תהילים פרק יב

תהילים פרק יב

א לַמְנַצֵּ֥חַ עַֽל-הַשְּׁמִינִ֗ית מִזְמ֥וֹר לְדָוִֽד: ב הוֹשִׁ֣יעָה יְ֭הוָה כִּי-גָמַ֣ר חָסִ֑יד כִּי-פַ֥סּוּ אֱ֝מוּנִ֗ים מִבְּנֵ֥י אָדָֽם: ג שָׁ֤וְא | יְֽדַבְּרוּ֮ אִ֤ישׁ אֶת-רֵ֫עֵ֥הוּ שְׂפַ֥ת חֲלָק֑וֹת בְּלֵ֖ב וָלֵ֣ב יְדַבֵּֽרוּ: ד יַכְרֵ֣ת יְ֭הוָה כָּל-שִׂפְתֵ֣י חֲלָק֑וֹת לָ֝שׁ֗וֹן מְדַבֶּ֥רֶת גְּדֹלֽוֹת: ה אֲשֶׁ֤ר אָֽמְר֨וּ | לִלְשֹׁנֵ֣נוּ נַ֭גְבִּיר שְׂפָתֵ֣ינוּ אִתָּ֑נוּ מִ֖י אָד֣וֹן לָֽנוּ: ו מִשֹּׁ֥ד עֲנִיִּים֮ מֵאַנְקַ֪ת אֶבְי֫וֹנִ֥ים עַתָּ֣ה אָ֭קוּם יֹאמַ֣ר יְהוָ֑ה אָשִׁ֥ית בְּ֝יֵ֗שַׁע יָפִ֥יחַֽ לֽוֹ: ז אִֽמֲר֣וֹת יְהוָה֮ אֲמָר֪וֹת טְהֹ֫ר֥וֹת כֶּ֣סֶף צָ֭רוּף בַּעֲלִ֣יל לָאָ֑רֶץ מְ֝זֻקָּ֗ק שִׁבְעָתָֽיִם: ח אַתָּֽה-יְהוָ֥ה תִּשְׁמְרֵ֑ם תִּצְּרֶ֓נּוּ | מִן-הַדּ֖וֹר ז֣וּ לְעוֹלָֽם: ט סָבִ֗יב רְשָׁעִ֥ים יִתְהַלָּכ֑וּן כְּרֻ֥ם זֻ֝לּ֗וּת לִבְנֵ֥י אָדָֽם:

תהילים פרק יב (מזמור יב) הוא פרק קצר המיוחס לדוד המלך, ובו זעקה על מציאות שבה השקר והרמייה משתלטים על החברה, בעוד חסידי ה' ומחזיקי האמת מעטים והולכים. דוד מקונן על כך שלא נותרו רבים שנוהגים ביושר, ובמקביל קורא לה' לשמור על אלה שאינם נכנעים ללשון הרע ולדברי שווא. בפרק משולבים ביקורת על צביעות חברתית וביטחון שה' עתיד להשיב כגמול על פיות שקריים ולהציל את עניי עמו.

פירוש קצר לפסוקי תהילים פרק יב

1. "לַמְנַצֵּחַ עַל-הַשְּׁמִינִית, מִזְמוֹר לְדָוִד."
   • כותרת: מזמור לדוד, "על השמינית" כנראה מתייחס לכלי נגינה או לאופן ביצוע מוזיקלי.
2. "הוֹשִׁיעָה ה' כִּי-גָמַר חָסִיד, כִּי פַסּוּ אֱמוּנִים מִבְּנֵי אָדָם."
   • פתיחה לזעקה: דוד קורא לה' שיושיע, משום שחסידים ואנשי אמת כמעט שנעלמו מהחברה.
   • "פַסּוּ אֱמוּנִים" – משמע שאין עוד מי שניתן לבטוח בו בשלמות.
3. "שָׁוְא יְדַבְּרוּ אִישׁ אֶת-רֵעֵהוּ; שְׂפַת חֲלָקוֹת בְּלֵב וָלֵב יְדַבֵּרוּ."
   • תיאור מצב: אנשים מדברים דברי שווא איש לרעהו, משתמשים בלשון חלקלקה ובלב כפול. יש צביעות ואי-כנות רבה.
4. "יַכְרֵת ה' כָּל-שִׂפְתֵי חֲלָקוֹת, לָשׁוֹן מְדַבֶּרֶת גְּדֹלוֹת."
   • בקשה שה' יכרית (יכחיד) שפת שקר ולשון מתנשאת.
   • המשורר מתקומם על "לשון מדברת גדולות" – רומז לרברבנות, הבטחות שווא ויהירות בפה.
5. "אֲשֶׁר אָמְרוּ, לִלְשֹׁנֵנוּ נַגְבִּיר, שְׂפָתֵינוּ אִתָּנוּ–מִי אָדוֹן לָנוּ?"
   • מתאר את יהירות האנשים החושבים שהלשון שלהם היא כל-יכולה: "מי יכול עלינו?"
   • גאווה מוגזמת שמרמזת שאין מורא אלוקים עליהם.
6. "מִשֹּׁד עֲנִיִּים, מֵאֶנְקַת אֶבְיוֹנִים, עַתָּה אָקוּם יֹאמַר ה'; אָשִׁית בִּישַׁע יָפִיחַ לוֹ."
   • פסוק המעבר: ה' מצהיר שבעקבות שוד העניים ואנקת האביונים, הוא יקום להצילם.
   • "אָשִׁית בִּישַׁע יָפִיחַ לוֹ" – ה' מבטיח להעניק מרחב הצלה (ישועה) לזה שסובל.
7. "אִמְרוֹת ה' אֲמָרוֹת טְהֹרוֹת: כֶּסֶף צָרוּף בַּעֲלִיל לָאָרֶץ, מְזֻקָּק שִׁבְעָתָיִם."
   • בניגוד לשפת בני האדם החלקלקה, דברי ה' טהורים ומתוקנים. הם כמו כסף מזוקק שבע פעמים באש.
   • מכאן לומדים על אמינות ויציבות דברי ה' לעומת דיבורי שקר של בני אדם.
8. "אַתָּה ה' תִּשְׁמְרֵם, תִּצְּרֶנּוּ מִן-הַדּוֹר זוּ לְעוֹלָם."
   • תפילה שה' ישמור על העניים או על הצדיקים מדור רע זה לעד.
   • "תצרנו" – תגן עליהם מפני השפעת החברה החוטאת.
9. "סָבִיב רְשָׁעִים יִתְהַלָּכוּן, כְּרֻם זֻלּוּת לִבְנֵי אָדָם."
   • סיום מתאר מציאות שבה הרשעים ממשיכים להסתובב חופשי.
   • "כְּרֻם זֻלּוּת" – פירוש מורכב, ייתכן שמשמעו 'התהפכות היוצרות': במקום שהרשעים יזולו, דומה שאנשי האמת הם שמזולזלים. אפשר גם להבין שזה תיאור להתגברות העוול.

רעיונות מרכזיים

1. מבוכה וייאוש נוכח התפשטות השקר
   • דוד מתאר דור שבו שפה חלקלקה, שקרים, הבטחות רברבניות ועוולות חברתיות הופכים שכיחים מאוד.
2. עמידת העניים ללא סיוע
   • בתוך המצב הזה, דווקא העניים והחסידים נפגעים. הם סובלים משוד ואי-צדק, ודוד קורא לה' להושיע אותם.
3. כוח הדיבור: שפה אנושית לעומת דבר ה'
   • הפרק מעמיד ניגוד בין השפה האנושית המושחתת לדברי ה' הטהורים והאמינים.
   • מסר לפיו המילים של בני האדם עלולות להטעות, אך דבר ה׳ לא יאכזב.
4. הבטחת הגנה שמימית
   • "משֹׁד עֲנִיִּים … עַתָּה אָקוּם יֹאמַר ה'": ה' לא עומד מנגד, אלא בשלב מסוים קם ופועל לטובת המדוכאים.
5. עידוד לשמור על אמת למרות השקר
   • הפרק מפיח תקווה ביכולת המאמינים להישאר נאמנים, משום שה' ישמור עליהם ויבסס את דבריו הטהורים.

באילו מצבים טוב לקרוא תהילים פרק יב?

1. כשיש תחושה שחוסר יושר שולט בסביבה
   • בין אם מדובר בשחיתות בחברה, בפוליטיקה, או בסביבת עבודה שבה רמאות ולשון חלקה נפוצות – המזמור נוגע בדיוק בתחושה זו.
2. בעת פגיעה בעניים וחסרי ישע
   • הפרק מתייחס במיוחד לשוד עניים ואנקת אביונים. כאשר אדם או חברה מזהים אי-צדק כלפי הנחלשים, אפשר לקרוא פרק זה כתפילה לשמירה ולגאולה.
3. לחזק את האמונה בערך של אמת ודבר ה'
   • המזמור מצהיר ש"אמְרוֹת ה' אֲמָרוֹת טְהֹרוֹת", ומציג אותן כהפך המוחלט מחלקלקות אנושית. מי שרוצה לחזק את הביטחון בבקשת אמת מול ריבוי הונאה סביבו יכול להיוועץ בפרק זה.
4. כאשר אדם עצמו נפגע מהוצאת דיבה או שקרים
   • אם מישהו נפגע משון הרע, רמאות, צביעות חברתית – יוכל להזדהות עם הבקשה: "יַכְרֵת ה' כָּל־שִׂפְתֵי חֲלָקוֹת".
5. כשתקוות הנדכאים נראית אבודה
   • הפרק מזכיר שה' אינו מתעלם מצערם: "עַתָּה אָקוּם יֹאמַר ה'…". מתאים לזמנים שבהם החלש צריך לזכור שיש מי שצופה מלמעלה ומשגיח.
6. לקריאה בבקשה לשמירה מפיתויים
   • בפסוק 8: "אַתָּה ה' תִּשְׁמְרֵם, תִּצְּרֶנּוּ מִן-הַדּוֹר זוּ לְעוֹלָם" – האדם מבקש הגנה מפני דפוסי חברה מושחתת שאולי שואפת למשוך אותו לתוכה.

סיכום

תהילים פרק יב מתמודד עם תקופה שבה האמת נדחקת מפני דברי חלקות ושווא, והחברה סובלת משחיתות וכזב. דוד קורא לה' לראות את העוול שנעשה לעניים ולחסידים, ולהתערב. הפרק מניח יסוד חשוב: בניגוד ללשון בני האדם המוליכה שולל, אמרות ה' טהורות ובטוחות. בעיצומם של השקר והעוולה, ישנה הבטחה שאלוהים ישמור על אלה הנאמנים לאמת ולא יפקירם לקול ההמון הצבוע. קריאת מזמור זה עשויה לחזק אמונה ואומץ מוסרי כאשר השקר נראה רב-כוח, ולעודד עמידה איתנה על דרך היושר והצדקה.

תהילים