תהילים פרק יד

תהילים פרק יד

א לַמְנַצֵּ֗חַ לְדָ֫וִ֥ד אָ֘מַ֤ר נָבָ֣ל בְּ֭לִבּוֹ אֵ֣ין אֱלֹהִ֑ים הִֽשְׁחִ֗יתוּ הִֽתְעִ֥יבוּ עֲלִילָ֗ה אֵ֣ין עֹֽשֵׂה-טֽוֹב: ב יְֽהוָ֗ה מִשָּׁמַיִם֮ הִשְׁקִ֪יף עַֽל-בְּנֵי-אָ֫דָ֥ם לִ֭רְאוֹת הֲיֵ֣שׁ מַשְׂכִּ֑יל דֹּ֝רֵשׁ אֶת-אֱלֹהִֽים: ג הַכֹּ֥ל סָר֮ יַחְדָּ֪ו נֶ֫אֱלָ֥חוּ אֵ֤ין עֹֽשֵׂה-ט֑וֹב אֵ֝֗ין גַּם-אֶחָֽד: ד הֲלֹ֥א יָדְעוּ֮ כָּל-פֹּ֪עֲלֵ֫י אָ֥וֶן אֹכְלֵ֣י עַ֭מִּי אָ֣כְלוּ לֶ֑חֶם יְ֝הוָ֗ה לֹ֣א קָרָֽאוּ: ה שָׁ֤ם | פָּ֣חֲדוּ פָ֑חַד כִּֽי-אֱ֝לֹהִ֗ים בְּד֣וֹר צַדִּֽיק: ו עֲצַת-עָנִ֥י תָבִ֑ישׁוּ כִּ֖י יְהוָ֣ה מַחְסֵֽהוּ: ז מִ֥י יִתֵּ֣ן מִצִּיּוֹן֮ יְשׁוּעַ֪ת יִשְׂרָ֫אֵ֥ל בְּשׁ֣וּב יְ֭הוָה שְׁב֣וּת עַמּ֑וֹ יָגֵ֥ל יַ֝עֲקֹ֗ב יִשְׂמַ֥ח יִשְׂרָֽאֵל:

תהילים פרק יד (פרק 14) הוא מזמור המיוחס לדוד המלך, המתאר מציאות חברתית מושחתת שבה רבים בוחרים להכחיש את קיומו או נוכחותו של אלוהים ("אָמַר נָבָל בְּלִבּוֹ אֵין אֱלֹהִים"), ובכך מדרדרים את רמת המוסר והצדק. למרות תמונת המצב העגומה, המזמור מסתיים בתפילה ובתקווה לגאולה שתבוא מציון. גרסה כמעט זהה של מזמור זה מופיעה גם בפרק נ״ג בתהילים, עם שינויי לשון מעטים.

פירוש קצר לפסוקי תהילים פרק יד

1. "לַמְנַצֵּחַ, לְדָוִד: אָמַר נָבָל בְּלִבּוֹ אֵין אֱלֹהִים; הִשְׁחִיתוּ, הִתְעִיבוּ עֲלִילָה–אֵין עֹשֵׂה־טוֹב."
   • הכותרת: מזמור לדוד.
   • "נָבָל" כאן אינו טיפש גרידא, אלא אדם מושחת מוסרית, הכופר במציאות ה' כדי להצדיק את מעשיו.
   • כתוצאה מכפירה מוסרית זו, הם "השחיתו" ו"עוללו תועבה". אין בהם מי שעושה טוב, משום שהפכו ריקניים מערכים.
2. "יְהוָה מִשָּׁמַיִם הִשְׁקִיף עַל־בְּנֵי אָדָם, לִרְאוֹת הֲיֵשׁ מַשְׂכִּיל–דֹּרֵשׁ אֶת־אֱלֹהִים."
   • תיאור אלגורי: ה' מביט מן השמיים, מחפש אם יש מישהו "משכיל" = בעל תבונה מוסרית, מי שדורש אותו באמת.
3. "הַכֹּל סָר יַחְדָּו נֶאֱלָחוּ; אֵין עֹשֵׂה־טוֹב, אֵין גַּם־אֶחָד."
   • המסקנה קשה: הכל נסוגו או סרו מהדרך הישרה, נטמאו ("נֶאֱלָחוּ"), ואין אחד שעושה טוב.
   • זוהי אמירה מקצינה, מעין הכללה "שחור־לבן" כדי להמחיש את עומק השחיתות.
4. "הֲלוֹא יָדְעוּ כׇּל־פֹּעֲלֵי־אָוֶן, אֹכְלֵי עַמִּי אָכְלוּ לֶחֶם; יְהוָה לֹא קָרָאוּ."
   • הרשעים אינם מבינים שהם פוגעים בבני עמו של ה'. "אוכלי עמי" – דימוייהם כמי שאוכל את בשר אחיו בלי חמלה.
   • "ה' לא קראו" – הם פשוט לא פונים לאלוהים, אינם שואפים לחיים של צדק ורחמים.
5. "שָׁם פָּחֲדוּ פָחַד, כִּי־אֱלֹהִים בְּדוֹר צַדִּיק."
   • במקום שבו הם חשבו שיוכלו לפעול בחופשיות, פתאום הגיעה חרדה: הם מגלים שה' נוכח בקרב דור צדיק, ולא ניתן להתעלם ממנו.
6. "עֲצַת־עָנִי תָבִישׁוּ, כִּי־יְהוָה מַחְסֵהוּ."
   • הרשעים מבזים את העני (או הענווים) ואת עצתו, אך ה' משמש מחסה להם.
   • בעצם מזהיר שהזלזול בעני הוא זלזול במי שה' מגן עליו.
7. "מִי־יִתֵּן מִצִּיּוֹן יְשׁוּעַת יִשְׂרָאֵל! בְּשׁוּב יְהוָה, שְׁבוּת עַמּוֹ–יָגֵל יַעֲקֹב יִשְׂמַח יִשְׂרָאֵל."
   • סיום המזמור: תפילה ובקשה לישועה שתצא מציון – כלומר, פעולת ה' להחזיר את שבות (גורל) עמו.
   • כאשר ה' ישוב ויגאל את עמו, אזי יעקב ישמח.

רעיונות מרכזיים

1. כפירה באל כבסיס לשחיתות מוסרית
   • פסוק 1 מתמצת את הרעיון: "אָמַר נָבָל בְּלִבּוֹ אֵין אֱלֹהִים," ומכאן הדרך לסילוק ערכים קצרה מאוד.
   • אובדן תחושת דין וחשבון כלפי מקור עליון מוביל להתנהלות "אֲכזרית".
2. ראייה קודרת של מצב האדם
   • הביטוי "אֵין עֹשֵׂה־טוֹב, אֵין גַּם־אֶחָד" מעלה אמירה כללית. חז"ל ופרשנים רבים הסבירו שזהו תיאור היפרבולי, המדגיש רמה נמוכה מאוד של מוסר בדור מסוים או בקבוצה מסוימת.
3. ה' בוחן מלמעלה
   • למרות שנדמה שהארץ שרויה בכאוס, אלוהים משקיף ומודע – מחפש את מי שעדיין נאמנים לו.
4. גורל רשעים מול גורל ענווים
   • הרשעים פוגעים בעניים ובצדיקים, אך לבסוף הם עצמם יפלו לפחד; הענווים מוצאים מחסה בה'.
5. תקווה לגאולה מציון
   • המזמור מסתיים בביטחון שיום יבוא וה' ישיב את גורל ישראל לטובה, ותחזור שמחה ליעקב/ישראל.

באילו מצבים טוב לקרוא תהילים פרק יד?

1. כאשר מרגישים שהסביבה כופרת או מזלזלת בערכי מוסר
   • פרק י״ד מציג תמונה של חברה שבה רבים אומרים "אין אלוהים" (או "לא אכפת לנו מה'). מי שרואה סביבו אוירה של אדישות דתית או מוסרית, יזדהה עם דברי דוד.
2. כשיש תחושה שהמושחתים והציניקנים שולטים
   • "הם אוכלים את עמי …" – לזמן שבו חזקים מתעללים בחלשים, והמוסר נרמס.
3. כקריאה לעורר מודעות שה' בוחן מעשי אדם
   • הפרק מזכיר שה' משקיף מן השמיים. קריאתו עשויה להזכיר לעצמנו ולאחרים שיש "עין רואה" ושלא הכול יישאר בלא תגובה.
4. לחזק תקווה בגאולה כשנראה שהמצב הרוחני ירוד
   • הסיום מבטא כיסופים לישועה "מִי־יִתֵּן מִצִּיּוֹן יְשׁוּעַת יִשְׂרָאֵל". כשנראה שדורנו מלא בעיות, אפשר לקרוא מזמור זה ולמצוא עידוד ששינוי עוד יבוא.
5. לאדם הפגוע מחברה לא-מוסרית
   • אם אדם מרגיש דחוי או חלש מפני מפירי חוק ואלימים, הוא ימצא כאן ביטוי לשחיתות ולרשעות, ובמקביל הבטחה שה' הוא מחסה העניים.
6. כהזהרה מפני התנשאות ושכחת אל
   • אדם שמוצא בליבו רמז לכפירה או לגאווה, המזמור יכול לשמש אזהרה רכה לשוב לדרך היראה והמוסר.

סיכום

תהילים פרק יד מתאר דור שבו רבים אמרו "אין אלוהים", וכתוצאה מכך הידרדרו לשחיתות ולפגיעה בחלשים. דוד מתאר בציוריות חברה שבה "אֵין עֹשֵׂה־טוֹב", אך מדגיש שאלוהים אכן מביט מלמעלה ורואה את מצבם של הרשעים והענווים. לבסוף, מביע המזמור כמיהה לישועה ולתיקון העוול, שללא ספק יגיע – "בְּשׁוּב יְהוָה, שְׁבוּת עַמּוֹ".

קריאתו מתאימה למצבים של עיוות מוסרי, חוסר צדק חברתי, או איבוד אמון במסגרות, ומשמשת תזכורת שיש מי שעומד מעל למציאות האנושית ויכול לגאול אותה. כך מעניק המזמור תקווה, ומעודד להחזיק בערכי צדק ואמונה גם מול חברות או דורות הנראים "ריקניים" ממוסר אלוקי.

תהילים