תהילים פרק טז

תהילים פרק טז

א מִכְתָּ֥ם לְדָוִ֑ד שָֽׁמְרֵ֥נִי אֵ֝֗ל כִּֽי-חָסִ֥יתִי בָֽךְ: ב אָמַ֣רְתְּ לַֽ֭יהוָה אֲדֹנָ֣י אָ֑תָּה ט֝וֹבָתִ֗י בַּל-עָלֶֽיךָ: ג לִ֭קְדוֹשִׁים אֲשֶׁר-בָּאָ֣רֶץ הֵ֑מָּה וְ֝אַדִּירֵ֗י כָּל-חֶפְצִי-בָֽם: ד יִרְבּ֥וּ עַצְּבוֹתָם֮ אַחֵ֪ר מָ֫הָ֥רוּ בַּל-אַסִּ֣יךְ נִסְכֵּיהֶ֣ם מִדָּ֑ם וּֽבַל-אֶשָּׂ֥א אֶת-שְׁ֝מוֹתָ֗ם עַל-שְׂפָתָֽי: ה יְֽהוָ֗ה מְנָת-חֶלְקִ֥י וְכוֹסִ֑י אַ֝תָּ֗ה תּוֹמִ֥יךְ גּוֹרָלִֽי: ו חֲבָלִ֣ים נָֽפְלוּ-לִ֭י בַּנְּעִמִ֑ים אַף-נַ֝חֲלָ֗ת שָֽׁפְרָ֥ה עָלָֽי: ז אֲבָרֵ֗ךְ אֶת-יְ֭הוָה אֲשֶׁ֣ר יְעָצָ֑נִי אַף-לֵ֝יל֗וֹת יִסְּר֥וּנִי כִלְיוֹתָֽי: ח שִׁוִּ֬יתִי יְהוָ֣ה לְנֶגְדִּ֣י תָמִ֑יד כִּ֥י מִֽ֝ימִינִ֗י בַּל-אֶמּֽוֹט: ט לָכֵ֤ן | שָׂמַ֣ח לִ֭בִּי וַיָּ֣גֶל כְּבוֹדִ֑י אַף-בְּ֝שָׂרִ֗י יִשְׁכֹּ֥ן לָבֶֽטַח: י כִּ֤י | לֹא-תַעֲזֹ֣ב נַפְשִׁ֣י לִשְׁא֑וֹל לֹֽא-תִתֵּ֥ן חֲ֝סִידְךָ֗ לִרְא֥וֹת שָֽׁחַת: יא תּֽוֹדִיעֵנִי֮ אֹ֤רַח חַ֫יִּ֥ים שֹׂ֣בַע שְׂ֭מָחוֹת אֶת-פָּנֶ֑יךָ נְעִמ֖וֹת בִּימִינְךָ֣ נֶֽצַח:

תהילים פרק טז (פרק 16) הוא מזמור נפלא המבטא ביטחון ואמונה עמוקה בה’, לצד שמחה ועונג הנובעים מן הקשר אליו. הכותרת שלו – "מִכְתָּם לְדָוִד" – מעוררת עניין, שכן המילה "מִכְתָּם" אינה ברורה לגמרי. יש מפרשים שסוברים שמדובר בסוג של כתובת פיוטית, אחרים רואים זאת כשורש הקשור ל”כתם” (משהו יקר וחרוט בלב). בכל מקרה, המזמור מציג לנו דמות של אדם המדגיש את הבחירה בה’ כמקור חייו וכל הטוב שלו, ושואב מכך ביטחון, שלווה ונחת רוח.

פירוש קצר לפסוקי תהילים פרק טז

1. "מִכְתָּם לְדָוִד: שָׁמְרֵנִי אֵל כִּי חָסִיתִי בָךְ."
   • הכותרת: מזמור או שיר מסוג "מִכְתָּם" לדוד.
   • “שָׁמְרֵנִי אֵל” – דוד מבקש שמירה, משום שהוא בוטח בה' (“חָסִיתִי בָךְ”).
2. "אָמַרְתְּ לַה' אֲדֹנָי אָתָּה, טוֹבָתִי בַּל־עָלֶיךָ."
   • כאן, המתפלל (דוד) מכריז לה': "אתה אדוני", ובו זמנית מבהיר שאין לו דבר טוב מחוץ לו.
   • "טוֹבָתִי בַּל־עָלֶיךָ" נתפרש בכמה צורות, בין היתר: "הטובה שלי לא מוסיפה לך דבר" – כלומר, ה' מושלם גם בלעדיי, או "כל טובי הוא רק בזכותך".
3. "לִקְדוֹשִׁים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ הֵמָּה, וְאַדִּירֵי כָּל־חֵפְצִי־בָם."
   • דוד מביע חיבה וקשר לאנשי הקודש שבארץ (צדיקים, חסידים), שהוא מוצא בהם את המימוש של רצונו והערצתו.
   • “אֲשֶׁר בָּאָרֶץ” מלמד גם על קדושה שמתגלה בקרב בני אדם בארץ, לא רק בשמיים.
4. "יִרְבּוּ עַצְּבוֹתָם, מָהָרוּ אַחֵר; בַּל־אַסִּיךְ נִסְכֵּיהֶם מִדָּם, וּבַל־אֶשָׂא אֶת־שְׁמוֹתָם עַל־שְׂפָתָי."
   • פסוק שמגנה עבודת אלילים: "מָהָרוּ אַחֵר" – מי שהולכים אחרי אל זר (אחר), ירבו עצבותם.
   • דוד מצהיר שלא ייתן נסך מִדָּם (קרבן לגילולים) ולא יעלה שמות אלילים על פיו.
5. "ה' מְנָת־חֶלְקִי וְכוֹסִי, אַתָּה תּוֹמִיךְ גּוֹרָלִי."
   • אחד הפסוקים המרכזיים: ה' הוא "מנת חלקי" ו"כוסי".
   • "גּוֹרָלִי" גם ברמה הגשמית וגם הרוחנית בידו, והוא זה שמקיים את גורל דוד לטובה.
6. "חֲבָלִים נָפְלוּ־לִי בַּנְּעִמִים, אַף־נַחֲלָת שָׁפְרָה עָלָי."
   • "חֲבָלִים" – קווי הגבול שנופלים בחלוקה של קרקע. דוד חש שזכה לחלק נעים ויפה בחייו, כסמל לברכה ולאושר.
7. "אֲבָרֵךְ אֶת־יְהוָה אֲשֶׁר יְעָצָנִי, אַף־לֵילוֹת יִסְּרוּנִי כִלְיוֹתָי."
   • דוד מברך את ה' שנתן לו עצה והדרכה.
   • "כִלְיוֹתַי" – באופן מטפורי, האיברים הפנימיים מייצגים את המצפון או התודעה הרגשית, שמייסרת אותו בלילות ומכוונת אותו ללכת בדרך הנכונה.
8. "שִׁוִּיתִי יְהוָה לְנֶגְדִּי תָמִיד, כִּי מִימִינִי בַּל־אֶמּוֹט."
   • פסוק מפורסם מאוד, משמש גם כמוטו בקבלה ובחסידות: להציב את ה' תמיד לנגד העיניים.
   • הידיעה שה' מימין האדם נותנת ביטחון ואי-התמוטטות.
9. "לָכֵן שָׂמַח לִבִּי וַיָּגֶל כְּבוֹדִי, אַף־בְּשָׂרִי יִשְׁכֹּן לָבֶטַח."
   • בעקבות הביטחון בה', שמחת הלב מלאה, וה"כבוד" (הנפש, הנשמה) צוהלת.
   • אף הגוף ("בְּשָׂרִי") יכול לנוח בביטחון, כי הרוח והחומר אינם נפרדים באמונה זו.
10. "כִּי לֹא תַעֲזֹב נַפְשִׁי לִשְׁאוֹל, לֹא־תִתֵּן חֲסִידְךָ לִרְאוֹת שָׁחַת."

• אמונה שלא ייעזב לגורל השחת והשאול. יש פרשנים הרואים כאן רמז לתקווה בחיי עולם או בתחיית המתים ברעיון הרחב.

11. "תּוֹדִיעֵנִי אֹרַח חַיִּים, שֹׂבַע שְׂמָחוֹת אֶת־פָּנֶיךָ; נְעִמוֹת בִּימִינְךָ נֶצַח."

• חתימה נפלאה: ה' יראה למאמין את "אֹרַח חַיִּים", דרך החיים הנכונה.
• לשהות מול פני ה' זו "שֹׂבַע שְׂמָחוֹת" ו"נְעִמוֹת … נֶצַח" – עונג ושמחה נצחיים.

רעיונות מרכזיים

1. בחירה בה' כמקור כל הטוב
   • לאורך המזמור, דוד מצהיר שאינו דורש אלילים (פסוק 4), ורואה בה' את כל משאלותיו והנחלתו.
2. שמחה וביטחון הנובעים מן הקשר עם ה'
   • המזמור מתבטא בשפה של חדווה ("שֹׂבַע שְׂמָחוֹת") ובביטחון עמוק ("בַּל־אֶמּוֹט").
3. מוסר והדרכה אלוקית
   • ה' נתפש כמי שנותן עצה ומוסר פנימי, המייצר מנוחה נפשית והכוונה נכונה, אף ברובד הגופני.
4. תקווה לעתיד
   • "לא תעזוב נפשי לשאול" מרמז על שאיפה לחיים במובן הרחב והעמוק – רוחניים וגשמיים.
   • מסתיים בהבטחה לאורח חיים שיש בו נועם ושמחה מתמשכים.
5. ניגוד בין דרכי אלילות לתמימות באמונה
   • יש הבדל חד בין "יִרְבּוּ עַצְּבוֹתָם… אַחֵר" (ההולכים אחר אלילי שווא) לבין "שֹׂבַע שְׂמָחוֹת" אצל מי שבוטח בה'.

באילו מצבים טוב לקרוא תהילים פרק טז?

1. כשמבקשים חיזוק באמונה וביטחון
   • המזמור מביע עמדה פנימית של "שִׁוִּיתִי יְהוָה לְנֶגְדִּי תָמִיד", ובכך מחזק את מודעות האדם לנוכחות האל.
2. בעת רצון להתמלא שמחה ולגלות טובה
   • "שֹׂבַע שְׂמָחוֹת" מזמין את האדם לזכור שהקשר עם האל מביא עמו חוסן נפשי ושמחה פנימית.
3. כשהאדם מתלבט בין ערכים רוחניים לפיתויים אחרים
   • הפרק מבהיר את הברכה שבלהיות קשור בה', בניגוד לרדיפת אלילים או ערכים ריקים.
4. במצב של חרדה מפני מוות או פחד מקשיים
   • "לא תעזוב נפשי לשאול" מציע נחמה שיש השגחה שלא תיטוש, ושאדם ימצא מסלול חיים.
5. לפני תהליכי קבלת החלטות
   • הפסוק "אֲבָרֵךְ אֶת־יְהוָה אֲשֶׁר יְעָצָנִי" מזכיר שה' יכול לתת הכוונה נכונה, גם ברובד המצפוני והאינטואיטיבי.
6. כתפילה לשמירה והודיה
   • "שָׁמְרֵנִי אֵל כִּי חָסִיתִי בָךְ" – מזמין אמירת המזמור כבקשה להגנה וכהודיה.

סיכום

תהילים פרק טז מכונה "מִכְתָּם לְדָוִד", ובו נחשפת תמונה עשירה של ביטחון בה׳, ריחוק מאלילות והפניית הלב כולו אל הקשר עם הקב"ה. דוד מבטא גיל ושמחה פנימיים הנובעים מידיעה שה' הוא מנת חלקו וגורלו, ושהליכה בדרכי ה' מביאה לשלווה גופנית ונפשית. הפרק מסתיים בהבטחה לחיים של "שֹׂבַע שְׂמָחוֹת" ולנעימות נצחית במחיצת האל. מכאן שהוא מתאים במיוחד למי שמבקש להתחזק באמונה, למצוא שמחה רוחנית, לקבל הדרכה פנימית ולהדגיש את שבחר בה' כערך עליון מעל כל אופציות או אלילים אחרים.