תהילים פרק יט
א לַמְנַצֵּ֗חַ מִזְמ֥וֹר לְדָוִֽד: ב הַשָּׁמַ֗יִם מְֽסַפְּרִ֥ים כְּבֽוֹד-אֵ֑ל וּֽמַעֲשֵׂ֥ה יָ֝דָ֗יו מַגִּ֥יד הָרָקִֽיעַ: ג י֣וֹם לְ֭יוֹם יַבִּ֣יעַֽ אֹ֑מֶר וְלַ֥יְלָה לְּ֝לַ֗יְלָה יְחַוֶּה-דָּֽעַת: ד אֵֽין-אֹ֭מֶר וְאֵ֣ין דְּבָרִ֑ים בְּ֝לִ֗י נִשְׁמָ֥ע קוֹלָֽם: ה בְּכָל-הָאָ֨רֶץ | יָ֘צָ֤א קַוָּ֗ם וּבִקְצֵ֣ה תֵ֭בֵל מִלֵּיהֶ֑ם לַ֝שֶּׁ֗מֶשׁ שָֽׂם-אֹ֥הֶל בָּהֶֽם: ו וְה֗וּא כְּ֭חָתָן יֹצֵ֣א מֵחֻפָּת֑וֹ יָשִׂ֥ישׂ כְּ֝גִבּ֗וֹר לָר֥וּץ אֹֽרַח: ז מִקְצֵ֤ה הַשָּׁמַ֨יִם | מֽוֹצָא֗וֹ וּתְקוּפָת֥וֹ עַל-קְצוֹתָ֑ם וְאֵ֥ין נִ֝סְתָּ֗ר מֵֽחַמָּתוֹ: ח תּ֘וֹרַ֤ת יְהוָ֣ה תְּ֭מִימָה מְשִׁ֣יבַת נָ֑פֶשׁ עֵד֥וּת יְהוָ֥ה נֶ֝אֱמָנָ֗ה מַחְכִּ֥ימַת פֶּֽתִי: ט פִּקּ֘וּדֵ֤י יְהוָ֣ה יְ֭שָׁרִים מְשַׂמְּחֵי-לֵ֑ב מִצְוַ֥ת יְהוָ֥ה בָּ֝רָ֗ה מְאִירַ֥ת עֵינָֽיִם: י יִרְאַ֤ת יְהוָ֨ה | טְהוֹרָה֮ עוֹמֶ֪דֶת לָ֫עַ֥ד מִֽשְׁפְּטֵי-יְהוָ֥ה אֱמֶ֑ת צָֽדְק֥וּ יַחְדָּֽו: יא הַֽנֶּחֱמָדִ֗ים מִ֭זָּהָב וּמִפַּ֣ז רָ֑ב וּמְתוּקִ֥ים מִ֝דְּבַ֗שׁ וְנֹ֣פֶת צוּפִֽים: יב גַּֽם-עַ֭בְדְּךָ נִזְהָ֣ר בָּהֶ֑ם בְּ֝שָׁמְרָ֗ם עֵ֣קֶב רָֽב: יג שְׁגִיא֥וֹת מִֽי-יָבִ֑ין מִֽנִּסְתָּר֥וֹת נַקֵּֽנִי: יד גַּ֤ם מִזֵּדִ֨ים | חֲשֹׂ֬ךְ עַבְדֶּ֗ךָ אַֽל-יִמְשְׁלוּ-בִ֣י אָ֣ז אֵיתָ֑ם וְ֝נִקֵּ֗יתִי מִפֶּ֥שַֽׁע רָֽב: טו יִֽהְי֥וּ לְרָצ֨וֹן | אִמְרֵי-פִ֡י וְהֶגְי֣וֹן לִבִּ֣י לְפָנֶ֑יךָ יְ֝הוָ֗ה צוּרִ֥י וְגֹאֲלִֽי:
תהילים י״ט (פרק 19) הוא מזמור מפורסם המיוחס לדוד המלך, המחולק לשני חלקים עיקריים: בחלקו הראשון מתוארת גדולת הבורא דרך פלאי הבריאה (בעיקר השמים והגרמים השמימיים), ובחלקו השני מהולל ערכה של תורת ה'. שילוב זה בין הטבע לתורה מייצג שתי דרכים עיקריות שבהן האדם יכול לגלות את נוכחות האל ולהתקרב אליו.
מבנה ותוכן עיקרי
- פסוקים 2–7: התגלות ה' בטבע
- "הַשָּׁמַיִם מְסַפְּרִים כְּבוֹד אֵל": העולם עצמו “מדבר” את כבוד ה’, כמו שדרכו ניתן להבחין בבורא.
- למרות שהשמים אינם מדברים בקול, "אֵין אֹמֶר וְאֵין דְּבָרִים", בכל זאת "בְּכׇל־הָאָרֶץ יָצָא קַוָּם": מסרם נשמע בכל מקום, ומעיד על סדר אלוקי מופלא.
- פסוקים 8–11: התגלות ה' בתורה
- "תּוֹרַת ה' תְּמִימָה" – התורה מושלמת, מחיה נפש. היא עוזרת לכוון את האדם, להאיר את עיניו ולהדריכו במוסר.
- המילים השונות: "עֵדוּת ה'", "פִּקּוּדֵי ה'", "מִצְוַת ה'", "יִרְאַת ה'" כולן מתארות היבטים של דבר ה' (מצוות, חוקים, עקרונות). כולן מזכירות שהן "נֶחְמָדִים מִזָּהָב", והן מביאות טובה מתוקה יותר מדבש.
- פסוקים 12–15: בקשה לטהרה ולשמור על דרך ישרה
- המזמור מסתיים בתחינה שה’ יסייע לאדם להישמר מחטאים, גם מנסתרות, כדי להיות זך וראוי.
- "יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי־פִי" – משאלה שהמילים וההרהורים יעלו לרצון לפני ה'.
לאילו מצבים מתאים לקרוא פרק זה?
- כשרוצים להתחבר לפלא הטבע והבריאה
- אם אדם עומד מול נוף יפה, או מתפעל מזוהר השמים, פרק זה מעניק מילים להערכה הדתית של הבריאה. הוא מזכיר שבריאה זו אינה רק יופי גרידא, אלא עדות חיה למלכות ה'.
- בעת לימוד תורה או לפניו
- החלק השני מעצים את ערך התורה כיסוד למחיה רוחנית. אנשים נוהגים לקרוא פרק זה לפני או אחרי לימוד, לכוון את הלב לצורך בטוהר כוונות ורצון לקלוט את דבר ה' לעומק.
- לרומם את רוח האדם ולבקש טהרה
- הפרק מזכיר לנו שלא מספיק לזהות את יד ה' בטבע, אלא יש לפעול לפי דרך התורה ומוסריות. הוא מתאים כשמבקשים חיזוק בעבודת המידות, בניקיון כפיים ומחשבה.
- כהתבוננות בבוקר
- "לַשֶּׁמֶשׁ שָׂם־אֹהֶל בָּהֶם" (פס׳ 5) רומז לבוקר שבו השמש יוצאת בכל עוזה. הפרק עשוי להתאים כתחילת התפילה או לפני עשייה יומית, כדי לזכור את הגדולה האלוקית ואת הדרכתו בתורה.
מה כוחו של תהילים פרק יט?
- העצמת האמונה: הוא מדגיש ששני ספרים מגלים את ה': “ספר הטבע” ו”ספר התורה”. קריאתו מבססת תפיסה שלמה, שהחיים הגשמיים והרוחניים משולבים יחד.
- חיזוק תשוקת האדם לצדק ומוסר: תיאורי תורת ה' כ”מחיה נפש”, “משיבת נפש” ועוד, מעוררים רצון ללכת ביושר ולחיות לפי העקרונות האלוקיים.
- תפילה לטהרה אישית: הסיום מבטא בקשה עמוקה להתרחק מחטאים נסתרים ולזכות לטוהרה כוללת, מה שעשוי לסייע בעת קשיים נפשיים או מוסריים.
- איחוד החושים והרוח: כשאדם מביט סביבו בטבע או לומד תורה, פרק זה מלמד לחבר בין מה שהוא רואה במציאות לבין ההוראה הרוחנית, ומשם לשאוב השראה.
סיכום
תהילים י״ט רואה בעולם כולו את שיקוף כבודו של הקב״ה: מהשמים והמאורות ועד לתורה ולמצוות. פרק זה נותן לאדם מפתחות להתפעלות מהעולם, לשאיפה לחיים שלמים ומאוזנים, ולכמיהה לטהרה מוסרית. לכן הוא מתאים לכל מצב שבו אנו מבקשים לחבר בין החוויה הגשמית של הטבע לבין ההנחיה הרוחנית, ומספק השראה להתרומם רוחנית, לחדד את המוסר ולהתוודע מחדש לידו הנוכחת של הבורא.