬ה בְסֻכֹּ֗ה יֶ֭אֱרֹב לַחֲט֣וֹף עָנִ֑י יַחְטֹ֥ף עָ֝נִ֗י בְּמָשְׁכ֥וֹ בְרִשְׁתּֽוֹ: י (ודכה) יִדְכֶּ֥ה יָשֹׁ֑חַ וְנָפַ֥ל בַּ֝עֲצוּמָ֗יו (חלכאים) חֵ֣יל כָּאִֽים: יא אָמַ֣ר בְּ֭לִבּוֹ שָׁ֣כַֽח אֵ֑ל הִסְתִּ֥יר פָּ֝נָ֗יו בַּל-רָאָ֥ה לָנֶֽצַח: יב קוּמָ֤ה יְהוָ֗ה אֵ֭ל נְשָׂ֣א יָדֶ֑ךָ אַל-תִּשְׁכַּ֥ח (עניים) עֲנָוִֽים: יג עַל-מֶ֤ה | נִאֵ֖ץ רָשָׁ֥ע | אֱלֹהִ֑ים אָמַ֥ר בְּ֝לִבּ֗וֹ לֹ֣א תִּדְרֹֽשׁ: יד רָאִ֡תָה כִּֽי-אַתָּ֤ה | עָ֘מָ֤ל וָכַ֨עַס | תַּבִּיט֮ לָתֵ֪ת בְּיָ֫דֶ֥ךָ עָ֭לֶיךָ יַעֲזֹ֣ב חֵלֶ֑כָה יָ֝ת֗וֹם אַתָּ֤ה | הָיִ֬יתָ עוֹזֵֽר: טו שְׁ֭בֹר זְר֣וֹעַ רָשָׁ֑ע וָ֝רָ֗ע תִּֽדְרוֹשׁ-רִשְׁע֥וֹ בַל-תִּמְצָֽא: טז יְהוָ֣ה מֶ֭לֶךְ עוֹלָ֣ם וָעֶ֑ד אָבְד֥וּ ג֝וֹיִ֗ם מֵֽאַרְצֽוֹ: יז תַּאֲוַ֬ת עֲנָוִ֣ים שָׁמַ֣עְתָּ יְהוָ֑ה תָּכִ֥ין לִ֝בָּ֗ם תַּקְשִׁ֥יב אָזְנֶֽךָ: יח לִשְׁפֹּ֥ט יָת֗וֹם וָ֫דָ֥ךְ בַּל-יוֹסִ֥יף ע֑וֹד לַעֲרֹ֥ץ אֱ֝נ֗וֹשׁ מִן-הָאָֽרֶץ:
תהילים פרק י נחשב על ידי חוקרים ופרשנים רבים להמשך ישיר של פרק ט׳, עד כדי שיש המונים אותם כפרק אחד (ט–י) בעל מבנה אקרוסטיכון חלקי. יחד עם זאת, הוא נוהג להופיע בספר תהילים כפרק עצמאי, ומציג קול זעקה כנגד הרשע החוגג ועושה ככל העולה על רוחו, בעוד נראה שהצדק עוכב. המשורר מתקומם על כך שהאל נראה "רחוק" ומתעכב מלהושיע את החלשים והנדכאים, אך מסיים בביטחון מלא שה' יקום לצד המעונים ויביא למשפט את הרשעים.
פירוש קצר לפסוקי הפרק
- "לָמָה ה' תַּעֲמֹד בְּרָחוֹק? תַּעְלִים לְעִתּוֹת בַּצָּרָה?"
- המשורר שואל מדוע ה' ניצב מרחוק בשעה שהרשע שולט. זו תלונה נפוצה בתהילים: למה אינך מתערב מיד?
- "בְּגַאֲוַת רָשָׁע יִדְלַק עָנִי; יִתָּפְשׂוּ בִּמְזִמּוֹת זּוּ חָשָׁבוּ."
- הרשעים רודפים את העניים בגאוותם. הם מתכננים תחבולות ללכוד את החלשים.
- "כִּי־הִלֵּל רָשָׁע עַל־תַּאֲוַת נַפְשׁוֹ, וּבֹצֵעַ בֵּרֵךְ נִאֵץ ה'."
- הרשע מהלל את תאוותיו, והוא אף מברך (מאשר) מעשי גזל ואלימות. במעשיו הוא מבזה את האל ("נִאֵץ ה'").
- "רָשָׁע כְּגֹבַהּ אַפּוֹ בַּל־יִדְרֹשׁ; אֵין אֱלֹהִים כׇּל־מְזִמּוֹתָיו."
- הרשע מלא גאווה ועושה רושם שאינו מחפש את ה', ומשוכנע ש"אין אלוהים" (או לא ישפוט אותו).
- "בַל יִדְרֹשׁ" – אינו מאמין שה' מתערב ושואל על מעשיו.
- "יָחִילוּ דְרָכָיו בְּכׇל־עֵת; מָרוֹמֶיךָ מִמֶּנּוּ מִשְׁפָּטֶיךָ, כׇּל־צֹרְרָיו יָפִיחַ בָּהֶם."
- דרכיו (של הרשע) מצליחים בכל עת – משפטיך, ה׳, גבוהים ממנו והוא מתעלם מהם.
- הוא מפיח בוז בכל מי שעומד מולו.
- "אָמַר בְּלִבּוֹ: בַּל־אֶמּוֹט, דּוֹר־וָדֹר אֲשֶׁר לֹא־בְרָע."
- הרשע משכנע את עצמו שהוא לעולם לא יתמוטט ולא יינזק, כאילו שום רע לא יפגע בו.
- "אָלָה פִיו מָלֵא וּמִרְמוֹת וּתְךָ; תַּחַת לְשׁוֹנוֹ עָמָל וְאָוֶן."
- פיו מלא קללה, מרמות ואיומים (תְךָ: איומים/דברי תוקפנות), ומתחת ללשונו – מרמה וחמס.
- "יֵשֵׁב בְּמַאְרָב חֲצֵרִים, בַּמִּסְתָּר יַהֲרֹג נָקִי, עֵינָיו לְחֵלְכָה יִצְפֹּנוּ."
- תיאור גרפי: הרשע אורב לחסרי הישע (נָקִי, חֵלְכָה – עניים או תמימים), במסתור הוא הורג אותם, עיניו צופות בטרף.
- "יֶאֱרֹב בַּמִּסְתָּר כְּאַרְיֵה בְסֻכֹּה, יֶאֱרֹב לַחְטֹף עָנִי…"
- ממשיך בהשוואה לאריה האורב ביערו, מתקיף במפתיע את העני כדי לחטוף אותו.
- "יֶחְטָף עָנִי בְּמָשְׁכוֹ בְרִשְׁתּוֹ. יִדְכֶּה יָשֹׁחַ וְיִפָּל בַּעֲצוּמָיו עָנִים."
- העני נמשך לרשת שטמן לו הרשע, נפגע ומתמוטט בכוח האכזריות של הרשע.
- "אָמַר בְּלִבּוֹ: שָׁכַח אֵל, הִסְתִּיר פָּנָיו בַּל רָאָה לָנֶצַח."
- הרשע משלה את עצמו שהאל שכח את מעשיו או אינו רואה אותם.
- "קוּמָה ה' אֵל, נְשָׂא יָדֶךָ, אַל־תִּשְׁכַּח עֲנָוִים."
- המשורר מתחנן שה' יקום ויתערב. שלא ישכח את הענווים והנדכאים.
- "עַל־מֶה נִאֵץ רָשָׁע אֱלֹהִים? אָמַר בְּלִבּוֹ, לֹא תִדְרשׁ."
- שב ותוהה: איך ייתכן שהרשע ממשיך לזלזל באל ולומר "לא תידרוש"?
- "רָאִיתָה כִּי־אַתָּה עָמָל וָכַעַס תַּבִּיט, לָתֵת בְּיָדֶךָ; עָלֶיךָ יַעֲזֹב חֵלֶךָ, יָתוֹם אַתָּה הָיִיתָ עוֹזֵר."
- כעת אמירה הפוכה: ה' אכן רואה את העמל והכעס, ויפרע מן הרשע.
- "עליך יעזוב חלכה" – החלש יסמוך עליך, כי אתה עוזר ליתום.
- "שְׁבֹר זְרוֹעַ רָשָׁע, וְרָע תִּדְרֹשׁ רִשְׁעוֹ בַל־תִּמְצָא."
- קריאה לניפוץ זרועו של הרשע, לסכל את כוחו, לחפש את רשעותו עד שלא יישאר זכר לרועו.
- "ה' מֶלֶךְ עוֹלָם וָעֶד, אָבְדוּ גּוֹיִם מֵאַרְצוֹ."
- הצהרה שה' מלך לנצח, וכל העמים העוינים יאבדו מארצו.
- "תַּאֲוַת עֲנָוִים שָׁמַעְתָּ ה', תָּכִין לִבָּם, תַּקְשִׁיב אָזְנֶךָ."
- ה' שומע את כמיהת הענווים, מחזק את ליבם, אוזנו פתוחה לזעקתם.
- "לִשְׁפֹּט יָתוֹם וָדָךְ, בַּל־יוֹסִיף עוֹד לַעֲרֹץ אֱנוֹשׁ מִן־הָאָרֶץ."
- סיום המעביר את ביטחון המשורר: ה' ישפוט לטובת היתום והדל, עד שהעריצות תחדל מן הארץ.
רעיונות מרכזיים
- זעקה מול שתיקה אלוקית לכאורה
- המזמור פותח בשאלה מדוע ה׳ עומד מרחוק ואינו מתערב כנגד הרשע שנראה כמעולל רעות באין מפריע.
- תיאור מעמיק של התנהגות הרשע
- הפרק משרטט בפרוטרוט את הגאווה, ההונאה והאלימות של הרשע, והלעג שהוא מפנה כלפי אלוהים ואדם.
- אמונה שה׳ כן רואה ויפעל
- על אף שהרשע סבור שהאל "אינו רואה" או "שכח", המשורר מדגיש שאלוהים ער למתרחש ונכון לסייע.
- דגש על הגנה ליתום, לדל, לענווים
- זוהי קריאה של צדק חברתי: ה' מתואר כמגן האומללים, במיוחד יתומים ועשוקים.
- בטחון בסופו של יום
- הפרק מסתיים באמונה חזקה בישועת ה׳, ובהכרזה שהרשע לא ישלוט לנצח, והרוע ייעלם מן הארץ.
באילו מצבים טוב לקרוא תהילים פרק י?
- כשחשים שהעוול חוגג בעולם
- הפרק מתאר סיטואציה שבה הרשעים שולטים ועושים רע, והאל כביכול לא מתערב. מי שזועק מול עוול חברתי או אישי, ימצא הזדהות כאן.
- תחושת חוסר הגנה והגנה על החלשים
- המזמור מציב את ה׳ כמגן יתומים וחלשים. לקרוא אותו כשמרגישים שהחלשים נותרים ללא מענה, או כקריאה לתקן את העוול.
- זעקה על שתיקה אלוקית
- כאשר אדם חווה קושי או צרה ומרגיש שה' "עומד מרחוק" – המזמור מלמד שהוא לא היחיד שזועק כך, ועוזר לפרוק את הכאב בתקווה שהצדק עוד יבוא.
- כלפי אלו שפוגעים ומזלזלים באמונה
- הפרק מתאר רשע המתפאר ב"מעמדו" וחושב ש"אלוהים לא רואה". אם אדם סובל מלעג או מתקפות מצד אנשים "שוכחי אלוהים", המזמור מספק נחמה ואמונה שגם זה יגיע לדין.
- לחזק אמונה באחרית טובה
- מי שזקוק לעידוד כי בסופו של דבר העריצות תחדל, יכול לקרוא את פרק י׳ ולזכור ש"ה׳ מלך עולם ועד" ושבידו לתקן את העוול.
- כתפילה על מצב חברתי כולל
- פרק י׳ לא מתמקד באויב אישי בלבד, אלא בעיקר בכוחות רוע כלליים – גאווה, אלימות וניצול חלשים. במצבי משבר ציבורי, ניתן לקרוא אותו כתחינת תיקון ושינוי.
סיכום
תהילים פרק י מביא קול מחאה על מציאות שבה נראה שהרשעים פועלים ללא מעצור, מעליבים את האמונה ולועגים לכל ערך מוסרי, בעוד האל אינו מתערב מיד. מתוך התיאור המצמרר של הרשע הבוטח בכוחו, אנחנו מתקדמים אל אמירת ביטחון שהקב״ה דווקא רואה ויודע, ויגיע הרגע שבו הוא יתגלה כשופט צדק המחלץ את החלשים והיתומים מידי עריצים. קריאה בפרק מתאימה במיוחד בזמנים שבהם בני אדם מרגישים שמערכות הצדק כושלות ושהחברה נתונה בידם של בעלי כוח מנצלים, תוך רצון להתחזק באמונה שבסופו של דבר "ה' מלך עולם ועד" והצדק יצא לאור.